יכין כלאים· רבי ישראל ליפשיץ
פרק א
סעיף א
החטים והזונין
כלאים אינו רק בב' מינין שמשונים זמ"ז. בשם או מראה או טעם. כפר"ב במ"ה [וסי' שמט]. ודבר זה מסור לחכמים [כירושלמי פ"ק דכלאים ורמב"ם רפ"ג]. דיש מהן דומין כמין א' ואסרום. ויש שדומין לב' מינין והתירום:
קוה ווייצען. מין חיטין גרועים. ואף דלא חזו למאכל אדם. שייך בהם איסור כלאים. מדדרך לזרען למאכל יונים. מש"ה לא דמו לקוצים דשרו:
סעיף ב
אינן כלאים זה בזה
ומותר לזרען בעירוב. ולהכי הפסיק בזוג קמא. לאשמועינן. דכולה פרקן זוגי זוגי קתני. מיהו דוקא בכלאים. מדהו"ל הגרעינין ניכרים. משא"כ בעיסה לחלה. בנשכו ב' עיסות יחד. הכל מצטרף עם השעורין חוץ מחיטין. ואין הכל מצטרף עם החיטין חוץ מכוסמין. מיהו בלש כמה מיני עיסות יחד לגוף א'. וכל שכן בעירבן קמח. הכל מצטרף (י"ד שכ"ד):
סעיף ג
השעורים ושבולת שועל
האפער:
סעיף ד
הכוסמין
דינקעל:
סעיף ה
והשיפון
ראגגען:
סעיף ו
הפול
באהנען:
סעיף ז
והספיר
ציסרען. והן מין קטניות שחורות:
סעיף ח
הפורקדן
מין ערבזען:
סעיף ט
והטופח
קורטמאן:
סעיף י
ופול הלבן
ווייסע באהנען:
סעיף יא
והשעועים
וועלשע באהנען:
סעיף יב
במשנה א' תני מינין הנעשין קמח. והשתא נקט מיני ירק:
סעיף יג
הקשות
גורקען:
סעיף יד
והמלפפון
ציטראנען קירביס:
סעיף טו
חזרת
מעעררעטטיג:
סעיף טז
וחזרת גלים
חזרת הגדל בהרים:
סעיף יז
עולשין
ענדיוויען:
סעיף יח
ועולשי שדה
שגדל בלי זריעה:
סעיף יט
כרישים
קרעססען הגדלים בגינה:
סעיף כ
וכרישי שדה
שגדל בלי זריעה:
סעיף כא
כוסבר
קאריאנדער:
סעיף כב
חרדל
זענפט:
סעיף כג
ודלעת המצרי
מעלאנע מתוקה:
סעיף כד
והרמוצה
מעלאנע מרה. וממתקין אותה ברמץ. והוא אפר חם:
סעיף כה
ופול מצרי
שמינקבאהנען:
סעיף כו
והחרוב
מין קטניות ומדשרביטיו דומין לחרובין. קוראין אותו חרוב. אבל בלשון יחיד כדי להפריד ביניהן לחרובין ממש:
סעיף כז
הלפת
ריבען:
סעיף כח
והנפוץ
שטעק ריבען ומדעלי שניהן דומין אינן כלאים זב"ז:
סעיף כט
והכרוב
קרויט:
סעיף ל
התרו בתור
קעפיס קרויט:
סעיף לא
התרדים
מאנגאלד קרויט:
סעיף לב
והלעונים
מעלטע קרויט:
סעיף לג
השום
קנאבעל:
סעיף לד
והשומנית
שום מדברי ואינו מחובר מחלקים כשאר שום. רק כולו גוף א'. ואפ"ה אינו כלאים עם שאר שום מדטעמן שוה:
סעיף לה
הבצל
צוויבעל:
סעיף לו
והבצלצול
בצל מדברי וטעמן שוה:
סעיף לז
והתורמוס
פייגעבאהנען:
סעיף לח
והפלסלוס
ווילדעפייגעבאהנען:
סעיף לט
ובאילן
השתא נקט כלאי אילן:
סעיף מ
האגסים
בירן:
סעיף מא
והקרסתומלין
הכא פי' ר"ב מין אגסים קטנים. ופ"א דמעשר פי' מין תפוחים קטנים. ואפשר שזה שם כולל לב' המינין:
סעיף מב
והפרישים
קוויטטען:
סעיף מג
והעוזרדים
מין פרי עץ:
סעיף מד
התפוח והחזרד
תפוח יערי:
סעיף מה
הפרסקים
פפירזיכע:
סעיף מו
והשקדין
מאנדלען ב' מינין אלו גרעינן שוה:
סעיף מז
והשיזפין
פרי מורכב מזית ורמון. וי"א הוא הנקרא פפלוימען:
סעיף מח
והרימין
מין פפלוימען ואפשר הפפלוימען הסגלגלין. ושזפין הן פפלוימען ארוכין. ובזמנינו אין א"י מגדלת פפלוימען. אבל הרכבה הרי גם בח"ל אסור. ובריש דמאי פירשנו רימין בראמבערען:
סעיף מט
הצנון
רעטטיג:
סעיף נ
החרדל והלפסן
אנדארענקרויט:
סעיף נא
אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה
מדרחוק טעמן ביותר זמ"ז:
סעיף נב
כלב הכופרי
הוא קטן ודומה לשועל:
סעיף נג
היעלים
געמזע:
סעיף נד
החמור והערוד
חמור מדברי:
סעיף נה
כלאים זה בזה
לרמב"ם דוקא להרבעה. הם כלאים ולא להנהגה [עמ"ש בתי כלאים ק"ו]:
סעיף נו
אין מביאין אילן באילן
הכא מפרש דמה דאסרינן לעיל כלאי אילן. זהו דוקא להרכיבם יחד. אבל להסמיכן שרי. וקיי"ל דהרכבה אפי' בח"ל אפי' ע"י עובד כוכבים אסור [י"ד רצ"ה] אבל סרק בסרק או שחורות ולבנות ממין א'. שרי. ואפ"ה נוהגין להחמיר. מדלא בקיאינן במינן:
סעיף נז
ירק בירק
מין בא"מ:
סעיף נח
ר' יהודה מתיר ירק באילן
וה"ה איפכא וטעמיה משום דאין מתאחין. ולת"ק עכ"פ מדיונקים זמ"ז. הוה כלאים:
סעיף נט
אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה
עץ תאנה יערי כורתין גזעו ושרשיו שבארץ נקרא סדין ועי' לקמן (פ"ג מ"ד):
סעיף ס
אין מרכיבין פיגם
רויטעקרויט:
סעיף סא
על גבי קדה לבנה
ווייסען צימטבוים:
סעיף סב
אין נוטעין יחור
ענף:
סעיף סג
של תאנה לתוך החצוב
מין עשב ששרשיו נוקבין ויורדים בעמק בשוה. ובהם תיחם יהושע א"י. והוא חם ביותר. גונדעל רעבען בל"א:
סעיף סד
שיהא מקירו
ר"ל שיהיה לתקרה ולצל על החצוב. או שהוא לשון מקררו:
סעיף סה
אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח
ראטהע ריבבע:
סעיף סו
שתהא
האבטיח:
סעיף סז
אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית
פאפפעל קרויט:
סעיף סח
שתהא משמרתו
שתהא החלמית מרטיב לזרע הדלעת ושומרו עד שישתרש בארץ:
סעיף סט
הטומן לפת וצנונות תחת הגפן
בטמנם אגודות של לפת או צנונות מיירי. דגלי דעתי' דלא רצה בהשרשה. דאל"כ חייב בכולן [כתוס' שבת ד"נ] חוץ משבת דאפי' נתכוון לזרען בלא השריש שרי ליטלן [מג"א שי"א סקכ"ב]:
סעיף ע
אם היו מקצת עליו מגולין
רק משום שבת נקט מגולין דאל"כ א"א ליטלן מבלי שיזיז עפר ממקומו:
סעיף עא
לא משום כלאים
משום זורע כלאים. או הוסיף מאתיים תחת הגפן. ואע"ג דמותר לערב גרעין זרעים עם גרעין אילן ולזרעם יחד במפולת יד [כרמב"ם פ"א מכלאים ה"ו]. עכ"פ גרעין זרע עם זרע גפן אסור לזרען יחד:
סעיף עב
ולא משום שביעית
בטמנם בשביעית. לא יהיה כזורע ומותרים. ואפי' הוציא ספיחין בטמינתו:
סעיף עג
ולא משום מעשרות
דאינו חייב לעשר מה שהוסיף בטמינתו. דלאו זריעה היא:
סעיף עד
וניטלים בשבת
דלאו תולש הוא. ואוחז בעלין ומוציאן. ואף דמטלטל להעפר. הו"ל טלטול מהצד לצורך דבר המותר. ואינו נוגע באיסור. דשרי. ואפי' נתכוון שישאר שם כל השבת. לא הו"ל הצנון בסיס לעפר. דאדרבה העפר משמש לצנון [מג"א שם]:
סעיף עה
ה"ז כלאים
לענין מלקות. אבל לענין איסור כל ב' מינין אסור עכ"פ מדרבנן אף שלא במפולת יד. כשזרען סמוכים אסורים ממראית עין [רכ"מ ספ"ד מכלאים]:
סעיף עו
או חטה ושעורה וכוסמת
פלוגתיי' בלישנא דקרא. שדך לא תזרע כלאים. לת"ק אפי' באינו זרוע נקרא שדה. ולר"י צריך שיהיה זרוע מלבד הכלאים. מיהו בכרם כעל"פ. דבאינו זרוע לא מקרי כרם. וקיי"ל כת"ק [י"ד רצ"ז]. וג' מדריגות יש. להרכיב אילן אסור גם בח"ל מדאוריי'. וכלאי כרם אסור בח"ל רק מד"ס אפי' באכילה. מיהו דוקא בזרע חרצן וב' מיני זרעים יחד במפולת יד. אבל מותר לזרען סמוכים בח"ל וא"צ הרחק ביניהן [שם ססרצ"ו]. וכלאי זרעים אפי' במפולת יד שרי אפי' לכתחילה בח"ל [רצ"ז]. וכל מקום שאסור לזרוע אסור לקיים. אבל פירות כלאים מותרים אפי' בא"י חוץ מכלאי כרם. ובא"י אסור באכילה [ובהנאה] מדאורייתא. ובח"ל מד"ס. מיהו מותר לנטוע ענף המורכב: