יכין דמאי· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ה
סעיף א
הלוקח מן הנחתום
שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ"ב מ"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ"ד מ"ה]:
סעיף ב
כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר
ר"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ"ע מוד דאף דתמ"ע א"צ מוקף רק מד"ס [כתוס' גיטין ד"ל ע"ב] ומכ"ש בדמאי. עכ"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום:
סעיף ג
וחלה
אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח:
סעיף ד
ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר
עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר"ז תמ"ע עליו. צ"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא:
סעיף ה
סמוך לו זה שעשיתי מעשר
בתחילה:
סעיף ו
עשוי תרומת מעשר עליו
ויתנו לכהן:
סעיף ז
והשאר
חלק מ"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה:
סעיף ח
ומע"ש בצפונו או בדרומו
של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק:
סעיף ט
ומחולל על המעות
וא"צ להוסיף חומש:
סעיף י
הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת
דרשאי גם הישראל ליתן התמ"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ"ע א' מק':
סעיף יא
נוטל אחד משלשים ושלש ושליש
ר"ל מכל ל"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל"ג סאה ושליש. דהו"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות:
סעיף יב
ואומר א' ממאה
בכל החלק:
סעיף יג
ממה שיש כאן
בסאה שהפרשתי:
סעיף יד
ה"ז בצד זה חולין
ר"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ"ל דדוקא צ"ל כן. דאל"כ מדמפריש ת"ג ותמ"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ"ע לת"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ"ל במתני' דהכא. ולרב"א ה"ט דצ"ל כן. מדצריך להפריש ת"ג מאומד. ותמ"ע צריך מדידה. ובאומר "והשאר". הוי כמאומד:
סעיף טו
והשאר
ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי:
סעיף טז
תרומה על הכל
יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק:
סעיף יז
ומאה חולין שיש כאן
ר"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל:
סעיף יח
הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו
שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר:
סעיף יט
זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו
על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת"ג ותמ"ע:
סעיף כ
והשאר חלה
ר"ל ואם רוצה להפריש ת"ג ותמ"ע וחלה כא'. ג"כ רשאי. רק דלא נקט בכה"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ"ז הנשארים. טפי מב'. ואע"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש"ל סי' י"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ"ד מ"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי:
סעיף כא
הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה
דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה:
סעיף כב
אפילו מטפוסין
דפוסין שעושין בהן הלחם א"נ נ"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ"ב דב"מ]:
סעיף כג
הרבה
אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן:
סעיף כד
שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר
ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר"י. ולתוס' [ב"מ נ"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג"כ מב' דפוסים:
סעיף כה
ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר
אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין:
סעיף כו
ומתיר בחלה
דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא:
סעיף כז
הלוקח מן הפלטר
הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע"ד ממנחות [ק"ג ב] ודלא כרש"י [ב"מ נ"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ"ר נהפך הוא]:
סעיף כח
מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר
דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי:
סעיף כט
רבי יהודה אומר מאחת על הכל
ס"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום:
סעיף ל
מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול
מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה:
סעיף לא
שהוא מעשר מכל אחד ואחד
ר"ל מכל טפוס וטפוס:
סעיף לב
הלוקח מן העני
שמחזיר על הפתחים:
סעיף לג
וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה
חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם:
סעיף לד
מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל
דס"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א"כ כשיפריש אחר שיבללם. א"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא:
סעיף לה
אמר ר"י אימתי בזמן שמתנה מרובה
שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד:
סעיף לו
אבל בזמן שמתנה מועטת
שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]:
סעיף לז
הלוקח מן הסיטון
סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה:
סעיף לח
וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג
אותה כלי ואפי' לר"י לעיל בפלטר עכ"פ בסיטון מודה דמטובא זבן:
סעיף לט
אפילו מאותו המין
שחמתית או לבנה:
סעיף מ
נאמן הסיטון לומר משל אחד הם
מדקאמר דנאמן ש"מ דבע"ה מיירי. ואע"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ"ד כ"ו] אפ"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו"ל ס"ס. ספק שאמר אמת. וא"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו:
סעיף מא
הלוקח מבעל הבית
מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע"ה שאינו מעשר:
סעיף מב
וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה
מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן:
סעיף מג
בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק
וקנה וחזר וקנה ממנו:
סעיף מד
בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר
הלוקח:
סעיף מה
ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד
דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר:
סעיף מו
הלוקח טבל משני מקומות
והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל:
סעיף מז
מעשר מזה על זה
קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי:
סעיף מח
אע"פ שאמרו
דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל:
סעיף מט
אין אדם רשאי למכור טבל
אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן:
סעיף נ
אלא לצורך
בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה:
סעיף נא
מעשרין משל ישראל על של נכרי
דקיי"ל אין קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר [רמב"ם פ"א מתרומות]:
סעיף נב
משל ישראל על של כותים
קמ"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל:
סעיף נג
רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים
דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ"ש דפליג ר"א ברישא דליכא ס"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת"ל שא' מהן לא עישר. י"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה:
סעיף נד
עציץ נקוב
זאאט טאפף בל"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו':
סעיף נה
תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה
ואפי' לכתחילה תורם הכי:
סעיף נו
משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום
דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא"צ להוציא עליה תומ"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור:
סעיף נז
מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות
דמדהפריש מחיוב אפטור. הו"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ"ט ב]. ונ"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני:
סעיף נח
תרם מן הדמאי על הדמאי
נ"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת"ג הרי לא נחשדו ע"ה עליה [כסוטה דמ"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ"א:
סעיף נט
מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום
דשמא א' עישר. וא"צ לתקן התרומה. דרוב ע"ה מעשרין: