יכין מעשרות· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ג
סעיף א
המעביר תאנים בחצרו לקצות
שהעבירן דרך חצירו למקום שמיבשים אותן שם:
סעיף ב
בניו ובני ביתו
ר"ל אשתו וכמ"ד אין לה מזונות מד"ת וגם בנים אפי' קטנים אינו חייב לזונם מדאו' ורק מתקנות אושא [ככתובות דמ"ט ב'] והו"ל כמתנה:
סעיף ג
אוכלים ופטורין
דחצר אינה קובעת בדבר שלא נגמ"ל. מיהו הוא עצמו אסור לאכול עראי רק במקום שמיבשי' [פ"ד מ"ב] מדבידו לימלך דמדאכל גלי דעתי' דנמלך על אלו שאוכל ונגמ"ל וקבען החצר:
סעיף ד
הפועלים שעמו
ששכרן להעבירן לקציעות שאינן אוכלין מד"ת מדאין מלאכתן זה גמר מלאכה:
סעיף ה
בזמן שאין להם עליו מזונות
שלא פסק להן:
סעיף ו
אוכלין ופטורין
בנתן להם דמתנה אינה קובעת בפירות כפ"ב ב':
סעיף ז
אבל אם יש להם עליו מזונות הרי אלו לא יאכלו
דהו"ל כמקח ולגבייהו הו"ל כנגמ"ל כפ"ב סי' מ"א. ואפי' שלא בצירוף דשרי במשנה ב' התם שאני שהן עדיין בשדה משא"כ הכא שהן כבר בחצר שקובע למעשר אלא מדהעבירן לקצות לא הוקבעו רק מדאיכא תרתי חצר ומקח הוקבעו:
סעיף ח
המוציא פועליו לשדה
למלאכה שאין אוכלי' ע"י מדין תורה:
סעיף ט
אוכלין ופטורין
אפי' תלש הבהע"ב הרבה ונתן להם מתנה אינה קובעת:
סעיף י
ואם יש להם עליו מזונות
דהו"ל כמקח:
סעיף יא
אוכלין אחת אחת מן התאנה
דהו"ל עראי ומקח אינו קובע בלא נגמ"ל אם לא שיסייעו ד"א הקובע כחצר במ"א:
סעיף יב
אבל לא מן הסל ולא מן הקופה
פאס:
סעיף יג
ולא מן המוקצה
מצבור הכרי דלגבי לוקח הו"ל כמוליך לשוק פ"א מ"ה דהוקבע:
סעיף יד
לנכש
יעטען דג"כ אינו אוכל מד"ת מדאינו גמ"ל:
סעיף טו
מקרטם
שובר עלים ממחובר:
סעיף טז
ואם צירף חייב
דכל צרוף קבע דאסור אפי' בלא נגמ"ל:
סעיף יז
מצא קציצות
תאנים כשנתלשו מאילן והן עדיין רטובים נקראים תאנה. וכשהונחו אח"כ על מחצלאות של גמי להתיבש ונקמטו קצת פניהן למעלה מדהתחילו להתיבש קצת נקראו קציעות או קציצות דעי"ן וצ' מדדומין קצת במכתב מתחלפים לפעמים. אמנם כשנתייבשו לגמרי נקראים גרוגרו' וכשנדרסו יחד ככר עגול נקראים דביל':
סעיף יח
אפי' בצד שדה קציצות
שמונחים שם בשדה על מחצלאות להתייבש דמוכח קצת דמשדה זו הן אפ"ה לא הוה גזל:
סעיף יט
מותרות משום גזל
דתאנה בנפילתה נמאסת והפקירו' הבעלים ולתוס' [ב"מ כ"א ב'] בנפילתה משתנת צורתה שע"י הי' ניכר שמאילן זה נפלה ונתיאשו הבעלים. ובזה ובזה תלינן שמעוברי דרכים נפל:
סעיף כ
ופטורות מן המעשרות
כהפקר שהופקר קודם שנגמר מלאכתן למעשרות [ועי' מ"ש בס"ד פאה פ"ד סי' ל"ח]:
סעיף כא
ובזיתים ובחרובים חייבים
ר"ל הוה גזל שע"י צורתן ניכר שמאילן זה נפלו. ומדאינן הפקר חייבים ג"כ בתרומ"ע:
סעיף כב
מצא גדוגדות
תאנים יבשים:
סעיף כג
אם דרסו רוב בני אדם
שרוב בני עיר כבר עשו עגולי דבילה:
סעיף כד
חייב
דאמרי' זו מהדרוסות וכבר נגמ"ל ואע"ג דנתייאשו השתא בעליו. והו"ל הפקר עכ"פ הרי הופקר אחר שנגמ"ל:
סעיף כה
ואם לאו פטור
דאין מחזיקין איסור לומר שכבר נגמ"ל ונתחייב [עי' י"ד ק"ז ברמ"א]:
סעיף כו
מצא פלחי דבילה
חתיכו' מעיגולי דבילה:
סעיף כז
שידוע שהן מדבר גמור
ואע"ג דיש ספק שמא נתעשר כבר. עכ"פ מדנגמ"ל הו"ל חיוב וודאי ופטור ספק. ואין ספק מוציא מידי וודאי [כנדה דט"ו א']:
סעיף כח
והחרובין
לא מיירי במציאה. רק ר"ל כל אדם שיש לו חרובין בגג שהעלן לשם ואפילו דרך שער החצר שכבר נתחייבו עכ"פ מדדעתו להעלם לגג ליבשן לא נגמ"ל עדיין ולא הוקבעו בחצר [כר"פ]:
סעיף כט
עד שלא כנסן לראש הגג
כלומר בראש הגג:
סעיף ל
מוריד מהם לבהמה
נראה לי דמדקתני מוריד משמע דכבר הם בגג אלא שלא נתיבשו כל צרכן ולהכי לא צברן וכנסן שם עדיין. מיהו דוקא לבהמה מותר דמדאין חרובין מאכל בהמה ניכר כשמאכילה שלא נתיבשו כ"צ דאל"כ הי' אסור להאכילן לבהמה [כתענית ד"כ ע"ב]. אבל לאדם אסור רק במקום שמיבשן דשם ניכר שלא נתיבשו כ"צ ואף ע"ג דבמ"א בני בית מותרים נ"ל התם ה"ט דלא נתיבשו כל עיקר וניכר לכל:
סעיף לא
מפני שהוא מחזיר את המותר
רצה לומר אפי' מוריד הרבה לבהמה והו"ל כקבע עכ"פ מדראוי' להחזיר המותר שהרי קרוב החצר לגג [עי' תוספתא] וגם לא נטמא מה שנטל בכה"ג לא הו"ל כקבע כפ"ד מ"ג:
סעיף לב
איזוהי חצר שהיא חייבת
ר"ל שקובעת:
סעיף לג
רבי ישמעאל אומר חצר הצורית
במדינת צור יושב שומר בפתח החצר. מדהיו כל יושביה שרים יושבים בפלטונות כנראה מישעיה [כ"ג] ויחזקאל [כ"ז] לכן מפני כבודם היה גם בית שער לחצר שלהן שהשומר יושב בתוכו:
סעיף לד
רבי עקיבא אומר כל שאחד פותח ואחר נועל
שדרים שם ב' בנ"א שא' יכול למחות על נעילת חבירו הו"ל אינה משתמרת:
סעיף לה
רבי יוסי אומר כל שנכנס לה
אדם נכרי:
סעיף לו
והחיצונה פטורה
מדיש לפנימי' דריסת רגל אחיצונה הו"ל אינה משתמרת. והנה בש"ס נדה [דף מ"ז ב'] משמע דמר מה דשמיע ליה קאמר ומר מה דשמיע ליה קאמר. ואין א' מהן מוסיף או גורע מדברי חברו כלום והיינו מדקאמרי' התם הלכה כדברי כולן להחמיר ור"ל כשיש בהחצר א' מהנך ואף שאין בו אינך הרי קובע למעשר:
סעיף לז
אף על פי שהם של חצר החייבת
אפי' העלן לגג דרך החצר. מיהו גג שאין בו ד' אמות על ד"א בטל לגבי חצר:
סעיף לח
בית שער
שאצל פתח החצר:
סעיף לט
אכסדרה
מוקף ג' מחיצות ומקורה למעלה:
סעיף מ
ומרפסת
גאללעריא שהרבה עליות פתוחים לשם וממנה יורדים בסולם לחצר:
סעיף מא
הצריפין
היטטע שהכתלים נוגעים זב"ז בראשן ומתרחקים זמ"ז למטה:
סעיף מב
והבורגנין
וואכטהיטטע לשומר הפירות בשדה:
סעיף מג
והאלקטיות
זאממערהויז עשוי לצל בחמה. ודפנותיו דקים מדהם עשויי' רק מערבי נחל:
סעיף מד
סוכת גנוסר
חוף ים כנרת ויש שם רבוי פירות והשומרים יושבים בסוכה זמן רב בשנה:
סעיף מה
אף על פי שיש בו רחים ותרנגולים
ועי"ז ניכר כי שם מדורו ביום ובלילה. ונ"ל דמדנקט שיש בה משמע דרק אסוכת גנוסר לבד קאי. אבל צריפין ובורגנין ואלקטיות מדאינן סוכות רק בנין ממש לפיכך אם יש בהן תנור ותרנגולים חייבין. ולהכי אצטריך תנא למנקט כולהו. מיהו בלא זה אצטריך תנא למנקט כולהו דצריפין ובורגנין ואלקטיות על כל פנים להיושבין בהן קובעין כדקאמר בירושלמי. אבל סוכת גנוסר מדאינה רק סוכה משמע דאפי' להיושבין בהן אינן טובלין. ונ"ל דמה"ט פלגינהו תנא לתרתי בבי:
סעיף מו
פטורה
דלא הוה קבע:
סעיף מז
סוכת היוצרים
טאפפער. יש לו ב' סוכות זו לפנים מזו בחיצונה עושה קדירות ובפנימית שדר שם מצניען:
סעיף מח
רבי יוסי אומר כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים פטורה
ובסוכה פנימית אינו דר ביה"ג:
סעיף מט
רבי יהודה מחייב
מדס"ל סוכה דירת קבע בעינן קבע למעשר:
סעיף נ
תאנה
אילן תאנה:
סעיף נא
שהיא עומדת בחצר
הקובעת:
סעיף נב
אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף
ב' כאחת:
סעיף נג
ואחת בפיו
רצה לומר אפי' כה"ג אינו צירוף:
סעיף נד
עלה לראשה
של אילן:
סעיף נה
ממלא חיקו ואוכל
שם:
סעיף נו
ר"ע אומר מגרגר באשכולות
לוקט גרגר גרגר מהאשכול במחובר:
סעיף נז
ופורט ברמון
עי' פ"א סי' נ"ד:
סעיף נח
וסופת באבטיח
חותך חתיכו' דקות מהאבטיח במחובר. מיהו בהוקבע וודאי ע"י מקח לכ"ע צריך לגרגר באשכול וכו' [כלעיל פ"ב מ"ו]:
סעיף נט
כסבר
קאריאנדער:
סעיף ס
מקרטם
חותך עלים ממחובר:
סעיף סא
עלה עלה ואוכל
הכא לכ"ע אסור לצרף משום דכל עלה ועלה נפרד לעצמו משא"כ אשכול ואינך דלעיל לר"ש. ונ"ל עוד דמיירי שזרעם לזרע וירק. דאל"כ הרי העלים פטורים לגמרי ממעשר [כלקמן ספ"ד]:
סעיף סב
הסאה
ווילדער ראסמארין:
סעיף סג
והאזוב
איזאף:
סעיף סד
והקורנית
ציטווערקרויט וי"א וואהלגעמוטה קרויט. ואילו ג' מינין גדלין בלי זריעה [עי' נדה דנ"א ב']:
סעיף סה
אם היו נשמרים
שאינן הפקר מדדרך אלו שיגדלו בלי זריעה. לפיכך צריך שיהיה דעת בעה"ב לבלי להפקירם. ומה"ט נקט שעומדים בחצר לרבותא דדיוקא שכשאין בעה"ב מקפיד אף שעומדים בחצר. כל הפקר פטור ממעשר [כרפ"א]:
סעיף סו
ונוטה
ענף א' ממנה:
סעיף סז
אוכל כדרכו
מהענף:
סעיף סח
עומדת בארץ
בא"י:
סעיף סט
הכל הולך אחר העקר
דשדינן נופו בתר עיקרו:
סעיף ע
ובבתי ערי חומה
דהמוכר בית חצר וגינה או אילן שבתוך ערי חומה יכול לגאלה מיד ובלא גאלה תוך שנה ראשונה מוחלטת לעולם ביד הלוקח משא"כ שמכרם חוץ לחומה יכול לגאלן עד היובל. ובלא גאלן יצאה ביובל:
סעיף עא
ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף
אף אחר הנוף דאם הענף והעיקר א' תוך תחום עיר המקלט וא' חוץ לתחום מיד כשהגיע הרוצח תחת אותו שחוץ לתחום אסור לגואל הדם להרגו:
סעיף עב
ובירושלם
לענין מעשר שני דבאם כבר הביאו לתוך ירושלים אינו רשאי להוציאו אפי' כשיפדה אותו וכשעדיין המע"ש בחוץ אינו רשאי לאכלן בלי פדיי':
סעיף עג
הכל הולך אחר הנוף
אף אחר הנוף וכחומרות שתיהן דבאם עיקרו ונופו א' בפנים וא' בחוץ אינו אוכל אצל שתיהן המעשר שני בלי פדיי' כאילו עדיין הוא בחוץ. אבל אינו רשאי להוציאו משם אפי' בפדיי' כאילו כבר הגיע לפנים והיינו כר"י אבל לא קיי"ל כן רק כרבנן [כמעש"נ פ"ג מ"ז ועי"ש] כך מתבאר [מכות די"ב ב']: