אור ברסלב

יכין מכשירין· רבי ישראל ליפשיץ

פרק א

סעיף א

כל משקה שתחלתו לרצון
קודם שנפלו על הפירות הוה ניחא ליה בהו. שהיה צריך להן לתשמישו:

סעיף ב

אע"פ שאין סופו לרצון
דלא ניחא לי' שנפלו על הפירות:

סעיף ג

הרי זה בכי יותן
ופירות אלו שנפלו עליהן המשקין הללו הוכשרו לק"ט. ולרמב"ם [פי"ב מטומאת אוכלין] רק תחלת וסוף נפילתן אפירות לא בעי רק חדא שיהיה לרצון. משא"כ תחלת תלישתן מחבורן. ע"כ בעי שיהיה לרצון. דאל"כ הו"ל כמחוברי' שאין מכשירי'. עוד מצריך שיהיה לרצון הבעלים [ולפ"ז צ"ל הך דפ"ה מ"א. בפירות משחק קא' דהוכשרו] ולתוס' אפילו רצון אחר מהני:

סעיף ד

משקין טמאים מטמאין לרצון ושלא לרצון
דרק בקדם הכשר לטומאה. בעינן לרצון. משא"כ היכא דהכשר וטומאה באין כאחד. ורב"א רצה להוכיח דמיירי במשקה זב וזבה דטמאים מצ"ע. דאי במשקין שנטמאו. היכי משכח"ל שיהיה תחלתן וסופן שלא לרצון. דאי לא אחשבינהו מעיקרא אקמ"ט. ולפע"ד לרמב"ם הנ"ל דתחלתן וסופן דנקט מתני'. תחלת וסוף נפילתן אפירות קאמר. אין דברי רב"א מוכרחים:

סעיף ה

המרעיד
מנענעו:

סעיף ו

את האילן להשיר ממנו אוכלין או את הטומאה
שמונח בין ענפיו:

סעיף ז

אינן בכי יותן
אם ע"י נענוע נפלו מי גשמים שבעלין ע"ג פירות:

סעיף ח

בש"א היוצאין
המים שנשרו מהאילן:

סעיף ט

ואת שבו
מים שנשארו באילן אחר נענוע. ונפלו אח"כ אפירות:

סעיף י

בכי יותן
מכשירין. מדאחשבינהו להיותן תלושין:

סעיף יא

בה"א היוצאין בכי יותן ואת שבו אינן בכי יותן
אף שנתנענעו ממקום למקום:

סעיף יב

המרעיד את האילן
להשיר גשמי' שעליו:

סעיף יג

ונפל
מדנקט באילן ונפל. ובשוכה ונפלה. נ"ל דאאילן ושוכה קאי שנגע במים שע"ג. באילן שבצדו. או שנגעה שוכה במים שע"ג. בענף שבצדו. ונתלחלחו הפירות שבאילן או ענף האחר. ממים שבאילן שנענע. דאע"ג דאת שבו אינן בכי יותן לב"ה. כמ"ב. היינו בנשארו שם. ונפלו אח"כ אפירות. משא"כ היכא דבשעת נענוע נפלו המים על הפירות:

סעיף יד

על חבירו
אילן שבצדו:

סעיף טו

או סוכה
הרעיד הענף להשיר המים מעליו:

סעיף טז

ונפלה על חברתה
שנגע הענף עם מים שעליו בענף שבצדו שיש שם פירות ונתלחלחו ממים שבענף זה:

סעיף יז

או ירקות המחוברין לקרקע
ונתלחלחו גם הם ממים שנענעו:

סעיף יח

בש"א בכי יותן
אף דהוי תרתי לטיבותא שנתלחלחו שלא בכוונה. עכ"פ הי' תחלת עקירת המים מהאילן לרצון. ואף דהפירות הם במחובר. ב"ש לטעמייהו בתוספתא. דמחובר מוכשר:

סעיף יט

בית הלל אומרים אינן בכי יותן
לטעמייהו בתוספ' דמחובר אינו מוכשר:

סעיף כ

תמה עצמך אם יש משקה טמא
סתם טמא וטהור דנקט במסכת זו ר"ל מכשיר או אינו מכשיר:

סעיף כא

עד שיתכוין ויתן
ס"ל דאפילו לא היו הפירות במחובר. לא הוכשרו. בנפלו המים עליהן שלא בכוונה. ורק רבנן הוא דגזור. היכא דנפלו ממילא וניחא ליה. משא"כ הכא שנפלו במקום שא"צ להם כלל:

סעיף כב

הנוער אגודה של ירק
להשיר המים:

סעיף כג

חוששין אנו
ור"ל וכי חוששין אנו וכו':

סעיף כד

אמרו להן ב"ש שהקלח א'
וכיון דלא אתעביד כוונתו הו"ל כלא זזו ממקומן:

סעיף כה

הרי המעלה שק מלא פירות
שנפל לנהר שלא לרצון. והעלהו:

סעיף כו

ונתנו על גב הנהר
שיצאו המים מהן לנהר:

סעיף כז

חוששין אנו
בלשון בתמיה:

סעיף כח

ור' יוסי אומר התחתון
אף התחתון:

סעיף כט

הממחק
דוחק:

סעיף ל

את הכרישה
כרתין לח מגשמים שירדו עליו במחובר. או שנפלו עליו בתלוש שלא לרצון. ודחקן שיצאו המים מעליו:

סעיף לא

והסוחט שערו
שנתלחלחו מגשמים:

סעיף לב

היוצאין
המים שנסחטו:

סעיף לג

בכי יותן
מכשירין:

סעיף לד

ואת שבו
אף שנתנענעו ממקום למקום:

סעיף לה

מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו
כב"ה מ"ב אבל כרישה עצמה הוכשרה אפילו לא נשאר בה מים אחר סחיטה. מדנגעו בה בשעת פרישה [ככריתות דף ט"ו ע"ב]:

סעיף לו

אם יפות הן
דכשמתלחלחים בנפיחה. נודע שמתבשל מהר. ובנפיחתו נפל עליהן רוק. דמכשיר:

סעיף לז

רש"א אינן בכי יותן
דלא נתכוון לרוק:

סעיף לח

וחכ"א בכי יותן
מדהו"ל פסיק רישא:

סעיף לט

והאוכל שומשמין באצבעו
שלחלח אצבע ברוק להדביק בו השומשמין שבכפו. ונתלחלח גם כפו מהרוק:

סעיף מ

רש"א אינן בכי יותן
דלא נתכוין שיתלחלח הכף. ומדלא פליג במ"א ש"מ כרמב"ם שהבאתי סי' ג':

סעיף מא

וחכ"א בכי יותן
דתחלתו לרצון הי' אאותן פירות:

סעיף מב

שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין
ר"ל גזלנים פ"ה מ"ו דגיטין:

סעיף מג

וטהרו להן חכמים
מדלא ניחא ליה במים מצ"ע:

סעיף מד

הנותן פירותיו בשבולת הנהר
שישיטם בנהר והוא ילך בשפתו עמם:

תוכן העניינים

יכין מכשירין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה