אור ברסלב
יכין כלים פרק יד

יכין כלים· רבי ישראל ליפשיץ

פרק יד

פרק יג

סעיף א

כלי מתכות
שנשברו:

סעיף ב

כמה הוא שיעורן
ר"ל כמה ישאר מהכלי ויק"ט עדיין. וגם לא יתבטל מהטומאה שהיה בו בתחלה:

סעיף ג

הדלי כדי למלאות בו
מים מהבאר דצריך שיהי' עדיין חזי למלאכתו הראשונה. והרי הדלי עשוי מתחלה למלאות בו מים מבאר. ולהכי בנשבר ממנו האוזן וא"א תו לאחזו בו ולשאוב בו. אע"ג שמחזיק עדיין מים הרבה אמק"ט:

סעיף ד

קומקום כדי ליחם בו
דמדעשוי להחם בו מים אצל האש. להכי אף כשנסדק מחזיק עדיין מים הרבה כשהכלי קר. עכ"פ אם כשישפתנו אצל האש ירתיח המים מהסדק. או יתרחב הפקע. לא יכול להחם בו ואמק"ט:

סעיף ה

מיחם כדי לקבל סלעים
שלא יתרחב הסדק כשימלאנו עם סלעים מטבעות דמדהוא גדול וחזק יותר מקומקם. צריך מה"ט שיעור יותר גדול. וצ"ל שגם שכשהוא שלם רגילין להשתמש בו תשמיש זה. דאל"כ לכה"פ אמק"ט עד שייחדנו לתשמיש זה החדש. והר"ש הוכיח מתוספתא דדלי וקומקם מיירי בנתרועעו. ושאר כלים שבמשנתינו מיירי בשנתנקבו:

סעיף ו

הלפס
אלפס:

סעיף ז

כדי לקבל קיתונות
ר"ל כדי להניח בתוכו כלים קטנים:

סעיף ח

ומדות שמן בשמן
כדי למדדן בהן עדיין. אף שכשישהה בהן משקין יזובו דרך הנקב ולא חזו להשהותן בהן. אפי' הכי כיון דתשמיש כלי זה למדידה היה בו משערינן. מיהו מדשמן עב אינו יוצא בנקב או סדק שיצא בו יין. לפיכך משערינן בכל א' במה שהיה מיוחד בתחלה:

סעיף ט

ר"א אומר כולן בפרוטות
הכא שהוא ממתכות חזק מצריך ר"א שיחזיק פרוטות רבות. אבל לעיל [פ"ג מ"ב] בנר חרס שמשתבר בנקל סגי ליה בשיחזיק פרוטה קטנה:

סעיף י

ר"ע אומר
ר"ע לא פליג את"ק. רק מלתא אחריתי קאמר בגולמי כ"מ. [ואע"ג דא"כ הו"ל אמר ר"ע. י"ל דכבר כתב רתוי"ט [בכורים פ"ג מ"ה] דמצינו הרבה דוגמתו]:

סעיף יא

המחוסר חטיפה
הגפה גרסינן. והוא לשון מגופה. ור"ל אם נגמר הכלי ואינו חסר רק לעשות לו מגיפה וכסוי. אפ"ה מקרי נגמר מלאכתו ומק"ט וכ"ש בנשבר כסויו של כלי אחר שנגמר. נשאר בטומאתו [ואפשר דמה"ט נקט להך דר"ע במשנתינו]:

סעיף יב

והמחוסר לטישה טהור
מדהו"ל כגולמי כ"מ שאמק"ט. מדעדיין צריך לאומן לתקנו:

סעיף יג

מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזיינא
שתקע בראשו מסמר א' שראשו רחב ועב. להיות בראשו כעין כפתור:

סעיף יד

טמא
כולו דינו ככ"מ ומק"ט. ולא דמי לטבעת אלמוג וחותמו מתכת דטהור [כפי"ג מ"ו] דהתם המתכות רק לקישוט הוא דעביד. אבל הכא הכפתור שעשוי בראש המקל. הוא עשוי לא לבד לקישוט. כ"א גם להכות בו בכח. והמקל הארוך הוא להכות גם להעומד מרחוק. לפיכך הו"ל כעץ המשמש למתכת. ואע"ג דכל שרק בשעת מלאכה משמש להכלי אמק"ט [כפט"ז מ"ז] הכא מדמחובר בו תמיד הו"ל כמשמש להכלי בשעת ושלא בשעת מלאכה ומק"ט [כפי"א מ"ה]:

סעיף טו

סימרו
שתקע בראשו הרבה מסמרים קטנים:

סעיף טז

ר"ש אומר עד שיעשה בו ג' סדרים
דמתוך שהמסמרים קטנים אין הכאתו חזקה יותר. רק בשעשה בו ג' סדרים. אבל בפחות מזה רק לנוי בעלמא עבדינהו:

סעיף יז

וכולן
ר"ל אף מסמרת שעשאן כחזיינא הנ"ל:

סעיף יח

טהורין
מדהו"ל כמתכות המשמש לעץ:

סעיף יט

עשה בראשו מניקת
שפופרת העשוי להכניס בו קצה המקל בתחתיתו שלא תאכלנו הארץ להמקל. והו"ל כמתכת המשמש לעץ:

סעיף כ

וכן בדלת
היא שפופרת ככוס. שקובעין בחור שבמפתן. וכ"כ יש שפופרת שקיבעין בחור שבמשקוף. ובשני אלו סובבים הצירים שבדלת למעלה ולמטה ואותן השפופרת. הו"ל נמי כמתכות המשמש לעץ. וצ"ל ששפופרת הללו אינם עשויים לקבען במפתן או בהדלת. דאל"כ בל"ז אמק"ט מדעשוי לשמש בקרקע [כפי"א מ"ב]. א"נ מיירי בשעשוי לדלת שבכלי:

סעיף כא

היתה כלי
שהיתה השפופרת מתחלה כלי תשמיש לבדו. ואח"כ תחב המקל לתוכו לקיימו כך:

סעיף כב

טמאה
דלא נתבטל ממנה שם כלי. ע"י שתחב לתוכו המקל אם לא קבעו לו במסמרים כב"ה:

סעיף כג

מאימתי היא טהרתה בית שמאי אומרים משיחבל
ר"ל משיקיש עליו בקורנס ויבטל חללו דמעיקרא. ואע"ג דע"כ צריך לחזור ולפתוח החלול לתחוב שם המקל. עכ"פ כיון דלא להשתמש בחללו פתחו ורק לצורך המקל אמק"ט:

סעיף כד

ב"ה אומרים משיחבר
דסגי כשיקבענו בהמקל במסמרים בשפתותיו. באופן שאינו מנקב השפופרת. אף שעי"ז לא יתבטלו צורתה דמעיקרא לגמרי כבהקשת הקורנס. וכה"ג פליגי נמי בסדין שעשאו ווילן [פ"כ מ"ו] מיהו לכ"ע צריך שיעלה מידי טומאה רק ע"י מעשה [כספכ"ה]:

סעיף כה

הקנטר של בנאי
הוא קופץ גדולה וחזקה. שהבונה מבקע ומהרס בה כתלים ישנים:

סעיף כו

והדקור של חרש
הוא כעין חנית שיש לו לנגר לעשות עמו גומות גדולות בקרקע. ול"מ היה נ"ל שהוא הנקרא בתנ"ך בשם כשיל. והוא מוייער ברעכער בל"א. שהבונה החומה תוחבה תחת אבני החומה ישנה לעקרן ממקומן. [והשם חרש הוא כללי. בין לבונה כותל עץ או לבונה חומת אבנים]:

סעיף כז

הרי אלו טמאין
מק"ט. דהעץ של בית יד שלו הו"ל משמש למתכות:

סעיף כח

יתדות אהלים
שנועץ יתידות של מתכות בארץ. וקושר בהן החבלים שבשפת יריעות אהלים:

סעיף כט

ויתדות המשוחות
מודדי הקרקעות תוחבין יתידות בקרקע וקושרים חבל המדה מיתד ליתד כדי למתוח החבל יפה למדוד בצמצום:

סעיף ל

טמאות
דמדמתטלטלין היתידות לא הו"ל כמתכות המשמש לקרקע:

סעיף לא

העשויה לעצים
לקשור עמה חבילי עצים:

סעיף לב

טהורה
הר"ב פי' מדהו"ל מתכות המשמש לעץ. ול"מ היה נ"ל מדהו"ל כתשמישי כלים שאמק"ט [כרפי"ב]:

סעיף לג

ארבעה טפחים
דאע"ג דשלשלת דלי עכ"פ אמק"ט [כפי"ב] מדאין לו שם בפ"ע. עכ"פ כשהוא מחובר לדלי. הו"ל יד להדלי ומק"ט כמותו. וכשלשלת סיטונות לעיל [פי"ב מ"א] אבל רק עד ד' טפחים הו"ל יד וחיביר להדלי להטמא בטומאתו ולא יותר. דמשום שהדלי גדול וכבד. אינו יכול להעלותו מהבאר כשיאחז בהשלשלת מרחוק [רב"א]:

סעיף לד

עשרה
טפחים:

סעיף לה

חמור של נפחין
הוא בול עץ שהמפוח יושב עליו:

סעיף לו

מגירה שעשה שיניה בתוך החור
שתחב אורך המגירה בהסדק שעשה בהמשקוף לרוחב הפתח. ושיניה בולטות למטה לתוך חלול הפתח. כדי שתהא הדלת נוקש על רוחב המגירה:

סעיף לז

טמאה
ולא מחשבה המגירה כמשמשת לקרקע. דהרי לא מבטל לה התם. דמדמזקת בשיניה להנכנסין ויוצאין. סופו לטלה משם:

סעיף לח

עשאה מלמטן למעלן
שתחב השיניים כלפי המשקוף:

סעיף לט

טהורה
ואע"ג שהיה עליו שם כלי בתחלה בפ"ע. ומ"ש ממינקת [לעיל סי' כ"ב]. נ"ל דהכא שאני. דמדתחב השיניים כלפי מעלה בהמשקוף בחוזק. הו"ל כחיברה. ביתידות לב"ה [סי' כ"ד]. א"נ מדתחבה רובה במשקוף נתבטל תואר הכלי:

סעיף מ

וכל הכסוין טהורים
מדאין להן שם בפ"ע [עי' פ"ב מ"ה]:

סעיף מא

חוץ משל מיחם
דמשתמש בבית קבול שלו בפ"ע [עי' פ"ב מ"ה]:

סעיף מב

העול של מתכת
הוא הדייקסעל. ומיירי שהיא של מתכות:

סעיף מג

והקטרב
הוא הנקרא קוממעט בל"א והוא כפוף על צואר הבהמה:

סעיף מד

והכנפים
הם כב' קרניים שבולטין מזה ומזה בצדדי עליונו של קוממעט הנ"ל שקושרין בהן הרצועות. שבהרצועות ההן מטין הבהמה לימין או לשמאל:

סעיף מה

המקבלות את הרצועות
הם רצועות הנ"ל:

סעיף מו

והברזל שתחת צוארי בהמה
הוא כמין טס ברזל כפוף כמרזב שמשימין על צואר הבהמה בין הקוממעט להצואר. להגן צוארה שלא ידחקנו הקוממעט במשכה המשא:

סעיף מז

הסומך
הוא היתד המחבר הדייקסעל עם העגלה:

סעיף מח

והמחגר
הוא חגור ממתכת שמסבב להבהמה וגם בו קשורים חבלי העגלה [ול"מ הי' נ"ל שהוא השווענגעל שמונח על הדייקסעל. ומחגר לכאן ולכאן עליו. ובב' קצוות המחגר קשורים ב' חבלים מזה ומזה. והחבלים הללו שוב מחוברים בהעול מזה ומזה להבהמה. ועי"ז תמשוך הבהמה העגלה]. וכל הכלים שמנה התנא במשנתינו מיירי שהן של מתכות:

סעיף מט

והתמחויות
הוא קערורית העגלה בעצמה:

סעיף נ

הענבל
הוא כמין קורנס קטן שתלוי תוך חלול הפעמון שמחובר ג"כ בהעול:

סעיף נא

והצינורה
הוא ויו שתוחבין מהמשא להעגלה. שלא תשמט המשא ממנה:

סעיף נב

ומסמר המחבר את כולן
ר"ל כל מסמר שמועיל לחבר פרקי העגלה. ולאפוקי המסמרות התקועות בעגלה לנוי:

סעיף נג

העול המצופה
דהו"ל מתכות המשמש לעץ. והרי כל הצפויין טהורין מה"ט [כפי"א מ"ד]. ורק לרמב"ם [פ"ד מכלים] גם כלי עץ עם ב"ק כשמצופה אמק"ט:

סעיף נד

ושפופרות המשמיעות את הקול
כמין שפופרות שתלויין בהעול להשמיע קול נמוך לנוי. ולא לזרז הבהמה בהלוכה:

סעיף נה

והאבר שבצד צוארי בהמה
כמין תפוחי עופרת שתלויין מזה ומזה בעול לנוי. ותכשיטי בהמה אמק"ט:

סעיף נו

הסובב של גלגל
הר"ב פי' דהיינו צפוי של גלגל. ולדבריו צ"ל דאע"ג דכבר תנא צפויין בסיפא. קמ"ל הכא אע"ג דאין כל הכלי מצופה. ולפעד"נ שהוא סובב הגלגל בעצמו ואמק"ט מדהו"ל תשמישי כלים [ועמ"ש פי"א מ"ג].

סעיף נז

הטסים
רדודי פחים עגולים תלויין בהעול ובהעגלה לנוי:

סעיף נח

והצפויים
כל חלק מחלקי העגלה שכולו מצופה הצפוי אמק"ט. אבל העגלה מק"ט. מדאין הצפוי עליה רק במקומות מועטים. לא בטלה העגלה לגבי הצפוי. אבל לעיל בעול המצופה וכ"כ גלגל עגלה המצופה. הואיל שרובו מצופה הוא. להכי כולו אמק"ט. ולהכי איצטריך תנא למתני תרווייהו:

סעיף נט

ושאר כל המסמרות
שעשויות רק לנוי:

סעיף ס

סנדלי בהמה של מתכות
שעשויות לבלי תגוף הבהמה רגליה באבנים:

סעיף סא

טמאין
דרגילין בני אדם לשתות בהם בשדה המלחמה שאין כלים מצויין שם. אבל מדהן סנדלי בהמה אין מקבל טומאה. מדהן כלי תשמישי בהמה:

סעיף סב

של שעם
סנדלי בהמה העשויות מגמי:

סעיף סג

טהורין
דמדמתקלקל מהר. אינו מיחדו לתשמיש אדם. ואפי' היה סנדל של אדם כה"ג לא חשיב כלי לקבל טומאה. וכסגניות של עלין [פט"ז מ"ה ועי' תוס' שבת דנ"ט א' ד"ה סנדל]:

סעיף סד

משישופינו
דהיינו משיעשה לו תואר חדוד. אע"ג שלא השחיזו ממש. אפ"ה כיון שהלוחם מכה בכח. א"צ חדוד רב:

סעיף סה

והסכין משישחיזנה
שחדדו ממש:

סעיף סו

כסוי טני של מתכת
דטהורה [כפי"ב מ"ו]:

סעיף סז

שעשה בו מראה
שמרקו ולטשו להכסוי. ועי"ז נעשה על פני הכסוי המצוחצח כמין (שפיגעל) בל"א:

סעיף סח

רבי יהודה מטהר
נ"ל דר"י ס"ל דכמו שבטל העיקר בטל טפילה [כספי"ט] כ"כ הכא מדאמק"ט משום העיקר. מדהוא כסוי. אמק"ט גם מחמת הטפל. דהיינו המראה. ורבנן ס"ל דלא מקרי טפל רק כשלא עשה בו מעשה לשם כך. כי התם. אבל הכא שלטש הכסוי וצחצחו שיהיה מראה. מחשב כעיקר בפ"ע. והרי כשבטל עיקר א' מק"ט משום עיקר אחר שנשאר בו. כמפתח ארכובה וחפין ונקבים [במ"ח]. וכ"ש הכא:

סעיף סט

ומיטהרין שבורין
מיטמאין שבורין ר"ל דבנטמאו ונטהרו ע"י שבירה וחזרו ונתקנו שחוזרין לטוי"ש אז גם אדם וכלים שנגעו בהן למפרע בשעה שהיו שבורים חזרו ונטמאו. דאל"כ היאך אחר שנטהר כשנשבר יחזור ויתטמא מאליו [והוא כפי סברת ר"ש טהרות פ"ו מ"א]. וכ"כ מטהרין שבורין. ר"ל דבהזה עליהן או טבלן בשעה שהיו שבורים. נטהרו לגמרי אף שחזרו ונתקנו אח"כ [רב"א ועמ"ש בס"ד רפי"א]:

סעיף ע

רבי יהושע אומר אינן מיטהרין אלא שלימין
דאין הזאה וטבילה מהני רק בשעה שכבר נתקנו. דלא דמי למטה דמהני טבילה לאברים שלה [ככלים רפי"ט] התם לא נתקלקלה כשנתפרקה. משא"כ הכא שנשברה. ולר' יהושע ה"ה דאין מטמאין למפרע. דהרי הא בהא תליא. דמדלא מהני הזאה בשעת שבירה ש"מ דנתבטלה אז מהכלי הטומאה מכל וכל. אלא ר' יהושע רבותא קמ"ל דאפי' ההזאה לא מהני אז. וכ"ש שלא תטמא למפרע בלי שום נגיעה בטומאה:

סעיף עא

כיצד
ל"ג כיצד דהאי דהכא פלוגתא אחריתי היא [רב"א]:

סעיף עב

הזה עליהן
קודם שבירה:

סעיף עג

הרי אלו טהורין
דס"ל כרשב"ג [פי"א מ"א] דטעם טומי"ש הוא משום גזירה שישתכח מי חטאת. ומה"ט בהזה באמת. תו ליכא הך גזירה וס"ל נמי דהפסק השבירה ותקון. מהני כהפסק הימים שבין הזאה להזאה. מיהו הפסק שבירה לחוד או תקון לחוד גם לר"א לא מהני. תדע. דאל"כ הו"ל למנקט רבותא. בהיה הזאה ראשונה או שנייה בשעת שבירה. דהרי לדידיה מהני טהרה בשבורין כברישא [ודו"ק]:

סעיף עד

אין הזיה פחות משלישי ושביעי
ואין מועיל הפסק שבירה ותיקון:

סעיף עה

מפתח של ארכובה
ר"ל מפתח שעקום באמצעיתו כעין ברך כורע. והוא בתמונת דרוקקער שלנו:

סעיף עו

שנשבר מתוך ארכובתו
נ"ל דמפתח של ארכובה היינו שתמונתו כארכובה. דהיינו שבמקום עקמימותו הוא עגול כברך כורע. ולהכי כשנשבר באמצע הארכובה. אפ"ה מדהוא עגול. עדיין נשאר בכל חלק קצת שיפוע בקצהו:

סעיף עז

טהור
דאף שנשאר קצת מעקמומיתו בקצהו כדי לתחבו בחור שבדלת נגד המסגר. עכ"פ אינו ארוך כל כך עד שיגיע לפנים נגד הבריח להעתיקו לאחור ולפתוח עי"ז המסגר:

סעיף עח

מפני שהוא פותח בו מבפנים
דשם הבריח שבתוך המסגר. הוא סמוך למקום תחיבת המפתח. להכי אף שנתקצר החלק הנתחב שבהמפתח. אפ"ה יכול לפתוח בו. ולרבנן כיון דעיקר צורך המפתח. היינו כדי לסגרו ולפתחו להדלת מבחוץ. ולהכי כשנתבטל העיקר בטל הטפילה [כספי"ט במכילתן]:

סעיף עט

ושל גם
ר"ל אבל אם המפתח עשוי כמין גאם יוונית שתמונתה כזה ? והיינו שזוית עקמימותו אינו עגול רק יש שם עוקץ:

סעיף פ

תוכן העניינים

יכין כלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה