אור ברסלב

יכין מנחות· רבי ישראל ליפשיץ

פרק יב

פרק יא

סעיף א

המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשן בכלי
רק הקדישן בפה:

סעיף ב

יש להם פדיון
מדלא קידשו עדיין קדושת הגוף רק קדושת דמים. מיהו כשלא נטמאו. כל הראוי למזבח אין לו פדיון:

סעיף ג

אין להם פדיון
ואם נסכים לחין נטמאו. עושין להם מערכה בפ"ע בראש המזבח ושורפן [רמב"ם פ"ו מאיסורי מזבח]:

סעיף ד

העופות
שהוממו לאחר שהוקדשו.:

סעיף ה

והעצים והלבונה וכלי שרת
שנטמאו או נפסלו:

סעיף ו

שלא נאמר אלא בהמה
דרק בבהמה כתיב שכשתומם תפדה. אבל הנך דקדשי קדושת הגוף כבהמה. אין נפדין כשנפסלו:

סעיף ז

מה שהביא הביא
ומחשב כנדבה:

סעיף ח

וידי חובתו לא יצא
וקמ"ל אפילו מחבת ומרחשת דדמו אהדדי. אפ"ה לא יצא כששינה מזו לזו. וכ"ש במיני מנחה אחריני כששינה מזו לזו:

סעיף ט

זו להביא במחבת
שהיה עשרון סולת מונח לפניו. ואמר הרי זו עלי להביאו במחבת:

סעיף י

והביא במרחשת במרחשת והביא במחבת הרי זו פסולה
דהרי שינה ממה שנדר בה בפירוש:

סעיף יא

והביא בשני כלים
וא"כ יקריב מהן ב' קומצין. והרי לא נדר רק קומץ א'. ועוד שהרי כל מנחה מב' המנחות חסירה ממה שנדר:

סעיף יב

והביא בכלי אחד
וא"כ מיעט בקומצין. ועוד הרי מנחה יתירה היא:

סעיף יג

והביא בכלי אחד
ומיירי שהביאן בכלי אחד מעורבין. שאינו יכול לקמוץ מכל אחד בפני עצמה:

סעיף יד

פסולין
ולא אמרינן כסי' ז'. שיחשבו כנדבה אחרת. דשאני הכא. דמדאמרו לו בכלי אחד נדרת. ולא השיב זו לנדבה אחרת הבאתיה. ש"מ דלתשלומי נדרו קמא מתכוון. וה"ה במחבת ומרחשת:

סעיף טו

נתנו בכלי אחד
אם לאחר שנתנן בב' כלים חזר ינתנן בכלי א':

סעיף טז

כשתי מנחות שנתערבו
כפ"ג מ"ג. דביכול לקמוץ מכל אחד בפ"ע. כשרות. ואם לאו פסולות. [ונ"ל דקמ"ל הכא דלא אמרינן מדהביאן תחילה בכלי אחד. והשתא נמי חזר ונתנן בכלי א' גלי אדעתיה שלנדבה אחרת מתכוון בה. והא שחלקן ביני ביני כשא"ל בב' כלים נדרת. רק שכחה היתה לפניו שדעתו בזו לנדבה אחרת. קמ"ל]:

סעיף יז

הרי עלי מנחה מן השעורין
והרי מנחת נדבה באה רק מחיטין:

סעיף יח

שלא התנדב כדרך המתנדבים
והא דפליגי. דוקא בשאומר אלו הייתי יודע הדין הייתי אומר שאביאה מחטין. וכדומה. אבל באומר אלו הייתי יודע הדין לא הייתי נודר כלום. לכ"ע פטור מכלום. [ולא דמי לאומר הרי עלי תודה מחולין ולחמה ממעשר דיביא גם לחמה מחולין. ולא בדקינן כי הכא [כפ"ז מ"ה]. די"ל דהתם עיקר הקרבן נדר כדינו. רק שאמר שיהיה ממעות מעשר. ובזה לא יצא יד"ח נדרו. משא"כ הכא עיקר הקרבן לא נדר כדינו ועפי"ג סי' נ"ט]. ולא קיי"ל כר"ש. מיהו דוקא הנהו. דכולהו שייכו למנחה. ואפילו שעורין אפשר במנחת עומר וסוטה. אבל באומר הריני נזיר מגרוגרת. גם לדידן פטור מנזירות [כפ"ב דנזיר]. דבגרוגרת לא שייכי נזירות כלל:

סעיף יט

שכן צבור מביא ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד
דהיינו ג' עשרונים לפר. הרי לי"ג פרים ל"ט עשרונים. ועשרון לכבש. הרי לי"ד כבשים י"ד עשרונים. וב' עשרונים לאיל. הרי לב' אילים ד' עשרונים. כל אלו למוספי החג אז. ועוד לב' כשבי מוסף שבת שני עשרונים. ולב' כשבי תמידין ב' עשרונים. הרי בין הכל ס"א עשרונים שמביא ביום זה:

סעיף כ

דיו ליחיד שיהא פחות מן הצבור אחד
דבכל דוכתא מצינו קרבנות הצבור מרובות מקרבנות היחיד:

סעיף כא

אמר רבי שמעון והלא אלו לפרים ואלו לכבשים ואינם נבללים זה עם זה
דכשיערבם נפסלו. דמנחת פרים עבה ב' לוגי שמן לעשרון. ומנחת כבשים רכה ג' לוגין לעשרון. ופסולין כשיתערבו [כפ"ט מ"ד]. וא"כ היכא ילפת מזה מנחת נדבה של יחיד שמביא כולן בכלי א':

סעיף כב

אלא
להכי יחיד מביא רק ס' עשרון בכלי א':

סעיף כג

עד ששים יכולים להבלל
אפילו למאי דקיי"ל דמביא לכל עשרון לוג. עכ"פ כל שהסולת רב יותר מס' עשרון. אינו יכול לבלול הסולת כולו עם השמן בכלי אחד יפה:

סעיף כד

וששים ואחד אין נבללים
בתמיה:

סעיף כה

אמר להן כל מדות חכמים כן
ר"ל בכל מקום שנתנו שיעור. הוא בצמצום חזק. וי"א דר"ל כנים ואמיתיים ולא בגוזמא [כמו כן דברת. שמות י' פכ"ט]:

סעיף כו

בארבעים סאה חסר קרטוב
הוא חלק ס"ד שבלוג:

סעיף כז

אין מתנדבים לוג שנים וחמשה
ר"ל אין מתנדבין לוג יין לנסכים. או ב' או ה' לוגין. מדלא מצינו בהקרבה דוגמת מניין לוגין כאלו בנסכים של חיוב. [ואף דבהתנדב חצי עשרון. יביא עשרון שלם [כמ"ג]. וה"נ בהתנדב פחות מהראוי הול"ל שיביא כראוי. י"ל התם שיעור מנחת סולת כתוב בהדיא. אבל הכא נדבת יין לא כתיב בקרא בהדיא. ורק מיתורה דקרא ילפינן לה [כמ"ה]. להכי אינו חייב בה רק כשפירש כן בהדיא. רק בשכבר נתחייב וודאי. כגון שנדר ה' לוגין. אז צריך להוסיף עד ו'. כדי שיהיה ראוי לב' כבשים]:

סעיף כח

אבל מתנדבים שלשה וארבעה וששה
לוגין יין:

סעיף כט

ומששה ולמעלה
דג' חזי לכבש. וד' לאיל. ו' לפר. וז' חזו ג' לכבש וד' לאיל. וח' חזו לב' אילים. וט' לכבש ופר. י' לאיל ופר. או לב' כבשים ואיל. י"א לב' אילים ולכבש. וכן ממניין זה ולמעלה:

סעיף ל

מתנדבים יין
בלא סולת ושמן. ומנסכו לשיתין [ועמ"ש פ"ו מ"ב]:

סעיף לא

ואין מתנדבים שמן
בלא סולת:

סעיף לב

רבי טרפון אומר מתנדבין שמן
ומפריש ממנו בכלי כשיעור קומץ. דהיינו כב' זיתים. ומקטירן. והשאר נאכל לכהנים. והכי קיי"ל:

סעיף לג

אם אמרת ביין שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו
שכשמקריבו עם חובתו. הוא נקרב בפני עצמו. ולא מעורב במנחה:

סעיף לד

תאמר בשמן שאינו קרב חובתו בפני עצמו
דאע"ג דשמן של מצורע קרב בפני עצמו ומזה ממנו הז' הזאות נגד ק"ק. עכ"פ אינו קרב בשום דוכתא במזבח בפני עצמו ומדלא אשכחן שקרב בפני עצמו בחובה. גם בנדבה לא יביאוהו בפני עצמו:

סעיף לה

אבל מתנדבים עולה ושלמים
בשותפות:

סעיף לו

ובעוף אפילו פרידה אחת
בן יונה או תור מותר לנדבו בשותפות:

תוכן העניינים

יכין מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה