אור ברסלב
יכין נדה פרק א

יכין נדה· רבי ישראל ליפשיץ

פרק א

סעיף א

שמאי אומר כל הנשים
אפי' אינה מד' נשים דלקמן במ"ג:

סעיף ב

דיין שעתן
דבראתה דם. א"א דנתעכב ברחם. והרי מטמא בבית החיצון. ותטמא לתרומה שנגעה למפרע. דא"כ יחוש גם הבעל לפרוש מאשתו שמא תראה אח"כ:

סעיף ג

הלל אומר מפקידה לפקידה
כל תרומות שנגעה למפרע משעת בדיקה האחרונה שמצאה א"ע טהורה עד שעת ראיי' דם כולן טמאים. אבל לבעלה אמ"ט למפרע:

סעיף ד

ואפילו לימים הרבה
בין בדיקה לראיי':

סעיף ה

אלא מעת לעת ממעט על יד
ר"ל אחר:

סעיף ו

מפקידה לפקידה
אם בין בדיקה לראיי' טפי ממעל"ע. טמאה מעל"ע למפרע מדאינו אלא קנסא. על שעברה אתקנת חכמים לבדוק בבוקר ובערב:

סעיף ז

ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת
דאם מעל"ע טפי. טמאה רק עד הבדיקה למפרע:

סעיף ח

כל אשה שיש לה וסת
זמן קבוע לראיית דם ג"פ:

סעיף ט

דיה שעתה
דחזקה לאורח בזמנו בא ולא חיישי' כלל למפרע:

סעיף י

והמשמשת בעדים
ה"ק ומשמשת בעדים. ור"ל אע"ג דביש לה וסת דיה שעתה. מצוה לה לבדוק במטלית קודם תשמיש ואחר תשמיש בעסוק' בטהרות:

סעיף יא

הרי זו כפקידה
ר"ל בדיקה שאחר תשמיש הר"ז כפקידה. ולא תחוש ממנו ולמפרע. ולא אמרי' ראתה טפת דם כחרדל וחפהו ש"ז שלאחר תשמיש. אבל בדיקה שקודם תשמיש לא. מדמהירה לתשמיש לא תבדק יפה:

סעיף יב

וממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה
אותה בדיקה שאחר תשמיש ממעטת זמן טומאה למפרע:

סעיף יג

כיצד דיה שעתה
אותה שיש לה וסת:

סעיף יד

היתה יושבת במטה
קמ"ל מטה לדיוקא דבאין לה וסת. אף מטה הו"ל למפרע אה"ט כמשכב נדה ומטמא או"כ.

סעיף טו

אע"פ שאמרו מטמאה מעת לעת
באין לה וסת:

סעיף טז

אינה מונה
ז"י נדה וכו' דסד"א תהוי מקולקלת למפרע כרואה כתם פ"ו מי"ג קמ"ל:

סעיף יז

רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן
מדאין רגילות לראות דם:

סעיף יח

אבל הלכה כרבי אליעזר
סתם מתני' קא' הכי. רב"א:

סעיף יט

משיודע עוברה
בסוף ג' חדשים שא' מהן חסר:

סעיף כ

מניקה עד שתגמול את בנה
לסוף עשרים וארבעה חדש מלידה. ובלא גמלה אח"כ. אפילו הכי מטמאה:

סעיף כא

נתנה בנה למניקה
תוך זמן זה:

סעיף כב

רבי מאיר אומר מטמאה מעת לעת
סבירא ליה דמשום הכי מסולקת דם דדם נעכר ונעשה חלב. משא"כ באינה מניקה:

סעיף כג

וחכמים אומרים דיה שעתה
סבירא ליה דמשום הכי מסולקת דם דאיבריה מתפרקין בלידה. וא"כ אפי' אינה מניקה:

סעיף כד

כל שעברו עליה שלש עונות
ר"ל צ' יום בלי ראיית דם:

סעיף כה

סמוך לזקנתה
כל שראויי' לקרותה אימא ע"י זקנתה ושותקת:

סעיף כו

רבי אליעזר אומר כל אשה
אפי' דלאו זקינה:

סעיף כז

שעברו עליהן שלש עונות
ולא כת"ק דס"ל מעוברת אחר פ"ט יום ומיניקה מיד אחר לידה:

סעיף כח

ובמה אמרו דיה שעתה
בד' נשים:

סעיף כט

ואם ראתה הראשונה מאונס
ע"י פעולה או אכילה המגיר דם:

סעיף ל

אף השניה דיה שעתה
ונ"ל דאיפכא לא. מדהורעה בראיי' ראשונה לא תלינן ראייה בדבר אחר:

סעיף לא

צריכה להיות בודקת
ערב ובוקר בעוסקת בטהרות:

סעיף לב

חוץ מן הנדה
דגם בלא תראה טמאה ז"י מדראתה יום א'. וגם אינה קובעת לוסת ע"י ראיי' שבהן:

סעיף לג

והיושבת על דם טוהר
דג"כ אינה קובעת וסת בהן:

סעיף לד

ומשמשת בעדים
אפי' יש לה וסת. ודוקא בעוסקת בטהרות. דאל"כ אפי' אין לה וסת א"צ לבדק לבעלה:

סעיף לה

ובתולה
בבעילות ראשונות:

סעיף לו

שדמיה טהורים
דתולים בבתולים לב"ש עד ד' לילות. ולב"ה עד שתחי' המכה. ואפי' משונה מראיתו מדם בעילה. תלינן השנוי בתשמיש. ובלא שמשה בזמן הנ"ל. צריכה בדיקה בקר וערב פן ישתנה הראיי':

סעיף לז

ופעמים צריכה להיות בודקת
כל המחוייבת לבדוק:

סעיף לח

ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה
ל"מ נ"ל דר"ל דבשעת תשמיש נמי צריכה לבדוק פעמים. קודם ולאחר תשמיש. ולהכי לא קא' ד' פעמים. דתשמיש לא פסיקא לי'. ולרמב"ם הכא רק אבדיקה דלפני תשמיש. דאינו חיוב רק בעסוקה בטהרות. משא"כ בדיקה שאחר תשמיש שהוא מדינא לכל הנשים. לא נקט לה מתני' דהכא. ולדידיה נראה לי דבדיקה שחרית וערבית. בחדא חשיב להו:

סעיף לט

רבי יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה
לטהר מה ששיירה כשתראה דם אח"כ:

תוכן העניינים

יכין נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה