אור ברסלב

יכין מנחות· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ה

פרק ד

סעיף א

כל המנחות
אף לחם הפנים וב' הלחם נקראים מנחות:

סעיף ב

ושתי הלחם
של עצרת:

סעיף ג

רבי מאיר אומר שאור בודה להן מתוכן ומחמצן
ר"ל מוציא ולוקח מעט קמח מתוך העשר עשרונות שנצרכים לי' חלות (מצה) [חמץ] שבתודה [כרפ"ז]. או מתוך ב' העשרונות שנצרכות לב' הלחם שבעצרת. ולש אותו קמח. שיהיה שאור. וממנו יחמץ העיסה שיעשה מהקמח הנשאר מהעשרונים הנ"ל. אבל לא יביא שאור ממקום אחר להחמיץ העשרונות הנ"ל. דא"כ תהיה מנחה יתירה [ולשון בודה הוא לשון הוצאה כמו אשר בדא מלבו [תוס'] ול"מ נ"ל שהוא מלשון בד בבד יהיה. ור"ל ייחדו להשאור מהעשרונות הנ"ל לחמצו לבד]:

סעיף ד

רבי יהודה אומר אף היא אינה מן המובחר
שמתוך שנתחמץ השאור מחדש לא יחמץ העיסה של העשרונות יפה:

סעיף ה

אלא מביא את השאור
מתוך ביתו. שנתחמץ מימים רבים:

סעיף ו

וממלא את המדה
עם הסולת. כדי למדוד העשרונות הנ"ל:

סעיף ז

אמרו לו אף היא היתה חסירה או יתירה
שאם היה השאור גיבול עב עם מעט מים. נדחק הקמח יחד ביותר. ויהיה הכל יתר מעשרון. ואם היה גיבולו רך. הרי המים שרבו בו מחסרין מדת הקמח. ור"י לא חש להך קושיא. דאפשר שימדוד הקמח שעושה ממנו השאור. וכאותו שיעור יחסיר אח"כ מהעשרונות. ונמצא שכשיתן אחר כך השאור להעיסה שיעשה מהעשרונות לא יעדיף ולא יחסיר מדתן. מיהו רבנן גזרו דלמא ישכח לחזור וליטול מהעשרונות כשיעור שיעשה ממנו השאור:

סעיף ח

כל המנחות נלושות בפושרין
שכך יפה לפת:

סעיף ט

ומשמרן שלא יחמיצו ואם החמיצו שיריה
אפילו מה שנאכל לכהנים:

סעיף י

כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ
ארישא קאי. דלהכי משמרה מחימוץ. שנאמר וכו'. אבל שלא יחמיץ שיריים ילפינן מדכתיב לא תאפה חמץ חלקם וגו':

סעיף יא

ועל עריכתה
לישה הוא כשמגבל עיסה במים. ועריכה היינו כשעושה תואר הלחם ומקטפו במים:

סעיף יב

ועל אפייתה
ר"ל כשנתחמצו השיריים בלישה וערכן ואפאן חייב ג'. על לישתה. ועריכתה. ואפייתה. אף שכבר נפסלה כשנתחמצה. או דמיירי במנחת מאפה. דהרי כבר נתקדשה בכלי משנלושה [כמנחות דצ"ו א']. וחייב ג' על המנחה כולה. מיהו דבש מותר לערב בהשיריים. ורק הקומץ אסור להקטירו בדבש:

סעיף יג

והמרחשת
בהתנדב מנחת סולת או מחבת או מרחשת. וקמ"ל אף שהתנדב סתם ולא פירש שמן ולבונה. אפ"ה צריך שיביאן עמה:

סעיף יד

והרקיקין
בהתנדב מנחת מאפה. מביא או חלות או רקיקין. ואף דבתורה נזכר מנחת מאפה מיד אחר מנחת סולת אפ"ה לא נקטן תנא כסדר הזה. משום דנקט דטעונות שמן. והנך ג' דנקט יחד ברישא. שוין בשמן שלהן לעניין יציקה ובלילה. משא"כ מנחת מאפה [כלקמן פ"ו מ"ג]:

סעיף טו

מנחת כהנים
כהן שהתנדב א' מד' מיני מנחות הנ"ל:

סעיף טז

ומנחת כהן משיח
הם חביתי כה"ג:

סעיף יז

ומנחת נשים
ר"ל עכו"ם או אשה שהתנדב מנחה:

סעיף יח

ומנחת העומר
שקרב בט"ז בניסן. אבל מנחת וכו':

סעיף יט

מנחת נסכין
שמביאין אותו עם בהמת הקרבן. זאת לבדה טעונה וכו':

סעיף כ

שתי הלחם
של עצרת:

סעיף כא

מנחת חוטא
שמביא הדל שנטמא בטומאת מקדש וקדשיו:

סעיף כב

ומנחת קנאות
ר"ל מנחת סוטה:

סעיף כג

ועל הלבונה בפני עצמה
כשנתן שמן או לבונה במנחת חוטא או קנאות. חייב מלקות:

סעיף כד

נתן כלי על גבי כלי
שנתן כלי עם שמן על סולת המנחה:

סעיף כה

לא פסלה
וק' והרי כתב ונתת על המערכת לבונה זכה אע"ג שהבזך שהוא כלי מפסיק [עי' פי"א מ"ה]. וי"ל התם הכי אורחא אבל הכא הא דכתיב לא ישים עליה שמן היינו כבשאר מנחה:

סעיף כו

יש טעונות הגשה
שקודם שיקמוץ המנחה יגיש ונוגע הכלי שבו המנחה אל חוד זוית דרומית מערבית של מזבח:

סעיף כז

מפני שאין בהן קמיצה
מדכולה כליל:

סעיף כח

ואין טעונין הגשה
נ"ל דלהכי לא נקט הכא כלעיל. דהיינו תרווייהו בהן. אלא חד בהן וחד בלאו. משום דלעיל והכא נקט תחילה אותה ששייך ברוב המנחות:

סעיף כט

לוג שמן של מצורע
שמביא המצורע ביום טהרתו, שמזה הכהן ממנו ז' הזאות נגד פתח ההיכל. ואח"כ נותן ממנו על תנוך ובהונות של המצורע:

סעיף ל

כדברי רבי אליעזר בן יעקב
דס"ל דגם בכורים טעונים תנופה:

סעיף לא

ואמורי שלמי יחיד
שקרבין במזבח:

סעיף לב

וחזה ושוק שלהן
שניתן לכהנים משלמי יחיד. כולן צריכים תנופה:

סעיף לג

אחד אנשים
ר"ל בין שלמים של אנשים או וכו':

סעיף לד

ואחד נשים
ה"ה שלמים של גוי צריכים תנופה ורק ישראל רשאי לאכלן:

סעיף לה

אבל לא באחרים
ר"ל ותנופה עצמה דוקא בישראל. דבקרבן נשים או נכרים מניף הכהן לבד. ואע"ג דסוטה מניפה מנחתה [כסוטה פ"ג מ"א] התם שאני דרבייא קרא בג"ש משלמים וכש"ס התם:

סעיף לו

ושני כבשי עצרת
שהן שלמי צבור הבאים עם הלחם:

סעיף לז

נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים
בצדן ולא על ממש:

סעיף לח

מוליך ומביא
למזרח. ולדרום. למערב. ולצפון. ואם הניף כ"א בפ"ע יצא [רמב"ם פ"ח מתמידין הי"א]:

סעיף לט

אשר הונף ואשר הורם
הונף. זו הולכה והבאה. הורם. זהו מעלה ומוריד:

סעיף מ

תנופה היתה במזרח
ר"ל אף במזרח המזבח יכול להניף וכ"ש במערבו שקרוב יותר להיכל. רק מי שאינו כהן אינו רשאי לכנוס לשם שלא לצורך:

סעיף מא

ותנופות קודמות להגשות
ר"ל בתחילה מניף המנחה. ואח"כ מגישה. ובמנחת עומר וקנאות קמיירי:

סעיף מב

רבי שמעון אומר שלשה מינים
מיני קרבן:

סעיף מג

שתים בכל אחת ואחת
ב' מן הג' מצות יש בכל א' מהן:

סעיף מד

ואלו הן
הג' מיני קרבן:

סעיף מה

זבחי שלמי יחיד טעונים סמיכה חיים
שהבעלים סומכין ידיהן על ראש הקרבן קודם שחיטה:

סעיף מו

ותנופה שחוטים
לאימורין וחזה ושוק שלהן:

סעיף מז

זבחי שלמי צבור
ב' כבשי עצרת:

סעיף מח

ואין בהן סמיכה
דאין בקרבנות צבור סמיכה רק בפר העלם ושעיר המשתלח:

סעיף מט

האומר הרי עלי במחבת
שאמר הרי עלי להביא מנחת מחבת:

סעיף נ

במרחשת לא יביא במחבת
רבותא קמ"ל. אף דשניהן נעשין בכלי. אפ"ה לא ישנה. וכ"ש שלא ישנה לא' משאר מיני מנחה:

סעיף נא

והמחבת אין לה כיסוי
דדרש מחבת לשון חבוי וחפוי ומכוסה כלומר נטול כסוין כמו לדשן המזבח:

סעיף נב

רבי חנניה בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים
שמתוך שהכלי עמוק נותנין בו שמן הרבה. ועי"ז השמן רוחש ומתנענע בהכלי כשירתיח. וגם העוגה בעצמה מתנענעת אז עי"ז:

סעיף נג

ומחבת צפה
כמין טס רדוד בלי שפה:

סעיף נד

ומעשיה קשים
שאם יהיה הבצק רך יצוף לחוץ. מדאין שפה להכלי:

סעיף נה

לא יביא מאפה כופח
ר"ל שלא יביא ממנחה שאפוה בתנור שאין בו רק מקום שפיתת קדירה א' בנקב שיש בהתנור למעלה [ועי' מ"ש שבת רפ"ג]:

סעיף נו

ומאפה רעפים
שאפוה ע"ג רעפים שהסיקום:

סעיף נז

ומאפה יורות הערבים
הוא גומא שבקרקע שטחין אותה בטיט סביב ומסיקין אותה ואופין בה כמפורש במסכת כלים [פ"ה מ"ט]. [ואע"ג דכל המנחות לישתן ועריכתן בפנים [כמנחות דצ"ו א'] ובפנים אינן מצויין כל הנך. י"ל דמיירי שהוציאן אחר לישתן ואפאן בחוץ. דרק לכתחלה אסור להוציאן. אבל לא נפסלו בזה [כתוס' מנחות דצ"ה ב' ד"ה לישתו]. א"נ רק לכתחלה צריך לישה בפנים]:

סעיף נח

לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין
דכל המנחות נעשות מעשרון. ועושין ממנו י' לחמין. להכי קאמר הכא. שלא יביא קצת מהעשר עשויות חלות. וקצת רקיקין. רק או כולן כך או כך. ומחצה דקאמר. לאו דוקא רק ר"ל קצת [כמנחות דק"ה א' ורש"י שם ד"ה כיון]:

סעיף נט

מפני שהוא קרבן אחד
ששניהן כתובים בתורה במנחה אחת:

תוכן העניינים

יכין מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה