יכין מעשר שני· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ג
סעיף א
לא יאמר אדם לחבירו העל את הפירות האלו לירושלם לחלק
ותטול חלק במע"ש בשכר הבאתו דהו"ל כפורע חובו ממע"ש דהוא מחוייב להביאו:
סעיף ב
אלא אומר לו העלם שנאכלם ונשתם בירושלם
דאין זה שכר הבאתו רק מזמינו לאכול:
סעיף ג
אבל נותנים זה לזה מתנת חנם
תמוה דכבר תנא ליה בפ"א מ"א ונ"ל דבפ"א מיירי רק בירושלים התם הו"ל מתנה כמכר דאי לאו דעביד ליה נייח נפשה מקמי הכי לא הוי יהיב לי' מתנה והו"ל כפורע חובו ממעשר שני משא"כ הכא שהוא חוץ לירושלים אדרבה איהו עביד לנותן טבותא בטרחת העלאה סד"א מותר במתנה דאין המתנה שכר ההבאה אלא ההבאה כדי שיאכל [וראי' לדברי בפ"ד מ"ג ומ"ה] וקמ"ל נמי אף דאח"כ בירוש' חוזר המביא לחזור להזמינו אמע"ש אפ"ה שרי ומש"ה נקט זל"ז דמשמע דשניהן נותנין וקמ"ל דלא הוה כהערמ':
סעיף ד
מפני שהוא ממעט באכילתו
דתרומה אסור לזר ולטבו"י. וכ"כ ממעט עי"ז אכילת התרומה דמותרת לאונן ומותר גם להוציאה מירושלים ולאכול בחוץ והשתא כשקנה אותה במעות מע"ש אסור בשניהן:
סעיף ה
ורבי שמעון מתיר
דס"ל מותר להביא קדשים לבית הפסול:
סעיף ו
אמר להם רבי שמעון מה אם היקל בזבחי שלמים
דזה עיקר מצות מע"ש לקנות עבורו שלמים:
סעיף ז
אמרו לו מה אם היקל בזבחי שלמים שהן מותרים לזרים
דאע"ג דאימורין וחזה ושוק אסור לזרים הרי רוב הבשר מותר לזרים ולא גרעו אימורים מעור וקנקן [ועיין פ"א מ"ג]:
סעיף ח
מי שהיו לו מעות
מע"ש:
סעיף ט
בירושלים וצריך לו
לקנות דברים שאינן אכילה שתיה וסיכה:
סעיף י
ולחברו פירות
חולין וחבירו מתרצה להיטיב עמו בדבר שאין לו הפסד. וכ"ש בשיש לעצמו פירות שרשאי לעשות כן וכמבואר במ"ד [ופ"ד מ"ח] אלא נקט פירות של חברו משום סיפא דבע"ה לא יעשה כן:
סעיף יא
נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה
כמע"ש:
סעיף יב
ולא יאמר כן לעם הארץ
דחשוד לאכול מעשר שני בטומאה:
סעיף יג
אלא בדמאי
שהמעות ממעשר שני דמאי דרוב ע"ה מעשרים הם ונמצא שיש כאן ס"ס שמא מעות הללו אינן מעשר דכבר עישר הע"ה ושמא זה הע"ה שחיללן על מעותיו יאכל פירותיו בטהרה:
סעיף יד
במדינה
חוץ לירושלים והוא צריך להמעות וחבירו רוצה להיטיב עמו:
סעיף טו
אומר הרי המעות האלו מחוללין על פירות ההם
דאף דפירות אינן נפדין בירושלים מעות מתחלל שם:
סעיף טז
ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלם
ר"ל הן עצמן דלא עדיף מלוקח מזיד [פ"א מ"ה] דיעלו ויאכלו במקום:
סעיף יז
נכנסות לירושלם ויוצאות
דמעות אין נקלט במחיצות:
סעיף יח
רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הפירות נכנסין ויוצאין
ודוקא כדי לטחנן ולאפותן בזול ולהחזירן אחר כך:
סעיף יט
פירות שנגמרה מלאכתן
למעשר כפ"ק דמעשר והן עדיין טבל למעשר:
סעיף כ
ועברו בתוך ירושלים
בעודן טבל:
סעיף כא
יחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים
דמתנות שלא הורמו כהורמו דמי:
סעיף כב
ושלא נגמרה מלאכתן
כגון סלי ענבים שהעבירן בירושלים להביאן לגת שהי' חוץ לירושלים בצד אחר מהעיר:
סעיף כג
וסלי תאנים למוקצה
ר"ל למקום שמתיבשין שם. אבל סלי פירות לאכילה הו"ל נגמרה מלאכתן:
סעיף כד
ובה"א יפדה ויאכל בבל מקום
דכיון דקליטת מחיצות מדרבנן ס"ל דל"א גבי' דלא הורמו כהורמו דמיין:
סעיף כה
והדמאי
טבל של דמאי אף שנגמ"ל. אבל מעשר של דמאי כבר קלטוהו מחיצה ואסור להוציאו [רמב"ם פ"ב ממעש"נ הל"ט וי"א]:
סעיף כו
נכנס ויוצא ונפדה
אפילו לת"ק:
סעיף כז
אילן שהוא עומר בפנים
מן חומות ירושלים:
סעיף כח
מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ
דרק תוך החומה אכיל מע"ש. ואף דבפ"ג דמעשר סי' ע"ג לא תני הכי התם ר"י והכא רבנן [כמכות די"ב ב']. ונ"ל דמדלא קאמר כפשוטו לא יאכלנו אלא לפנים מהחומה ש"מ דהכ' מיירי ביושב על האילן ואוכל שאין שם מחיצת החומה:
סעיף כט
בתי הבדים
לעצור השמן והיו בנויין בחומת ירושלים:
סעיף ל
ב"ש אומרים הכל כלפנים
אוכלים שם קדשים קלים ומע"ש ואין פודין שם מע"ש להוציאו. מיהו בתוספתא קאמר דלב"ש רק לחומרא קאמר כלפנים דהיינו שלא יפדנו ולא יוציאו משם. אבל אסור לאכלו שם:
סעיף לא
מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ
ולא מחלקינן לאין פתוח [כמשנה ה'] דהכא כך התנו בשעת בנין החומה שלא נשגיח בפתח. ולרמב"ם [פ"ב ממעש"נ] יש פי' אחר. ואינו מסכים לגרס' שלפנינו. א"נ דלרמב"ם משנתינו מיירי בפתוחות לזה ולזה:
סעיף לב
הלשכות
חדרים:
סעיף לג
בנויות בקודש
בחומת העזרה:
סעיף לד
ופתוחות לחול
להר הבית:
סעיף לה
תוכן חול וגגותיהן קודש
לשחיטת ק"ק ולאכילת ק"ק ולהתחייב בנכנס שם בטומאה. והוא ששוה הגג לקרקע העזרה כגון שהיה הלשכ' בנוי בשפוע ההר דאל"כ קיי"ל גגות ועליות לא נתקדשו:
סעיף לו
תוכן קודש וגגותיהן חול
אף שהגג שוה לקרקע העזרה:
סעיף לז
בין שנטמא באב הטומאה
כמת ושרץ וכדומה ואפי' בנטמא במה שנגע בהן:
סעיף לח
בין שנטמא בוולד הטומאה
לאו בולד טומאה דאו' רק ר"ל בולד הטומאה דרבנן כגון שנגע בכלי שנטמא במשקין דדוקא בולד בכה"ג מודו ב"ה:
סעיף לט
בין בחוץ
ר"ל שנטמא בחוץ ואח"כ הכניסו:
סעיף מ
בית שמאי אומרים יפדה ויאכל הכל בפנים
ר"ל הפירות והפדיון דמע"ש שנטמא נפד' אפי' בירושלים ואעפ"כ נאכל רק בפנים שלא יאמרו ראינו מע"ש יוצא מירושלים ולא חיישי' שיאמרו ראינו מע"ש נפדה בירושלים דאין קול לפדיי' ויש קול ליוצא:
סעיף מא
חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ
דבכה"ג הו"ל תרתי לריעות' ואין מחיצה קולטתו ולהכי בכה"ג יפדה ורשאי לאכלו גם בחוץ:
סעיף מב
בפנים
ס"ל דוקא בתרתי למעליותא מחיצה קולטתו שנטמא רק בולד הטומאה שמד"ס וכבר נכנס. מיהו דוקא בהכניסו ע"מ שלא יקלטוהו מחיצות דאל"כ אפילו בנטמא בולד בחוץ מחיצה קולטתו כשהכניס.. [ועיין שקלים פ"ח מ"ד ומ"ו דפליגי בכה"ג בדומה לזה]:
סעיף מג
הלקוח בכסף מע"ש שנטמא
בין בפנים ובין בחוץ:
סעיף מד
אמר להם לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן הוא נפדה בטהור ברחוק מקום
ר"ל נפדה אפילו כשהוא טהור אם הוא חוץ לירושלים:
סעיף מה
תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה בטהור ברחוק מקום
כפ"א מ"ח דאמרינן במזיד יעלה ויאכל במקום:
סעיף מו
יקבר על ידי עורו
עם עורו דאין פודין קדשים לאכול לכלבים וכד יין סתום שקנה במע"ש ונשפך פודהו:
סעיף מז
רבי שמעון אומר יפדה
דס"ל פודין קדשים להאכילן לכלבים:
סעיף מח
לקחו חי ושחטו ונטמא יפדה
ובכה"ג מודה ר' יהודה דפליג במשנה י' דהכא שאני מדהיה יכול להוציאו כשהי' חי משא"כ בפירות:
סעיף מט
ר' יוסי אומר יקבר
ס"ל דדינו כפרי לקוח ממע"ש:
סעיף נ
לקחו שחוט ונטמא הרי הוא כפירות
ופליגי רבי יהודה וחכמים כבמשנה י':
סעיף נא
המשאיל קנקנין למעשר שני
ר"ל שהשאיל קנקנים שלו למע"ש שלו שחוץ לירושלים:
סעיף נב
אף על פי שגפן
סתמן:
סעיף נג
לא קנה מעשר
ואין צריך לפדות רק היין:
סעיף נד
זלף לתוכן סתם
ר"ל אם שפך לתוך הקנקנים יין טבל [כך משמע בירוש' ודלא כרתוי"ט]:
סעיף נה
עד שלא גפן
ר"ל אם קרא שם למעשר שני בקנקנים עד שלא סתמן:
סעיף נו
לא קנה מעשר
דלא הקדיש למעשר רק היין:
סעיף נז
משגפן קנה מעשר
אילה"ק מ"ש רישא מ"ש סיפא נ"ל דדוקא בקרא שם ליין שבקנקנים סתומים דמי טפי לקונה קנקנים סתומים בירושלים [כפ"א מ"ד]. ומפני שדרך להפריש מבור פתוח כהפרשת תרומה הו"ל כדרך למכור פתוחות פ"א מ"ד דלא הו"ל הקנקן טפל ליין ה"נ בגבולין אין הקנקן טפל ליין וצריך לפדות אח"כ גם הקנקן. ואין לחלק ולומר בשלמא התם בפ"א נתן מעות מע"ש בעד הקנקן. לפיכך כשלא בטל הקנקן לגבי היין צריך למכור הקנקן ולאכול בעד מעותיו של קנקן מאכל בתורת מע"ש. משא"כ הכא איך יחול על הקנקן שם מע"ש. והרי לא נקנה בכסף מע"ש י"ל כיון דא"א להפריש יין בלי הקנקן מה לי שקנהו לקנקן ומה לי שהוקדש בהפרשה. משא"כ ברישא שהיה כבר על היין שם מע"ש קודם שמילאוהו לא דמי לקנקן שקונה בירושלים במע"ש. וכי כל כלי שישפוך לתוכו מע"ש יוקדש גם הכלי בקדושת מע"ש:
סעיף נח
עד שלא גפן עולות באחד ומאה
בנתערב קנקן תרומה בק' חולין:
סעיף נט
ומשגפן מקדשות ככל שהן
דמדחשיב לא בטל אפי' באלף וימכרם לכהן בדמי תרומה חוץ מאחד שנוטל הכהן בחנם:
סעיף ס
עד שלא גפן תורם מאחת על הכל
וחשיב מוקף:
סעיף סא
בש"א מפתח ומערה לגת
לפע"ד קאי אזלף לתוכו סתם שמחלק בו במי"ב בין גפן ללא גפן רק אגב גררא נקט כל הנהו גוונא דמחלק גבייהו ג"כ בין גפן ללא גפן והשתא הדר לקמייתא דהא דבגפן קנה מעשר פליגי ב"ש וב"ה דלב"ש ברצה לקרא שם אחר שגפן ולא יהיו הקנקנים נקנים למעשר צריך לערות לגת קודם שיקרא שם כיון שכבר גפן וכבר היו ראויין שיהיו נקנין למעשר להכי צריך מעשה רבה שיתבטל מעשה ההגפה ולב"ה סגי בפתיחה. כמעיקרא [ולפע"ד זה דעת ריב"ל בירושלמי דקא' על הראשונה הושבה יע"ש]:
סעיף סב
במה דברים אמורים
דלב"ה בפתיחה סגי:
סעיף סג
במקום שדרכן למכור סתומות
ר"ל עם הכלי דמשום דכשמוכר עם הכלי מוכרן סתומין שפיר גלי דעתי' בפתיחה שאינו רוצה להחליט הכלי למעשר:
סעיף סד
אבל במקום שדרכן למכור פתוחות
ר"ל שאין דרך למכור הכל. דשם אין הפתיחה הוכחה שאין רוצה להחליט הכלי. דהרי במקום זה בין כך וכך אין דרך למכור הכלי עם היין. ולהכי לא נתבטל בפתיחה סתימתו דמעיקרא. ודמיא מתניתי' לפ"א מ"ג דבדרכן למכור סתומות וקנה פתוחות אין הקנקן טפל ליין ובדרכן בפתוחות אפילו בקנה סתומות אין הקנקן טפל:
סעיף סה
לא יצא קנקן לחולין
גם לב"ה עד שיערה לגת קודם שיקרא שם:
סעיף סו
אבל אם רצה להחמיר על עצמו למכור במדה
נ"ל דר"ל דמדמותר למכור מע"ש בשדעתו להתפיס המעות בקדושת מעשר [כפ"ד מ"ו ור"ב שם] וזה שהיה לו טבל בקנקנים סתומות פתחן קודם שקרא שם משום שרוצה להחמיר ע"ע למכור המע"ש אח"כ במדה שלא יתאנה המע"ש:
סעיף סז
יצא קנקן לחולין
ר"ל דבכה"ג בפתיחה לחודה סגי. אפי' בדרך למכור פתוחות מדפתחן על דעת להוריקן לגמרי:
סעיף סח
רבי שמעון אומר אף האומר לחברו חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקנים
בירושלמי גר' חוץ מקנקנה ונ"ל דה"פ דר"ש קאי אהא דאי משגפן קרא שם קנה מעשר וקאמר ר"ש אם מתחלה כשהיה יין של טבל בחבית אמר לחבירו חבית זו מכור לך חוץ מקנקן מעשר שאקח ממנה. [ומיירי בשמוכר לחבר לצורך דאל"כ הרי אסור למכור טבל כדמאי פ"ה מ"ח]. אע"פ שאח"כ מילא להקנקן מהחבי' וקרא שם אחר שגף הקנקן אפ"ה יצא קנקן לחולין משום דבשעה שמילא הקנקן לא היה כדי למלאות המע"ש בו לחוד ושיהיה הקנקן טפל ליין רק גם משום תנאי שהי' לו עם חבירו ליקח רק מדת קנקן א' מהחבית ובכה"ג לא נתבטל הקנקן ליין: