אור ברסלב

יכין יבמות· רבי ישראל ליפשיץ

פרק יב

פרק יא

סעיף א

ואפילו שלשתן הדיוטות
ועכ"פ לכתחלה צריך שידעו להקרות הפסוקים [אמנם בקרובים זל"ז או ליבם או ליבמה, החליצה פסולה]. ומצוה להוסיף עוד ב' אפילו ע"ה, כדי לפרסם החליצה, ואלו הב' כשרים בדיעבד בקרובים [אה"ע קס"ט]:

סעיף ב

חלצה במנעל
הוא מעור רך, ופסול לכתחילה שמא תחלוץ אותו קרוע דפסול אפילו בדיעבד דאינו מגין, משא"כ בקשה ליכא למגזר בקרוע, דלא מיתיב אכרעיה [שם סט"ז]:

סעיף ג

באנפילין
מנעל של בגד:

סעיף ד

חליצתה פסולה
מדאינו מגין, וה"ה של עץ או שעם [ב"ש שם סקכ"ב]. וצריך שיהיו אפילו התפירות של עור ותכופות זל"ז ונוהגין שיהיו גם הרצועות מבהמה כשרה [שם סט"ו]. וי"א שיהיו הרצועות לבנות [שם סי"ח]:

סעיף ה

בסנדל
[פאנטאפפעל]:

סעיף ו

שיש לו עקב כשר
והא דלא ערביה להך בבא עם רישא ה"ט דהכא כשר לכתחילה, [וזה ראיה לרש"י ועי' תוי"ט ד"ה בסנדל]:

סעיף ז

מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה
בהיו הרצועות קשורות למעלה מברכיו [הרע"ב]. ולרש"י ר"ל שחלצה המנעל מהברך, וכגון לנחתך הרגל [עי' רא"ש אות ז']:

סעיף ח

חלצה בסנדל שאין שלו
ולכתחילה צריך שיהיה שלו, ואפילו שניתן לו רק במתנה להחזיר:

סעיף ט

או בסנדל של עץ
מחופה עור, דאל"כ פסול אפילו בדיעבד ונקט עץ לרבותא אע"ג בשמפסיק עץ אין העור שע"ג מגין כלל על הרגל אפ"ה בדיעבד כשר, וכ"ש בשמפסיק אנפילית שהוא בגד שאינו מגין כלל בלי העור:

סעיף י

חלצה בגדול
שגדל ממדת רגלו, אבל יכול להלוך בו:

סעיף יא

או בקטן
ממדת רגלו:

סעיף יב

ור' אליעזר פוסל
וקיי"ל כוותיה [שם ס"ו]:

סעיף יג

ורבי אליעזר מכשיר
וקיי"ל ברגל כת"ק [שם כ"א וכ"ה], וביד בדיעבד כר"א [שם ס"ל]:

סעיף יד

חליצתה כשרה
דרק מעשה מעכב. [ואע"ג דבחוסם בקול לכלאים מחשב דבור ג"כ מעשה. התם לא שהדיבור מחשב מעשה, רק מדנעשה מעשה ע"י הקול חייב [עי' תוס' דק"ה]:

סעיף טו

חליצתה פסולה
אי"ל דחליצה שתחלוץ אח"כ פסולה, ליתא דהרי קיי"ל דסדרן אין מעכב [כש"ס ק"ה א'] אלא ר"ל דזו לא מקרי חליצה לפטרה מזיקת היבם:

סעיף טז

החרש שנחלץ
בכל דוכתא נקט "החולץ", מדצריך שיתכוון גם הוא לחלוץ, והכא נקט "בדיוק" שנחלץ, לרמוז לנו גם טעם פסול החרש, מדלא התכוון להתירה בחליצה [רנ"י]:

סעיף יז

והחרשת שחלצה
י"א שאינה כלום, וי"א שחליצה פסולה היא. דאע"ג דקריאה לא מעכב, היינו בראוייה לקריאה [שם סמ"ג]:

סעיף יח

והחולצת לקטן
דהיבם צריך שיהיה בן י"ג שנה ויום א', והיבמה בת י"ב שנה ויום א' והביאו ב' שערות, ובדיקת השערות באשה סגי ע"י נשים, כיון שהוחזקה גדולה. וכשהיבם נתמלא זקנו, סגי [שם ס"ו ועי' ח"מ רסל"ה]:

סעיף יט

ואם לא חלצה חליצתה פסולה
וכל חליצה פסולה. צריך שתחלוץ אח"כ מכל האחין וי"א שא"צ [סי' ק"ע ס"ה]. מיהו הכא מדנקט תקנתא שתחלוץ כשתגדיל, ש"מ דרק מדרבנן פסול [עי' ריש סוכה] וא"צ שתחזיר על האחין [שם מ"ט]:

סעיף כ

ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר
דאע"ג דכתב בפירוש ונגשה יבמתו לעיני הזקנים. ס"ל דלא עדיף מרקיקה לעיל [מ"ג] דלר"ע רק לכתחלה ולא קיי"ל כן:

סעיף כא

מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין
ובדיעבד אפילו הלכו ב"ד אליהן:

סעיף כב

והן משיאין לו עצה ההוגגת לו
כשהוא ילד והיא זקינה או איפכא, מיעצין אותן לחליצה:

סעיף כג

וגמר את כל הפרשה
ר"ל "ונקרא שמו בישראל" וגו', כמפורש לקמן:

סעיף כד

מצוה בדיינין ולא מצוה בתלמידים
שיושבים שם לפני רבן:

סעיף כה

רבי יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל
דמדמרד במצות יבום, יהיה כאבל ומנודה, להכי נקרא משפחתו בית חלוץ הנעל, לגנאי, והכי קיי"ל:

תוכן העניינים

יכין יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה