אור ברסלב

יכין מעילה· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ב

פרק א

סעיף א

חטאת העוף
בפרקא קמא נקט פסולי המוקדשין מתי מועלין בהן. ומהשתא מיירי תנא מתי מועלין בכשרים. והקדים קרבנות העוף לקרבנות בהמה, לפי שיש בעופות עולת העוף, שיש בה שייכות יתירא דמעילה, מדמועלין גם בעורה. משא"כ בקרבנות בהמה. גם בעולה העור לכהנים. ואין מועלין בו. והקדים בעופות חטאת לעולה, משום דחטאת קודם בהקרבה לעולה:

סעיף ב

מועלין בה משהוקדשה
בפה, וכן בכולה פרקן:

סעיף ג

הוכשרה
ר"ל ע"י שנמלקה הוכנה לפסול וכו'. וכן פי' מלת הוכשרה בכולה פרקן:

סעיף ד

ובמחוסר כפורים
ר"ל דכשנמלקה נתוסף בה קדושה שכשיגע בה טבו"י [היינו טמא שטבל ולא העריב שמשו], או מחוסר כפורים [היינו אותן הטמאין שכשיטהרו צריכין קרבן., והם הזב, והזבה, (נדה), יולדת, ומצורע שטבלו והעריב שמשן, ועדיין לא הביאו קרבנותיהן. ביום שלאחריו], נפסל העוף, אבל אינו מטמא אחרים:

סעיף ה

ובלינה
דכשנמלקה אם לן הדם עד ששקעה החמה, נפסל הקרבן. וכמו כן בלן הבשר אחר הזאת דמה יום ולילה מאז שמלק, נפסל מלאכול בשרו. והא דלא נקט נמי שנפסל ביוצא. משום דסתם מתני' ר"ע היא דס"ל זריקה מהני ליוצא:

סעיף ו

חייבין עליה משום פיגול
כשחישב בפיגולו בשעת מליקה או בשעת מצוי הדם:

סעיף ז

וטמא
שיתחייב כרת באכל א' מאלה ממנה. אבל קודם שהוזה דמה, פטור כשאכל פגול נותר וטמא ממנה:

סעיף ח

ואין בה מעילה
דמדהוזה דמה הותרה לכהנים. ודוקא מקרבן וחומש פטור כשנהנה, אבל איסורא איכא:

סעיף ט

מיצה דמה
דבחטאת העוף כשמלקו אוחז גוף העוף ומזה דמה מרחוק על קיר המזבח למטה מאמצע גובהו, ואח"כ ממצה ודוחק שירי הדם של העוף שירד הדם ליסוד המזבח. ובעולת העוף אינו מזה, רק מיד כשמלק ממצה ודוחק הראש והגוף בדמן לקיר המזבח למעלה מאמצע גובהו:

סעיף י

עד שתצא לבית הדשן
ר"ל עד שיוציא הדשן מהמזבח לחוץ לעיר. אבל כשנהנה מאפרה כשעדיין על המזבח, אף שכבר נתרם תרומת הדשן, מועלין בה [כך פירשתי על פי מסקנת הש"ס אליבא דר' יוחנן, וכך פסק נמי הרמב"ם (פ"ב ממעילה הי"ד). ותמהני על רש"י ועל הר"ב שנמשך אחריו שפי' כפי מה שמסיק הש"ס לרב, וק' הרי רב ור' יוחנן הלכה כר"י (כביצה ד"ד א') וצ"ע]:

סעיף יא

פרים הנשרפין
היינו פר יו"כ, שמכניס דמן לק"ק, ופר כהן המשיח, ופר העלם דבר של צבור שמכניסין דמן להיכל:

סעיף יב

ושעירים הנשרפין
הוא שעיר יו"כ שמכניס דמו לק"ק, ושעיר ע"ז שמכניס דמו להיכל, וכל פרים ושעירים הנ"ל בשרן נשרף חוץ לירושלים [ועי' מ"ש זבחים פ"ה מ"ב]:

סעיף יג

חייבין עליהן משום פיגול
אם בשעת שחיטה, קבלה, הולכה, זריקה, חישב להקטיר אימוריהן חוץ לזמנן הראוי, ואם אכל בשרן אחר שהוזה דמן, חייב כרת:

סעיף יד

ומועלין בהן בבית הדשן
ר"ל אף כשכבר מונח בשרן בבית הדשן חוץ לירושלים, מועלין בהן, מדאין בהם שום היתר לכהנים:

סעיף טו

עד שיותך הבשר
ר"ל עד שיהא נימוק הבשר ע"י השריפה ונעשה פחמין, דאז כבר נעשה מצותו ואין מועלין בו:

סעיף טז

ואין מועלין בעורה
מדשייך לכהנים:

סעיף יז

אבל מועלין בבשר עד שיצא
אפרה שבמזבח:

סעיף יח

וזבחי שלמי צבור
ב' כבשי עצרת:

סעיף יט

וטמא אין מועלין בבשר
משנזרק דמו. משום שמאז הותר לכהנים:

סעיף כ

אבל מועלין באימורים
מדנקרבין על המזבח:

סעיף כא

שתי הלחם
שמביאין בעצרת.

סעיף כב

קרמו בתנור
שנתהווה על פני העליון של הלחם כמין קרום כשאפאן בתנור.

סעיף כג

הוכשרו להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים
ולא גרסינן ובלינה, דהרי נאפות מעי"ט ונאכלות למחר. [ולתוס' שפיר גרסינן ובלינה, דהרי מדס"ל להך תנא דכשקרמו בתנור הוכשרו לפסול, על כרחך דס"ל דתנור מקדש, א"כ גם לינה פוסלתן, ובאמת מה"ט נאפות בי"ט אפילו בשבת. ומיהו אף דס"ל להך תנא דכלי שרת מקדש, אפ"ה צריך שיקרום פני הלחם דכלי שרת אינו מקדש רק כשנעשה כל הראוי לעשות בו]:

סעיף כד

ולשחוט עליהם את הזבח
דאז כבר הותר לשחוט ב' הכבשים:

סעיף כה

ואין בהן מעילה
דמשנזרק דמן כבר הותרו לכהנים:

סעיף כו

ובמחוסר כפורים
הכא אף לתוס' הנ"ל ל"ג ובלינה, דלכ"ע נאפות מע"ש ואין נאכלות עד לשבת האחרת:

סעיף כז

קרבו הבזיכין
ב' בזיכי לבונה שהיו מסודרין על ב' מערכת לחם הפנים, וכשמסלקין הלחם בשבת האחרת מקטיר הבזיכין על מזבח החיצון:

סעיף כח

חייבין עליו משום פיגול
כשחישב בשעת הקטרת הבזיכין לאכל הלחם לאחר זמן הראוי:

סעיף כט


כשהוקרבו הבזיכין:

סעיף ל

המנחות מועלים בהן משהוקדשו
בפה:

סעיף לא

חייבין עליו משום פיגול
אם חישב בשעת קמיצה, או בשעה שנתן הקומץ לכלי שרת, או בשעה שמוליכו למזבח, או בשעה שזרקו להאישים, חישב לאכול או להקטיר ממנו חוץ לזמן הראוי:

סעיף לב

ואין מועלין בשירים
בהנשאר לאחר שנקמץ, מדהותר לכהנים:

סעיף לג

ומנחת נסכין
ר"ל מנחה שמביאין עם הקרבן. וכל הנזכרים כאן כולן כליל למזבח, ואין בהם שיריים לכהנים:

סעיף לד

מועלין בהן משהוקדשו
בפה:

סעיף לה

קדשו בכלי
לא קאי אקומץ, דהרי גם בלא הוקדש הקומץ בכלי, כבר הוקדש המנחה כולה בכלי, דהרי כל מנחה צריכה מתן כלי קודם קמיצה:

סעיף לו

ופיגול אין בהן
דאין פגול נוהג רק בקרבנות שיש להן מתירין, משא"כ הנהו אין להם מתיר אחר:

סעיף לז

זה הכלל כל שיש לו מתירין
כגון חטאת, אשם, שלמים, שדמן מתיר אימוריהן למזבח ובשר לכהנים. וכ"כ עולת בהמה ועוף ופרים הנשרפין ושעירים הנשרפין, דמן מתיר עכ"פ בשרן או אימוריהן למזבח. וב' הלחם, דם הכבשים שעמן מתירן לכהנים. ולחה"פ, הקטרת הבזיכין מתירן לכהנים. וכל המנחות, קומץ מתיר שריים לכהנים:

סעיף לח

וכל שאין לו מתירין
ככל הני דחשיב ברישא דמתניתין:

תוכן העניינים

יכין מעילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה