יכין חלה· רבי ישראל ליפשיץ
פרק א
סעיף א
והכוסמין
דינקעל:
סעיף ב
ושבולת שועל
האפער:
סעיף ג
ושיפון
ראגגען:
סעיף ד
ומצטרפין זה עם זה
ר"ל אפי' עשה מכל מין עיסה בפ"ע וחזר ולש העיסות יחד עד ששבו גוף א' וכ"ש בעירבן קמח ולשן יחד מצטרפין להשלים שיעור עיסה לחלה. אבל אם רק נשכו העיסות יחד אמ"צ רק חיטין עם כוסמין וכוסמין עם כולן ושיפון מצטרף עם שעורין וכוסמין ולא עם שבולת שועל וחיטין. ושבולת שועל מצטרף עם שעורים וכוסמין. ולא עם חיטים ושיפון [י"ד שכ"ד ס"ב] והכי קיי"ל:
סעיף ה
ומלקצור מלפני העומר
גי' הרא"ש אסור בחדש מלפני עומר ומלקצור לפני פסח דביו"ט בל"ז א"א לקצור. ור"ל דכל תבואה שהשרישה אחר ט"ז בניסן אסורה מלאכול ומלקצרה עד עומר הבא. ובזמן הזה אסורה עד תחלת ליל י"ז בניסן בא"י ועד תחלת ליל י"ח בניסן בחוצה לארץ:
סעיף ו
העומר מתירן
לקצור ולאכלו אחר העומר:
סעיף ז
עד שיכא העומר הבא
מיהו בארצות הללו שחיי נפש תלויין בהן באכילה ושתיה התירוהו רבותינו מדהוה ס"ס. ס' שהתבואה מאשתקד וס' שהושרש קודם העומר [י"ד רצ"ג ס"ג]. ואף דאינו ס"ס גמור דמיעוט לגבי רוב כלית' דמי [ש"ך שם סק"ו] על כל פנים סמכו רבותינו גם כן אדעת תנא קמא דר"א [קדושין דל"ח] דאין חדש נוהג בחו"ל מדלא איתמר בש"ס בהדיא הילכתא כמאן רק דאשכחנא סתם מתני' [סוף ערלה] כוותיה דר"א ואפשר דערלה נשנית קודם קדושין והו"ל סתם ואח"כ מחלוקת [ט"ז שם סק"ד]. מיהו לקצור אע"ג שוודאי השריש אחר פסח. כיון שאין עומר בא מחו"ל [כמנחות רפ"'ח] מותר לקצרו קודם פסח הבא [עיין רמב"ם פ"ז ממוספין הל' י"ג]:
סעיף ח
נתערב אחד מהם
מה' מינין הנ"ל שנתחמצו:
סעיף ט
הרי זה עובר בפסח
בבל יראה ובל ימצא בהניחו ברשותו ולא נתבטל קודם פסח:
סעיף י
הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהם
משא"כ בנדר מדגן אסור נמי בקטנית וזרעים:
סעיף יא
וחייבין
ה' מינין הנ"ל:
סעיף יב
בחלה ובמעשרות
ואף על גב דגם שאר מינין חייבין במעשרות אפ"ה איידי דבעי למתני ואלו חייבים במעשר ופטורים מחלה הדר תני הכא וחייבים וכו':
סעיף יג
וההפקר
דוקא בהפקיר קודם מירוח אף שזכה בו גם כן קודם מירוח פטור ממעשרות:
סעיף יד
ומעשר ראשון שנטלה תרומתו
תרומת מעשר ולא ת"ג דהקדימו בן לוי לכהן ונטל מעשרו בשבלים דאז פטור מת"ג ואפ"ה חייב בחלה ופטור ממעשרות אחרים וכ"ש דכשניטל ממנו תרומה גדולה ותרומ"ע כדינו דפטור משאר מעשרות ורק בחלה חייב. אבל תרומה גדולה ותרומ"ע קודש הם ופטורים מן החלה:
סעיף טו
ומעשר שני
ר"ל שנפדה אחר מירוח אבל בנפדה קודם מירוח חייב במעשרות ומיירי שהקדים ליקח מע"ש בשבלים דאז פטור מת"ג וממעשרות כל שלא פדאו. אבל בחלה חייב דחיובה בשעת לישה והרי אז חולין גמורין הן:
סעיף טז
והקדש
בנתמרח ביד גזבר פטור מתומ"ע וחייב בחלה דחיובו בשעה גלגול ואז דהדיוט הוא. מיהו מעש"נ שלא נפדה והוא בירושלים פסק הרמב"ם [פ"ו מבכורים הל"ד] דחייב בחלה:
סעיף יז
ומותר העומר
דהעומר בא מג' סאין וכשמנפהו בי"ג נפה מוציא ממנו עשרון סולת והשאר נפדה לזרים ופטור ממעשרות מדחיובן בשעת מירוח ואז הקדש היה משא"כ חיוב חלה בשעת לישה:
סעיף יח
ותבואה שלא הביאה שליש
דמדבא לידי חימוץ חייב בחלה דלחם מקרי ופטור ממעשר דכתיב גביה תבואת זרעך שזורע' וצומח וזה אינו צומח:
סעיף יט
ד' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה
דאיתקש לתרומה:
סעיף כ
האורז
רייז:
סעיף כא
והדוחן
הירזע:
סעיף כב
והפרגים
מאהן:
סעיף כג
והשומשמין
כעין ליינזאאמען:
סעיף כד
והקטניות
ערבזען. וה"ה שאר מינין שאינן מה' מיני דגן ותנא נקט רק הנך מדרגילין לעשות מהן עיסה לפת:
סעיף כה
ופחות מחמשת רבעים בתבואה
ר"ל ה' רביעיות קב והוא מדה המחזקת מ"ג ביצה וחומש והוא שיעור עיסת חלה. ומדה שהיא י' על י' גודלים בגובה ג' גודלים מרובעת מחזיק כשיעור זה [י"ד שכ"ט ש"ך סק"ד]:
סעיף כו
הסופגנין
עיסה שבלילתו רכה כספוג:
סעיף כז
והדובשנין
שנילוש בדבש וי"א דוקא במטוגנ' בדבש אבל בנילושה בדבש ונאפת חייבת בחלה [וע' כ"ב סימן ט']:
סעיף כח
והאסקריטין
בלילתו רכה מאד:
סעיף כט
וחלת המשרת
חלוטה במחבת צוויבאק בל"א ואע"ג שבלילתו עבה אפ"ה מדנלוש על דעת לבשל' פטור מחלה. מיהו הרבה פוסקים ס"ל דבכה"ג חייבת בחלה וכן פסקו רט"ז וש"ך [י"ד שכ"ט] להחמיר מספק. וא"כ צ"ל דמשרת דפטור מיירי באפאה בחמה. א"נ נ"ל דמיירי הכא בתחלתה סופגנין וסד"א כיון דאפאה אחר הבשול הו"ל כתחלתה סופגנין וסופה עיסה ותתחייב כמשנה ה' קמ"ל:
סעיף ל
והמדומע
תרומה שנפלה לפחות מק' שאסור לזר. והכא בחלה בזה"ז דרבנן. דאל"כ הרי דמוע רק מדרבנן הוא דמדאור' בטל תרומה ברוב ואיך אתא דרבנן ומפיק דאורייתא. ואין להקשות עכ"פ היאך אתא חד דרבנן ומפיק תרי דרבנן י"ל כיון דבין כך וכך רק מדרבנן הוא לא דייקינן כ"כ:
סעיף לא
וסופה סופגנין
השתא מפרש הא דסופגנין במשנה ד' פטור דוקא בסופה נמי סופגנים ור"ל שטגנה אחר כך במשקין בכלי או בישלה:
סעיף לב
פטורה מן החלה
ודוקא בהיה נמי דעתו תחלה לעשותה סופגנין בסוף [שם ס"ג]:
סעיף לג
תחלתה עיסה
בלילה עבה:
סעיף לד
תחלתה סופגנין וסופה עיסה
שאפא' בתנור:
סעיף לה
וכן הקנובקאות
שלש עיסה על דעת להחזירו לסלתו כשיאפה כדי לעשות ממנו דייסא למאכל תינוקות:
סעיף לו
המעיסה
קמח ע"ג מים רותחים:
סעיף לז
החליטה
מים רותחים ע"ג קמח ותרי תנאי נינהו דלמאן דתני מעיסה ב"ש פוטרים ה"ה בחליטה דפטרי ולמ"ד חליטה ב"ש מחייב הוא הדין מעיסה:
סעיף לח
חלות תודה ורקיקי נזיר
בנזיר היו חלות ורקיקין וה"ה בתודה ותני חד בהא וחד בהא לילף מהדדי. ול"מ הי' נ"ל דתודה שמצויה כדמוכח מפ"ק דפסחים [מ"ה] היו רגילין הנחתומים לעשות למכור להם גם חלות ולא חששו שמא ישהו כמה ימים ויתעפשו מדמצויין הקונים. אבל לצורך נזירי' לא אפו רק רקיקין דקין מדאינן מצויין כל כך דכל נזיר חוטא [כנדרים ד"י ע"א] להכי לא אפו לצרכן חלות אולי יתעפשו ביני ביני ורק רקיקין מדהן דקין אינן מתעפשין כל כך מהר:
סעיף לט
עשאן לעצמו
לצורך תודתו ונזירתו:
סעיף מ
פטור
דבשעת גלגול הקדש היו:
סעיף מא
למכור בשוק
למי שיתחייב:
סעיף מב
חייב
דכל לשוק אמלוכי אמלך דאי לא מזדבן להוי חולין:
סעיף מג
נחתום שעשה שאור לחלק
שיש בשאור שיעור חלה רק דעתו למכרו לכמה בנ"א ולא יהי' בכ"א כשיעור:
סעיף מד
חייב בחלה
דאם לא ימצא קונים ואפ' כולה כא':
סעיף מה
נשים שנתנו לנחתום
קמח [י"ד שכ"ו ס"ג]. הא בנתנו לו מעות חייבת כדמוכח מרישא דתני סתמא:
סעיף מו
פטורה מן החלה
אפי' אם לש הכל עיסה א' ודוקא במקפידין זה על זה דאל"כ מ"ש מעיסת שותפין:
סעיף מז
עיסת הכלבים
שמעורב בה קמח ומורסן:
סעיף מח
בזמן שהרועים אוכלין ממנה
שאין בה מורסן הרבה:
סעיף מט
ומערבין בה
ערובי חצירות ותחומין:
סעיף נ
ומשתתפין בה
שתופי מבואות להוציא מחצירות למבוי:
סעיף נא
ומברכין עליה
המוציא ובהמ"ז:
סעיף נב
ומזמנין עליה
דחשיבא קבע גם לג' שאכלו יחד ממנה וחייבים לזמן:
סעיף נג
ונעשית ביום טוב
משום רועים:
סעיף נד
ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח
לילה הראשונה:
סעיף נה
אינה חייבת בחלה
ודוקא באינה ערוכה בצורת לחם [שם של"א ס"ט]:
סעיף נו
ואין מברכין עליה
המוציא דאינו חשוב לחם רק יברך עליו שהכל [כך נ"ל דלא עדיף מאוכל קמח ברכות ל"ו א']:
סעיף נז
ואין מזמנין עליה
היינו בשכל הג' או ב' מהג' אכלו לחם כזה. אבל באכלו ב' לחם ממש מצטרף להן השלישי שאכל לחם זה דלא גרע משאר טעימ' דמצטרף:
סעיף נח
ואינה נעשית ביום טוב
דלכם ולא לכלבים כ':
סעיף נט
ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח
מדאינו לחם:
סעיף ס
בין בך ובין כך מטמאה טומאת אוכלין
לק"ט. מדנאכל על ידי דחק עד שיפסל מלאכול לכלב:
סעיף סא
החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש
זר שאכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים ובשוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:
סעיף סב
ואסורים לזרים
אפי' חצי שיעור:
סעיף סג
והם נכסי כהן
יכול למכרן לכהן אחר ולקנות בהן מה שירצה:
סעיף סד
ועולין באחד ומאה
בנתערב א' בק' בטל:
סעיף סה
וטעונין רחיצת ידים
דסתם ידים שניות הן ושני פוסל לתרומה ולהכי אסור ליגע בהן בלי נט"י [ועי' תוס' ב"מ נ"ג א']:
סעיף סו
והערב שמש
טמא שטבל אינו אוכלן בלי הע"ש:
סעיף סז
ואין ניטלין מן הטהור על הטמא
דמתוך שירא שיגעו זב"ז ויתטמא לא יקרבם יחד ויתרום שלא מן המוקף:
סעיף סח
אלא מן המוקף
ר"ל ואין ניטלין רק ממוקף ר"ל קרוב וסמוך ואפי' הפסק כלי שרי כרתוי"ט פ"ד דטבו"י כ"כ ע"ר זצוק"ל:
סעיף סט
ומן הדבר הגמור
תרומה כשנגמ' מלאכתן כפ"ק דמעשר וחלה משתתגלגל העיסה:
סעיף ע
עד שישייר מקצת
מדכתיב גבייהו ראשית ששיריה נכרין: