יכין כתובות· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ח
סעיף א
האשה שנפלו לה נכסים
בירושה, מתנה או מציאה, דבכה"ג ה"ל נכסי מלוג:
סעיף ב
עד שלא תתארס
ונתארסה:
סעיף ג
בית שמאי אומרים תמכור
בעודה ארוסה אבל משנשאת לא:
סעיף ד
הואיל וזכה באשה
משנתארשה:
סעיף ה
לא יזכה בנכסים
בתמיה. ולמה מכרה קיים:
סעיף ו
אמר להם על החדשים
שנפלו לה משנשאת. דאמרינן בסיפא דמכרה בטל:
סעיף ז
אנו בושין
מה ראו חכמים לומר שיהיו לו פירות תחת פרקונה, ולהכי מוציא מלקוחות הרי כיון דרק לטובתה תקנו כך הול"ל שתוכל לומר אי אפשי בתקנת חכמים ויהיו הפירות שלה ותפרוק את עצמה:
סעיף ח
אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים
שנפלו לה קודם שנשאת:
סעיף ט
רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים
וכ"ש קודם שנתארסה ונשאת, דמכרה קיים.
סעיף י
הואיל וזכה באשה
שנשאה:
סעיף יא
נכסים הידועים לבעל
שידע שנפלו לה, ולרא"ש במצפה עליהן סגי:
סעיף יב
לא תמכור
משנשאת, אפילו נפלו קודם אירוסין:
סעיף יג
ואם מכרה ונתנה
להרא"ש אפילו קודם שידע בהן:
סעיף יד
ואם מכרה ונתנה
קודם שידע בהן:
סעיף טו
קיים
אפילו נפלו משנשאת. מיהו משנתארסה בידועים לא תמכר, ואם מכרה קיים. וקיי"ל כר"ש [צ' סי"א]:
סעיף טז
והמחוברין בקרקע
ומשביחין עדיין בקרקע:
סעיף יז
שמין אותן
שמין הקרקעות כמה הן יפין עם הגדולין שבהן, בשעת הנפילה:
סעיף יח
והוא אוכל פירות
דס"ל מה שלא גדל ברשותו ה"ל כקרקע, ומה שגדל ברשותו ה"ל פירות ושלו הן:
סעיף יט
וחכמים אומרים המחוברין לקרקע שלו
אף שלא גדל ברשותו, ואפילו עומדין ליקצור שנגמרו, דאע"ג דקיי"ל כל העומד לקצור כקצור דמי, הכא כך תקנו חז"ל שיהיו שלו:
סעיף כ
רבי שמעון אומר מקום שיפה כחו בכניסתה
כשנשאת:
סעיף כא
הורע כחו ביציאתה
כשמגרשה:
סעיף כב
יפה כחו ביציאתה
כיצד. פירות וכו':
סעיף כג
פירות המחוברין לקרקע בכניסתה שלו
כחכמים לעיל:
סעיף כד
וביציאתה שלו
ולחכמים המחוברים ביציאתה שלו [ועי' פ"ט מ"ג]. וקיי"ל כר"ש [פ"ה]:
סעיף כה
רבן שמעון בן גמליאל אומר לא תמכור
רק כשתרצה:
סעיף כו
מפני שהן שבח בית אביה
ר"ל כבוד בית אביה:
סעיף כז
נפלו לה זיתים וגפנים זקנים
דומיא דעבדים קתני שעושין רק מעט כדי טיפולן:
סעיף כח
והוא אוכל פירות
אבל בנתיבשו לגמרי, לכ"ע ימכרו:
סעיף כט
רבי יהודה
[נ"ל כגי' הרא"ש דגריס בסיפא נמי רשב"ג, מדמקשי הש"ס לס"ד דבשדה שלה דוקא פליגי, ומקשה והרי עבדים דכשדה שאינה שלה דמי ופליגי. ואם איתא דגרים בסיפא ר"י, גברא אגברא קרמית. ועי' תוי"ט]:
סעיף ל
המוציא הוצאות על נכסי אשתו
על נכסי מלוג:
סעיף לא
ואכל קימעא
מעט:
סעיף לב
ומה שאכל אכל
ואין לו או לה תביעה זע"ז (אלא) מה שאחד הוא יותר מחבירו:
סעיף לג
ישבע כמה הוציא ויטול
מה שהוציא נגד השבח ולא מה שהוציא יותר:
סעיף לד
שומרת יבם
הממתנת להתיבם:
סעיף לה
שנפלו לה נכסים
מבית אביה בעודה שומרת יבם:
סעיף לו
וקיים
דדוקא בארוסה פליגי בריש פרקן, דקנוייה גמורה דהבא עליה בסקילה, משא"כ יבמה לשוק רק בלאו, וגם קדושין תופסין בה, ותו דארוסה וודאי להנשא קיימה, מה שאין כן זאת שמא תחלוץ:
סעיף לז
מה יעשו בכתובתה
ק' ור' ותוס', ונדוניה שהכניסה שאחריותן אבעל, וקרויין כולן כתובתה, מדנכתבין בכתובתה:
סעיף לח
ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה
נכסי מלוג כמלבושיה ומה שירשה, שאינן באחריות הבעל:
סעיף לט
יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב
רק נכסי מלוג. ומיירי בעשה בה מאמר, דלב"ש ספק נשואה היא אז:
סעיף מ
נכסים
נכסי צאן ברזל:
סעיף מא
בחזקתן
בחזקת ב' היורשים, וזה לכ"ע, דלא פליגי רק בנכסי עלוג:
סעיף מב
וכתובה
ק' ור' ותוס' [עיי' פ"ד דיבמות]:
סעיף מג
הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע
דכתובת' רק על נכסי המת, וסבירא לי' מטלטלי משתעבדי לכתובה:
סעיף מד
וחכמים אומרים פירות המחוברים בקרקע שלו
בש"ס מקשי, והרי משועבדים לכתובתה, ומשני תני שלה וילקח בהן וקרקע ויאכל פירות:
סעיף מה
קדם הוא זכה
דס"ל מטלטלי לא משתעבדי לכתובתה רק בתפס מחיים דבעל. וה"ה דפליגי בכספים:
סעיף מו
כנסה
שבעלה:
סעיף מז
הרי היא כאשתו לכל דבר
שמגרשה ומחזירה:
סעיף מח
ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון
ר"ל רק לדבר זה אינו כאשתו, שאין נכסים משועבדים לכתובתה, רק בלא הניח המת כלים, אז כתובתה ק' מהשני [עי' יבמות פ"ד סי' י"ט]:
סעיף מט
לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן
והשאר שירשתי מאחי אמכר:
סעיף נ
אלא כל נכסיו
שירש מאחיו:
סעיף נא
גירשה
לאחר שיבמה:
סעיף נב
אין לה אלא כתובתה החזירה הרי היא כל הנשים
אף שלא נתן לה כתובתה עדיין, כל נכסיו משועבדים לכתובתה:
סעיף נג
ואין לה אלא כתובתה בלבד
דסד"א שיהיה לה ב' כתובות מבעל הראשון ומהשני: