יכין יבמות· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ד
סעיף א
החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת
הא דלא נקט בקיצור החולץ ליבמתו מעוברת, הא קא משמע לן דאע"ג שנמצאת מעוברת ור"ל שלא הוכר עוברה אפ"ה לא גזרינן אטו חלוצה אחרת אלא הו"ל כלא חלצה וכ"ש בהוכר עוברה כשחלצה, דליכא למגזר משום חלוצה אחרת:
סעיף ב
וילדה בזמן שהולד של קיימא
דאז לאו חלוצה היא:
סעיף ג
והיא מותרת בקרוביו
שמפורשין במשנה ז':
סעיף ד
אין הולד של קיימא
שהיה נפל:
סעיף ה
ופסלה מן הכהונה
מיהו אעפ"כ צריך שוב לחלוץ לה, אחר שהתברר שהוא נפל, דחליצת [או ביאת] מעוברת לא מהני לקולא, רק לפסלה לכהן ושתאסר להתיבם [קס"ד] מיהו בבעלה היבם ונמצאת מעוברת, מפרישין אותן ואם תלד נפל, אם לא הוכר עוברה כשיבמה מותרת לחזור לו, ואם בשעה שיבמה כבר הוכר עוברה אסורה לחזור לו, אלא צריכה חליצה [אה"ע קס"ד] :
סעיף ו
וחייבין בקרבן
חטאת:
סעיף ז
והולד כשר
ממ"נ:
סעיף ח
וחייבין באשם תלוי
משום ספק כרת דבאתחזיק אסורה לא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות שיתחייב אשם תלוי. ואי"ל הרי רוב נשים יולדת לט' ויביאו חטאת. [וכן הקשה י"נ מהור"ר אברהם ראטהנשטיין שליט"א לקמן פי"א מ"ו], י"ל מדלא הוכר עוברה לג' חדשים איתרע לה רובא:
סעיף ט
שומרת יבם
אשה שממתנת להתיבם:
סעיף י
שנפלו לה נכסים
מבית אביה בעודה שומרת יבם:
סעיף יא
מה יעשו בכתובתה
ק' ור' ותוספת ונדוניא שהכניסה שקבל בעל אחריותן, ונקראין כולן כתובה, מדכולן כתובין בכתובתה:
סעיף יב
ובנכסים הנכנסין ויוצאין עמה
נכסי מלוג, כמלבושיה וירושתה מאביה, וכדומה, שאין הבעל חייב באחריותן רק מולג ואוכל פירות מנכסים ההם וכשנכנסה נכנסין עמה וכשמגרשה נוטלתן [ועי' רפ"ז]:
סעיף יג
הבעל עם יורשי האב
בנכסי מלוג. ומיירי סיפא בעשה בה מאמר, דאז לב"ש כספק נשואה היא, וזוכה היבם בחצי הירושה מיהו מחיים לא, אע"ג דעבד בה מאמר, משום דמחיים איהי וודאי ואינהו ספק:
סעיף יד
ובית הלל אומרים נכסים
נכסי צאן ברזל:
סעיף טו
בחזקתן
בחזקת ב' הצדדים, וזה לכ"ע, דלא פליגי רק בנכסי מלוג:
סעיף טז
כתובה
ק' ור' ותוספת:
סעיף יז
כנסה
שבא עליה:
סעיף יח
הרי היא כאשתו לכל דבר
שמגרשה ומחזירה:
סעיף יט
ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון
ר"ל רק לדבר זה אינה כאשתו שאין נכסיו משועבדים לכתובתה רק נכסי בעל הראשון, ויוכל למכור נכסיו, ואם ישתדפו אח"כ נכסי המת, אינה מוציאה מהלקוחות. מיהו אם אין נכסים מבעל ראשון, כותב לה יבם כתובה על ק', והנדוניא שהכניסה למת הפסידה כשאין כאן מנכסי מת:
סעיף כ
מצוה בגדול לייבם
כפ"ב מ"ח:
סעיף כא
לא רצה
ליבם אלא לחלוץ:
סעיף כב
מהלכין על כל האחין
דרך גדילתן זא"ז, והקטן קודם ביבום לחליצת הגדול:
סעיף כג
תלה בקטן עד שיגדיל
שאם אז לא ירצה אני איבם או אחלוץ:
סעיף כד
או בחרש או בשוטה
עד שיתרפאו:
סעיף כה
או יבם
דהמצוה רמיא על הגדול בשנים שלפנינו, אף שאחיו שבמדה"י גדול ממנו:
סעיף כו
החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה
בנכסי מת, אף שרצו הם ליבם וקדם וחלץ, שהפסיד להאחין שלא יוכלו תו ליבם:
סעיף כז
זכה בנכסים של אחיו
אף שיש שם אב:
סעיף כח
אם יש שם אב נכסים של אב
וקיי"ל כת"ק:
סעיף כט
החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה
מדרבנן:
סעיף ל
בזמן שהיא קיימת
שהיבמה קיימת, ואאחותה לחוד קאי:
סעיף לא
ובבן אחיו
ותנא ושייר בן בתו *):
סעיף לב
מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו
בשנשאת קרובת חלוצתו לאחיו האחר ומת האח. אסור בהקרובה וגם בצרתה. אע"ג דצרת שנייה מותרת לייבם [כלעיל פ"ב סי' כ"ה] (אה"ע קע"ד) דאין אסור אלא צרת חיוב כרת, הכא צריך לחלוץ לזו או לזו, דשאני הכא משום דרגילה החלוצה להוליך עמה קרובתה לב"ד בשעת חליצה, ויטעה הרואה לומר שלקרובתה חלץ, וכשיראה שאח"כ נושא צרתה, יאמרו שצרת חלוצתו מותרת לו:
סעיף לג
הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום
דאחות גרושה מד"ת, ואחות חלוצה מד"ס ותרוייהו מיירי בעוד הראשונה קיימת:
סעיף לד
שקידש אחיו
אחד מהאחין:
סעיף לה
את אחותה
אחר שהוזקקה זו ליבום:
סעיף לו
אומרים לו
להמקדש:
סעיף לז
המתן
מלכנסה שלא תפגע באחות זקוקתך. מיהו בכנסה לחופה ולא בעלה, לתוס' ורא"ש א"צ להמתין מלבעלה ולנ"י צריך:
סעיף לח
עד שיעשה אחיך הגדול מעשה
שייבמה או יחלוץ לה:
סעיף לט
מתיבם יוציא את אשתו בגט
דאחות זקוקתו היא:
סעיף מ
ואשת אחיו בחליצה
דאחות גרושתו היא. ואפ"ה צריכה חליצה, הואיל וזיקתה קדום לקדושי אחותה והכא לא קאמר אוי לו וכו' כלעיל [פ"ג מ"ה] דהכא הוא גרם לעצמו כך, ואע"ג דלקמן [פי"ג מ"ז] נמי קתני אי לו, התם *) נמי גרם לעצמו שנשא קטנה, משא"כ שם [פי"ד מ"ד ומ"ו] מה הו"ל להחרש למעבד:
סעיף מא
עד שיש לה שלשה חדשים
דאע"ג דבחלצה בדיעבד מהני עכ"פ מדאפשר להמתין, אמרי' כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה. וכל ג' חדשים דתני, היינו צ' יום חוץ מיום המיתה ויום שנתארסה, וכן בגירושין, ובגרשה ע"י שליח, מונין חוץ מיום שקבלה הגט. ואפילו זקינה או שבעלה היה במדה"י, דלא פלוג רבנן. מיהו שדוכין מותר רק שישבע המשדך שלא יבוא אל ביתה [אה"ע י"ג]:
סעיף מב
וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהיו להן שלשה חדשים
כדי להבחין בן מי הוא כשתתעבר:
סעיף מג
ואחד ארוסות
ר"ל בתולות או בעולות שנתארמלו או שנתגרשו, בין מאירוסין דהיינו בתולות, או מן הנשואין דהיינו בעולות. מיהו מותרי' להשתדך רק ישבע שלא יכנס לביתה ולא יתיחד עמה. וכן הדין במעוברת ומינקת חבירו [אה"ע סי' י"ג]. ונ"ל דבדור פרוץ שבזמנינו לא ישתדכו ואפילו שבועה לא מהני, ובפרט בעת שהיא מעוברת שודאי יזנה עמה בנדתה, ואין אפוטרופס לעריות:
סעיף מד
והארוסות ינשאו
דהא לא איעבר מראשון:
סעיף מה
חוץ מן הארוסות שביהודה
דשם מיחדין החתן וכלה, כדי שירגילו אהדדי, ושמא בא עליה. מיהו שלא ברצון חכמים עשו כן, דהרי כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה [אה"ע נ"ה], וכל זה בזמן המשנ' שהיו רגילין גם פנויות לטבול משום טהרות שעסקו בהן [כריב"ש] אבל בזמנינו שאין טובלין לנדתן, יש לחוש טפי, ואסור ליחדם ובל"ז יחוד פנויה אסורה:
סעיף מו
מפני האיבול
שהוא ל' יום:
סעיף מז
ארבעה אחין
ר"ל ד' מהאחין, דאל"כ מאן מיבם, הרי מתו כולם. וה"ה טפי. רק נקט גוונא בת"ח דעונתו מע"ש לע"ש, וכשהן ד' יתרמי לכל אחת עונה בכל חודש:
סעיף מח
אם רצה הגדול שבהם
מהנשארים חיים:
סעיף מט
ואחת פסולה
לכהונה:
סעיף נ
אם היה חולץ חולץ לפסולה
דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם:
סעיף נא
ואם היה מיבם מיבם לכשרה
ר"ל רשאי ליבם הכשרה:
סעיף נב
המחזיר גרושתו
משנתקדשה לאחר [אה"ע ס"י]:
סעיף נג
והנושא חלוצתו
דאסורה לו בלאו, דלא יבנה כתיב, מדלא בנה שוב לא יבנה:
סעיף נד
והנושא קרובת חלוצתו
דס"ל חלוצה כאשתו דמי מדאורייתא:
סעיף נה
והולד ממזר
דס"ל יש ממזר מחייבי לאוין:
סעיף נו
שהולד ממזר
דבחייבי כריתות מודו, וכ"ש בחייבי מיתת ב"ד, והכי קיי"ל, חוץ מנולד מנדה או סוטה, מדתפסו בהו קדושין, הולד רק פגום הוה, וראוי להתרחק ממנו [שם ד']:
סעיף נז
איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא
ר"ל שנולד מביאת קירבה אסורה, או משאר חייבי לאוין:
סעיף נח
לקיים דברי רבי יהושע
ר"ל מדכתוב במגילה "מאשת איש" ש"מ דלאשמעינן דהלכה כר"י כתוב כן, דאף דענשו רק בחנק הקל שבד' מיתות אפ"ה כיון דעכ"פ מיתת ב"ד הוא הוה ממזר וכ"ש שאר עריות שחייב עליהן סקילה או שריפה: