אור ברסלב

יכין גיטין· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ו

פרק ה

סעיף א

האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור
קודם שיגיע גט לידה, דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם רק בפניו [כלעיל פ"א מ"ו], ואף שאמר הבעל התקבל, אפ"ה מדאינו יכול לעשות שליח לקבלה, ה"ק התקבל והולך. מיהו כשהגיע גט לידה, מגורשת:

סעיף ב

לא יחזור
דשליח לקבלה שעשתה האשה, נתגרשה מיד כשקבל השליח. וקיי"ל דאין לעשות שליח לקבלה רק מדוחק גדול [קמ"א ק"ט]:

סעיף ג

לפיכך
ר"ל מפני שבשליח לקבלה אינו יכול לחזור, לפיכך אי אפשר שיחזור בעל בגירושין אא"כ אמר הבעל וכו':

סעיף ד

לא יחזור
דבכה"ג ג"כ שליח לקבלה הוא.

סעיף ה

שנים שאומרים בפנינו אמרה
לשליח שיקבל הגט:

סעיף ו

ושנים שאומרים בפנינו קבל וקרע
מיירי בעת שגזרו האומות שלא יקיימו ישראל המצות, ולפיכך אחר נתינת הגט, מיד היו הב"ד מאבדין הגט. [והא דהצריכו לעדים שנקרע. נ"ל משום דבלא נקרע אחר קבלתו בקרע ב"ד, מאן יימר דהתרצה ושליח לקבלה היה, דלמא שליח להולכה, והרי לקולא לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו באיסור דאורייתא [כגיטין ס"ד ב'], רק בדרבנן [כעירובין דל"א ב']. ותו דלמא חזר וביטל השליחות קודם שהגיע גט לידה]. מיהו לא הוה כל כת כמעידים על חצי דבר של עדות דלא מהני. דשאני הכא שראתה כל כת כל מה שצריכה לראות. אמנם בלא נקרע הגט, ונתקיים חתימת עדי הגט, א"צ עדי מסירה, רק שיאמר השליח שקבלו בפני ב' [אה"ע קמ"א י']. אבל בקבלה הגט ע"י שליח להולכה, א"צ רק ב' עדים שקבלה הגט ע"י השליח, וא"צ עדים שעשאו הבעל שליח, דהמנוהו רבנן לשליח נגד ערעור דבעל כלעיל רפ"א [וי"א דכשבעל כופר הר"ז ספק מגורשת [קמ"א סי"א]:

סעיף ז

אפילו הן הראשונים והן האחרונים
ששניהן מעידין על האמירה והקבלה, ול"א מסתברא ששוכרתן להעיד שקר, דאיך יזדמן שיראו ב' הדברים שמסתמא בב' עיירות היו, מדלא קבלתו היא עצמה לגט מהבעל:

סעיף ח

ואחר
שלישי:

סעיף ט

מצטרף עמהן
שמעיד עם זה ועם זה:

סעיף י

היא ואביה
היא או אביה:

סעיף יא

וכל שאינה יכולה לשמור את גטה
ממיעוט דעת שבה מקטנותה. וי"א דשיעורא בנותנין לה צרור וזורקה אגוז ונוטלה. וי"א בת ו' או ז' שנים, כל חד לפום חורפא:

סעיף יב

אינה יכולה להתגרש
י"א אפילו בקבל אביה גטה אינה מתגרשת [קמ"א ו']:

סעיף יג

אינו גט עד שיגיע גט לידה
כשאין לה אב, דביש אב, אביה ולא היא:

סעיף יד

אם רצה להחזיר לא יחזיר
ודוקא כשמתגרשת בעודה ארוסה הא בנשואה לא, דמשנשאת אין לאביה רשות בה [רש"י קדושין דף מ"ג ב' ד"ה היא] וכן פסקינן להלכה [אה"ע קמ"א ס"ג]:

סעיף טו

פסול
דאולי בעל מקפיד שלא יליזו עניו שם:

סעיף טז

כשר
דמראה מקום הוא לו [כקדושין פ"ב מ"ד]:

סעיף יז

רבי אליעזר מכשיר
כיון דבבעל תליא לגרשה בכל מקום וודאי מראה מקום היא לו: ורבנן ס"ל דעכ"פ אין כופה בעל לגרשה בע"כ ע"י קבלתו של זה:

סעיף יח

והביאו לה ממקום אחר כשר
לכ"ע, מדיכול לכופה להתגרש ע"י שליח להולכה:

סעיף יט

הבא לי גטי
והיא אשת כהן:

סעיף כ

אסורה לאכול בתרומה מיד
שמא השתא קבלו.

סעיף כא

אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום
אע"ג דכשקבלו במקום אחר, אף דמטי אח"כ לאותו מקום אינו גט, כמ"ג. הכא מיירי שאמרה התקבל במקום פלוני, ואם תמצא להבעל במקום אחר, שקליה. הרי לא קפדה, והא דקבעה ליה מקום, ה"ק לשליח, בכל מקום שתקבלו, לא יהא גט עד שתגיע למקום פלוני. [ולכאורה היה נ"ל דגם באשה באמרה הרי בעלי במקום פלוני התקבל לי גטי ממנו, דהגט כשר, דמ"ש מבעל דכל שאמר כהך לישנא אמרינן מראה מקום הוא לה, ה"נ גבי אשה. והא דנקט לעיל [במ"ג] דדוקא באמרה הבא לי גטי ממקום פלוני דהוה גט, רבותא קמ"ל דאפילו ליכא למימר מראה מקום אפ"ה בהבא לי גטי כשר. אלא דק"ל א"כ למה איצטריך הש"ס לתרוצא למשנה דמיירי דבכל מקום שתקבלו לא יהא גט עד וכו', נוקמה בשמראה לו מקום כנ"ל]:

סעיף כב

ר' אליעזר אוסר מיד
משהלך מאתה. דאזיל לטעמיה במ"ג דמראה מקום היא לו, ושמא מצאו לבעל מיד.

סעיף כג

ותנו לאשתי
או שאמר:

סעיף כד

הרי אלו יכתבו ויתנו
דכולן לשון גירושין הן:

סעיף כה

עשו לה כנימוס
כנהוג:

סעיף כו

לא אמר כלום
דאפשר שכוונתו שיפטרוה מבע"ח ושיעסקו בצרכיה:

סעיף כז

בראשונה היו אומרים היוצא בקולר
הוא שלשלת שמשימין סביב לצואר מי שיוצא ליהרג [כסנהדרין ד"ז ב']. מיהו גם בנתפס על עסקי ממון, כל קולר בחזקת סכנה.

סעיף כח

ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו
דאגב פחדיה שכח לומר תנו, אבל כך נתכוון בדבריו:

סעיף כט

אף המפרש
לים:

סעיף ל

והיוצא בשיירא
[קאראוואנע], שיוצא בחברותא למדבר במקום סכנה, וטרוד עי"ז, אף שאין סכנתו ברור כ"כ כיוצא בקולר:

סעיף לא

אף המסוכן
בחולי:

סעיף לב

ואמר כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו
ופירש שמו ושמה ועירם:

סעיף לג

הרי אלו יכתבו ויתנו
בראוהו חי בשעת נתינה, ולא חיישינן שיתכוון לקלקלה:

סעיף לד

הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה
מדלא אמר תנו:

סעיף לה

מעשה בבריא אחר שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג
אחר שקבלה הגט:

סעיף לו

הרי זה גט
דסופו מוכיח דדעתו מתחלה לכך היה, ובבהילתו שכח לומר תנו:

סעיף לז

אמר לשנים תנו גט לאשתי
דבב' אף שלא אמר כתבו לא שוויינהו ב"ד, לפיכך יכתבנו אחד מהן, ויחתמו שניהן, דקיי"ל חתם סופר ועד כשר [כלקמן פ"ט מ"ד]. ואם כתבו שניהן הגט וחתמוהו, לחלקת מחוקק פסול גט שנכתב מב' בני אדם ולרפ"ח [אה"ע ק"כ] כשר:

סעיף לח

הרי אלו יכתבו ויתנו
ולא יאמרו לאחרים לכתוב ולחתום, דלא ב"ד שוויינהו רק עדים:

סעיף לט

הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו
ולאחרים ויחתמו:

סעיף מ

וזו הלכה העלה רבי חנינא איש אונו מבית האסורין
של רבי עקיבא:

סעיף מא

אמר רבי יוסי נומינו לשליח
אמרנו לחנניה שליח של הלכה זו:

סעיף מב

שילמדו ויכתבו
אף דת"ח צריך שידע, שחיטה, כתב, מילה [כחולין ד"ט א', וסימנך. לעבדו ש'כ'ם' אחד]. נ"ל דמיירי באין העדים מכירין כתב עברי, והרי צריך שיקראוהו קודם נתינה [כגיטין י"ט ב']. והרי רק בשעת הדחק גט כשר בכל לשון [כאה"ע קכ"ו]. ור"ל דאע"ג דת"ח צריך שידע כתב, היינו שום כתב בעולם והרי לכתחילה צריך לכתוב הגט בכתב עברי. א"נ דהא דאמרינן דת"ח צריך שידע לכתוב, היינו אפילו אינו יכול לאמן ידיו לכתוב האותיות כדינן שלא יתדמה שום אות לחבירו והרי בזה צריך ליזהר בגט, ולזה צריך אומנות יתירה שילמדנו שלא יקלקל הגט. ואף דעכ"פ ב"ד הגדול צריכין שיהיו יודעין כל הלשונות. עכ"פ א"צ שידעו כל מיני כתב הלשונות [כסנהדרין י"ז]:

סעיף מג

ויתנו
ולא יאמרו לאחר לכתוב, דמילי לא ממסרן לשליח [מיהו דוקא באומר אמרו. אבל בלא אמר אמרו מודו כ"ע דמילי לא ממסר [כפ"ז מ"ב], ואי"ל התם תיפוק ליה משום קפידא דבעל, דדלמא מקפיד שיכתבו הם ולא אחר [כגיטין כ"ט א']. יש לומר דאי משום האי טעמא בחלה מותר [כפ"ג מ"ה ואה"ע קמ"א סל"ח]. מיהו אנן קיי"ל גם באומר אמרו אפילו ייחד הבעל את הסופר והעדים, אם גרשה הו"ל ספק מגורשת [כאה"ע ק"כ ס"ד]. ועמ"ש רפ"ב דקידושין:

סעיף מד

אמר לעשרה כתבו גט לאשתי
לרבותא דסיפא נקט י'. מיהו ה"ה בפחות מזה. וכל כתובו שנזכר במשנתינו היינו דאמר כתבו וחתמו [אה"ע ק"כ]:

תוכן העניינים

יכין גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה