יכין מכשירין· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ג
סעיף א
שק שהוא מלא פירות
ר"ל זרעים שדרכן לשאוב מים:
סעיף ב
או על מעלות המערה
שיש בה מים:
סעיף ג
כל ששאבו בכי יותן
דניחא ליה שישאבו מים וישארו רטובים עי"ז:
סעיף ד
וכל שאינו כנגד המים
אף שנתלחלחו. עכ"פ מדלא הניח גם אותן כנגד המים. לא מוכחא מילתא דלשם כך הניחן:
סעיף ה
חבית
של חרס שדרכו לשאוב דרך כתליו:
סעיף ו
ובחומץ
שאלו נשאבים דרך כותלי כלי. מדהן דקים:
סעיף ז
ושאר כל המשקין
מז' משקין שמכשירין:
סעיף ח
טהורין
ר"ל לא הוכשרו. דמדהן עבים. אין נשאבים. ותלינן לחלוח בדבר אחר ולא הוכשרו:
סעיף ט
הרודה פת חמה
שנילש במי פירות שאין מכשירין:
סעיף י
ונתנה על פי חבית של יין ר"מ מטמא
ר"ל הוכשר הלחם מיין ששאב:
סעיף יא
המרבץ
זילף מים להשכיב האבק:
סעיף יב
וטננו
נתלחלחו:
סעיף יג
ואם מחמת הסלע
רצפת הבית:
סעיף יד
נתן בה חטים
אחר שכבס בה:
סעיף טו
המטנן בחול
נתן פירות בחול כדי שיתרטבו:
סעיף טז
המטנן בטיט הנגוב
יבש:
סעיף יז
אינו חושש שמא נתן בה חטים וטנגו
ר"ל אם הניח שם חטין וטיננו. אינו חושש. דלא ניחא ליה. ומ"ש הרמב"ם אע"פ ששמח עכשו. תמוה מרפ"ק דסופן בלא תחלתן סגי כ"ש הכא דאיכא תרתי. דהרי נתלשו מעיקרא בכוונה לרבץ הגורן. ונ"ל כיון דלצורך תקון הגורן נתלשו. הו"ל כנתלשו לצורך מחובר. דאינו מכשיר רק בדניחא ליה שיפלו הפירות לשם [כרש"י חוליו ט"ז ע"א]. ורמב"ם לשיטתיה שהבאתי בפ"ק סי' ג' דתלישה לרצון בכל גוונא בעי ודו"ק:
סעיף יח
להטן
לטנן:
סעיף יט
אם נתכוין לכך
לטל שעליהן:
סעיף כ
רבי יהודה אומר א"א שלא לשמוח
ודאי שמח הוא. ואפ"ה אינו מכשיר:
סעיף כא
אלא אם עמד
דמעשה קצת בעי. שיתעכב כדי שירדו עליו:
סעיף כב
אלא אם פקק את הצנור
שלא יצאו המים מהגג:
סעיף כג
או אם חלחל לתוכן
ר"ל שניער והפך הזיתים במים שיתלחלחו היטב:
סעיף כד
החמרין
מוליכי תבואה:
סעיף כה
אלא אם הפכו
שיתלכלכו מכל צד:
סעיף כו
אם שמח בכי יותן
אם נפלו מים מרגליו אפירות. מדנתלשו תחלה לרצון:
סעיף כז
אלא אם עמד
בנהר:
סעיף כח
והדיח
ורק בבהמה טהורה פליג וכדמסיק:
סעיף כט
לעולם טמא
אפילו לא עביד מעשה. מדקפיד טפי אלכלוך שבגופו. ותשמישי גופו. כבהמה טמאה העשויה לרכיבה:
סעיף ל
המוריד את הגלגלים
אופן עגלה:
סעיף לא
ואת כלי הבקר בשעת הקדים
שמתיבשים בחום:
סעיף לב
בשכיל שיחוצו
שיתהדקו הסדקים במים:
סעיף לג
המים העולים בפיה בכי יותן
בנפלו אח"כ הפירות. הואיל ומתחלה נתלשו ברצון:
סעיף לד
וברגליה אינן בכי יותן
דלא ניחא ליה בהו. דהעפר נדבק בהן:
סעיף לה
בשעת היחף
שהבהמה עיפה. וניחא ליה שיתלחלחו ויקררו רגליה:
סעיף לו
והדיש
דבשעה שדיש עם הבהמה. רוצה שיהיו רגליה נקיים:
סעיף לז
לעולם טמא
מכשיר: