יכין מעשרות· רבי ישראל ליפשיץ
פרק א
סעיף א
כלל אמרו במעשרות
ה"ה תרומות:
סעיף ב
כל שהוא אוכל
למעוטי סטים [וויידעקרויט שעושין ממנו אינדיג] וקוצה [והוא ג"כ מין עשב לצבוע] אף שנאכלים ע"י דחק:
סעיף ג
ונשמר
למעוטי הפקר אפי' הפקיר שבלין ומרחן הזוכה. וכ"ש בנתמרחו ברשות הפקר. אבל במרח קודם שהפקיר חייב במעשרות [כירושלמי הכא ופ"ג דמאי מ"ב וג']:
סעיף ד
וגדוליו מן הארץ
למעוטי כמהין ופטריות [מיני שוואממען] ומאויר הן גדלין:
סעיף ה
חייב במעשרות
כשאוכלן קבע. וי"א דהיינו מדרבנן. אבל מדאוריי' אינו חייב בתרומות ובמעשרות רק דגן תירוש ויצהר [עי' רמל"מ רפ"ב דתרומות ועיין בפ"ב דבכורים מ"ג]:
סעיף ו
ועוד כלל אחר אמרו כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל
ככל ירקות דמיד שגדלין ראויי' לאכילה:
סעיף ז
אע"פ שהוא שומרו להוסיף אוכל
ר"ל אף שאינו רגיל לתלשן עדיין כדי שיתוסף המאכל:
סעיף ח
אבל סופו אוכל
כפירות האילן:
סעיף ט
אינו חייב עד שיעשה אוכל
ואם תחלתן אוכל ואין סופן אוכל כשקדים המרים דרק בתחלתן חזו לאכילה קיי"ל [עירובין כ"ח ב'] דבין בגדלותן או בקטנותן פטירי ממעשרות גדולים מדלא חזו וקטנים מדלא נגמר פרין [ועיין רמב"ם פ"א ממעשר ה"ט] ודלא כדלקמן מ"ד:
סעיף י
מאימתי הפירות חייבות במעשרות
ר"ל פירות שאין תחלתן אוכל מאימתי אסור לאכלן קבע משא"כ מאימת גרנן במ"ה היינו לאסור גם אכילת עראי:
סעיף יא
התאנים משיבחילו
כשיתחילו להתבשל. והוא כשילבין ראשיהן:
סעיף יב
הענבים והאבשים
ווילדע טרויבען:
סעיף יג
משהבאישו
ר"ל כשנראי' הגרגרי' מתוך הקליפה:
סעיף יד
האוג
קארנעלקירשען:
סעיף טו
והתותים
מוילבעערען:
סעיף טז
הרמונים משימסו
משיתרככו:
סעיף יז
התמרים משיטילו שאור
משיתנפח כשאור:
סעיף יח
האפרסקים
פפירזיכע:
סעיף יט
משיטילו גידים
שנראה בקליפתן כגידין אדומי':
סעיף כ
האגוזים משיעשו מגורה
שיבדל האוכל שבקליפה כמונח באוצר:
סעיף כא
ר' יהודה אומר האגוזים והשקדים משיעשו קליפה
היא קליפה דקה שסמוכה על האוכל שאינו מתהווה על הפרי רק אחר גמר בשולה:
סעיף כב
החרובין
באקסהארן:
סעיף כג
משינקדו
שיתהוו עליהן נקודות שחורות:
סעיף כד
וכל השחורים
כל הפירות המשחירי' כשנגמרו:
סעיף כה
האגסים
בירן:
סעיף כו
והקרוסטומלין
מין אגסי' קטנים נקראים פאראדיס בירן. ואין שני מינין הללו כאותן שלנו שאין עליהן שער בקטנותן. אבל הנך ע"כ שיש עליהן שער ושייך בהן קרחה כדמסיק:
סעיף כז
והפרישים
קוויטען. ונקראין פרישין שאין לך פרי עץ שהוא פרוש מלאכלו חי רק זה וכירוש':
סעיף כח
והעוזרדים
שפיירלינג:
סעיף כט
משיקרחו
משנקרח השער שעליהן:
סעיף ל
וכל הלבנים
פירות הלבנים. לאו דוקא לבנים כשלג. רק ר"ל שאינן שחורים או אדומים:
סעיף לא
התלתן
פענכעל:
סעיף לב
משתצמח
משזרעו וצומח. [תמוה מ"ש דנקט כה"ג רק גבי תלתן. הרי כל המינין פטורים ממעשרות עד שראויין לזריעה [כסוכה דל"ו א.] ונ"ל דלהכי נקט בירושלמי שבתלתן יש סי' כשנותנו למים נשקע' רוב הגרעין. ור"ל דבכל המינין יש להן סי' שבמשנה מתי ראויין לזריעה אבל לתלתן אין כל הגרעינין שוין. ולהכי קאמ' "משתצמח" ור"ל שצריך לבדוק כל א'. ונ"ל שקושיתי זה דחק לרש"י [ר"ה די"ב ב'] לפרש משיתהוה זרע בגדולין ור"ל דאז ראוי לזריעה]:
סעיף לג
התבואה והזיתים משיכניסו שליש
שליש גידולן וכן הוא בכל המינין הנ"ל. רק שבמינין הנ"ל יש סי' [וכ"כ הר"ש והרא"ש הכא ותוס' ר"ה הנ"ל]:
סעיף לד
ובירק
ר"ל אבל ד' מיני ירק אלו הקשואין וכו':
סעיף לה
הקשואים
גורקען:
סעיף לו
והדלועים
קירביסע:
סעיף לז
והאבטיחים
מעלאהנען:
סעיף לח
והמלפפונות
ציטראנען קירביס:
סעיף לט
חייבים גדולים וקטנים
משמע מכאן דתפוחים ואתרוגים גם בקטנותן חזי לאכילה ונ"מ לברכה. ואפ"ה לר"ש פטור באתרוגים מדאינו מאכל גמור [ועיין עירובין דכ"ח ע"ב] ודו"ק:
סעיף מ
ר"ש פוטר את האתרוגין בקטנן
דס"ל דאינן נאכלים בקטנותן:
סעיף מא
החייב
במעשר:
סעיף מב
בשקדים המרים פטור במתוקים
דמרים נאכלים בקטנותן ולא בגדלן ומתוקים להיפך:
סעיף מג
איזהו גרנן למעשרות
לאסור גם אכילת עראי כשראה פני הבית או יארע בהם א' מהדברים שקובעין למעשר כדלקמן סי' נ"ג [ועי' בע"ז דנ"ו א' ותוס' שם] או כשמוליכן לשוק וכדמסיק:
סעיף מד
הקשואים והדלועים משיפקסו
משיקח האדם פרח שבראש הפרי. והנה בקשואים ודלועים שישנם במדינתינו אין בהם פרח בראשם. אבל ספרו לי בני ארץ הקדושה. דאתו מהתם להכא שבא"י מצויים כך. והיינו דקאמר תנא ואם אינו מפקס שיש מין שאין לו פרח בראשו. א"נ שער שעל גביו. וכ"ש בנשרו מעצמן:
סעיף מה
משיעמיד ערימה
שיצברם בכרי:
סעיף מו
עד שיעשה מוקצה
משישטחם להתייבש:
סעיף מז
ירק הנאגד
שדרכו להאגד:
סעיף מח
אם אינו אוגד עד שימלא את הכלי
בממלא הרבה כלים משדהו. אוכל עראי עד שימלא האחרון:
סעיף מט
ואם אינו ממלא את הכלי עד שילקט כל צרכו
כל מה שרוצה ללקט:
סעיף נ
כלכלה
ר"ל אם נותן כל הפירות לסל א' גדול. ואמרי' בירו' פ"ב סתם כלכלה ד' קבין וגדול' סא' קטנה ג' קבין:
סעיף נא
עד שיחפה
שמכסה הפירות עם עלי אילן שלא יכמושו כשנשאן לשוק נאסר באכילת עראי אף שלא מלאהו:
סעיף נב
בד"א
דזהו גרנן:
סעיף נג
במוליך לשוק
דלאו בדעתו תליא דשמא ימצא לוקחין מיד ונטבלו דכבוש. שבת. מקח. חצר. תרומה. אור. מלח. [וסי' כשמחת אם] כל א' מאלו קובע למעשר. אבל רק כשנגמרו מלאכתן שנזכרו לקמן [מ"ח רמב"ם פ"ג ממעשרות ה"ג] דג' פרקים יש לחיוב מעשר. וסימנך ענק. (א) עונת המעשר. והן הנזכרים בפרקן ממשנה ב' ולהלן דכולן אם תלשן קודם לעונה שנזכר בכל א' וא' פטור ממעשרות. (ב) נגמר מלאכתן. דאם תלשן אחר עונת המעשר הנ"ל. מותר לאכול מהן עראי עד שיגמר מלאכתן וכפי המבואר בכל א' וא' בפרקן ממשנה ה' ולהלן והיינו גרנן למעשרות. וכשנגמר מלאכתן והוא רוצה להוליכן מהשדה לשוק. גם עראי אסור לאכול מהן. (ג) קבע למעשר. דאם אין רוצה למכרן בשוק אלא להוליכן לביתו אז גם אחר שנגמר מלאכתן מותר לאכול מהן עראי. עד שיוקבע למעשר ע"י א' מהז' דברים שזכרנו כבוש שבת וכו' [רמב"ם רפ"ג ממעשרות]. ולהראב"ד שם בדגן תירוש ויצהר. אף שרוצה להכניסן לביתו כיון שנגמר מלאכתן אסור לאכול מהן עראי. דהיינו. בתבואה משימרח ויחליק פני הכרי אחר שדשו. והיין משיקפה. והשמן משירד לעוקה [כפרקן משנה ז']. וכל מקום שאדם מותר לאכול מהפירות עראי. מותר להאכיל לבהמה אפי' הרבה דהיינו קבע. וכל מקום שאדם אסור לאכול אפי' עראי. עכ"פ מותר להאכיל לבהמה עראי [רמב"ם פ"ג ממעשר ה"כ]. מיהו כל ז' קביעות אלו מדרבנן ואין לוקין כשאכל הטבל אחר שהוקבע בא' מהנך. דמן התורה לא הוקבע לתרומה ולמעשרות. רק כשהכניסו לתוך הבית ממש. שנאמר בערתי הקדש מן הבית. וכשאכל הטבל אח"כ לוקה אפי' כשאכל רק כזית עראי [רמב"ם פ"ד ממעשרות]:
סעיף נד
אוכל מהם עראי עד שהוא מגיע לביתו
דבדעתו תליא שלא יהיו טבל עד שיבאו לחצר:
סעיף נה
הפרד
גראנאטאפפעל מחובר יחד מכמה חלקים כמו קנאבלויך. ומפרידין החלקים כדי שיתיבשו היטב וכל חלק כשנפרד נקרא פרד:
סעיף נו
והצמוקין
ראזינען:
סעיף נז
הבצלים משיפקל
משיקלף הקליפות הרעות מעליהן:
סעיף נח
התבואה משימרח
שיחליק פני הכרי:
סעיף נט
הקטניות משיכבור
דדרך קטניות לעקרן עם עפר וכוברן בכברה לנקותן:
סעיף ס
אע"פ שמרח נוטל מן הקוטעים
שבלין קטועים שלא נדושו היטב:
סעיף סא
ומן הצדדים
שבצדדי הכרי:
סעיף סב
וממה שבתוך התבן
שלא נזרה היטב דכל אלו לא נקבעו עדיין למעשר וכ"כ במ"ז:
סעיף סג
היין משיקפה
איבער זיך גערען. שיעלה היין שבבור ברתיחתו החרצנים והזגים המעורבים בו:
סעיף סד
אע"פ שקפה קולט
מותר לקלוט:
סעיף סה
מן הגת העליונה
מיין שלא ירד עדיין לבור:
סעיף סו
ומן הצנור
רעננע שבו ירד היין לבור:
סעיף סז
השמן משירד לעוקה
בור שירד בו השמן כשנעצר:
סעיף סח
אע"פ שירד נוטל מן העקל
סל מנוקב שמשימין בו פסולת הזיתים כשנעצרו ושמן שנשאר בהן זוחל ויוצא מנקבי הסל:
סעיף סט
ומבין הממל
הוא האבן שמשים בסל להכביד על הזיתים ולכבשן:
סעיף ע
ומבין הפצים
מה שנדבק בין נסרי הגת שנעצרו שם הזיתים:
סעיף עא
ונותן לחמטה
עוגה קטנה חמה. דאף דדבר עב משמר חומו לאחר סלוקו מאש ודינו ככלי ראשון [כי"ד צ"ד] נ"ל דהכא בעוגה דקה וקטנה מיירי:
סעיף עב
ולתמחוי
קער' גדולה שעירה בו תבשיל חם. ואף דאש קובע למעשר הכא כלי שני הוא:
סעיף עג
אבל לא יתן לקדרה וללפס כשהן רותחין
שהעבירן מאש:
סעיף עד
רבי יהודה אומר לכל הוא נותן
אף לכלי ראשון בהעבירן מאש:
סעיף עה
חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר
דחריפותן מסייע לבשל אף אחר שהעבירן מאש. וציר הוא מים היוצאין מדגים מלוחים או בשר שנמלח:
סעיף עו
העגול
תאנים דרוסין יחד בעיגול:
סעיף עז
משיחליקנו
גלעטטען. שמחליק פניו במשקין אז הוקבע למעשר:
סעיף עח
מחליקים בתאנים ובענבים של טבל
מותר לשפשף פני העגול בתאנים וענבים של טבל כדי שיתיפה העיגול ולא הו"ל כמפסיד הטבל דאסור. א"נ מותר לשפשף עיגול חולין בענבי טבל. דלא חשיב המשקה היוצא מהן:
סעיף עט
המחליק בענבים
ולא נקט תאנים. דהרי משקה שלהן אינו מכשיר: