יכין גיטין· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ג
סעיף א
היה עובר בשוק ושמע קול סופרים מקרין
לתלמידיהם לדוגמא להתלמד:
סעיף ב
מצאו בן עירו
ר"ל שמכיר ששמו כשמו וכו' אבל אי"ל דפסול מדצריך להזכיר מקום דירתו, דהרי קיי"ל דאין צריך להזכיר בגט רק מקום עמידתו בשעת גירושין [כאה"ע ר"ס קכ"ח]. ואילה"ק הרי בל"ז הן ב' יוסף בן שמעון בעיר א' ואין לגרש בו מדאין לברר מתוכו איזהו המגרש, וא"כ אפילו כתב לשם המגרש אסור לגרש בו [ק"כ ס"ג]. י"ל דהיינו לכתחילה, אבל בדיעבד הרי קיי"ל עדי מסירה כרתי. וכן מוכח מגדולה וקטנה [פ"ג מ"א, ופ"ט מ"ה. ועי' אה"ע קל"ו ס"ו]:
סעיף ג
פסול לגרש בו
אף דזה נכתב לשם גירושין:
סעיף ד
לא יגרש בו את הקטנה
אף דהיה עכ"פ לשמו:
סעיף ה
פסול לגרש בו
דבדאורייתא אין ברירה, לומר הוברר לבסוף שלשמה נכתב. ואפילו למ"ד יש ברירה בדאוריי', הכא שאני דכתיב וכתב לה, צריך שיהיה מבורר בשעת כתיבה:
סעיף ו
הכותב טופסי גיטין
סופר שמזמן גיטין שיהיה מזומנין למי שירצה לקנותן:
סעיף ז
ומקום הזמן
ובש"ס מוסיף, אף מקום הרי את מותרת לכל אדם שהוא עיקר הגט [כפ"ט מ"ג]:
סעיף ח
צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר ומקום המעות
כדי לידע סך מעות המכירה שאם יטרפוה ממנו, יצטרך המוכר להחזיר לו כך:
סעיף ט
מפני התקנה
תקנת הסופר היא, דלהכי התירו לו שיכתוב טופס, דלפעמים אינו פנוי:
סעיף י
רבי יהודה פוסל בכולן
דגזר טופס אטו תורף:
סעיף יא
וכתב לה לשמה
והכי קיי"ל.
סעיף יב
המביא גט ואבד הימנו
במקום ששיירות מצויות, או שבמקום שנכתב הגט הוחזקו ב' ששמותיהן ושמות נשותיהן שוות.
סעיף יג
מצאו לאלתר
מלה מורכבת מן "אל" אתר, ופירושו על מקומו, ור"ל מיד [כמו והוא שלמד אל אתר, ירושלמי פ"ק דברכות] והיינו שראה שלא עבר אדם שם עדיין, ואפילו שהה זמן מרובה:
סעיף יד
ואם לאו פסול
מיהו ביש סימן בגט או בכלי שהוא מונח בו, והוא סימן מובהק, כשר. אבל הכרה בטביעות עין לא מהני רק כשמצאו הוא בעצמו דאז אית ליה מגו, דאי בעי אמר לא אבדתיו [קל"ב ס"ד]:
סעיף טו
מצאו בחפיסה
חמת קטנה:
סעיף טז
או בדלוסקמא
[אומהאנגבייטל]:
סעיף יז
אם מכירו
לכלי:
סעיף יח
המביא גט והניחו
שליח להמגרש:
סעיף יט
זקן
י"א דוקא פחות מבן פ' או יותר מק' [וי"א דביותר מצ' סגי]. אבל ביני ביני מפ' לצ' אין לו חזקת חי:
סעיף כ
או חולה
וי"א דוקא שלא נעשה טריפה:
סעיף כא
נותנו לה בחזקת שהוא קיים
מיהו בגוסס שאינו מדבר, אף דכחי הוא, אפ"ה רוב גוססין למיתה [קמ"א סס"ח]. וגוסס היינו שחזה שלו מתלבטת כששואף רוח, ע"י העלאת ליחה שמתהווה בה קרוב למיתה [אה"ע קכ"א]:
סעיף כב
מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים
מיירי בקרבן נשים, או בחטאת עוף, או ערל וטמא שמשלחין קרבנותיהן, דכל אלו א"צ סמיכה. וקמ"ל כולהו, תרומה, אף דליכא חשש עגונה כבגט, ואף דא"צ לה כל כך, דהרי אפשר לה שתאכל חולין. וקמ"ל נמי חטאת, אף דאיכא חשש חולין בעזרה, ואף דג"כ א"צ כ"כ לחיי נפש כתרומה, אפ"ה סמכינן אחזקה דאורייתא בכל דוכתא:
סעיף כג
על עיר שהקיפה כרקום
חיל של אותה מלכות שרוצים לכבשה מיד האויב.
סעיף כד
ועל הספינה המיטרפת בים
שנשלכה בין הגלים בסער:
סעיף כה
ועל היוצא לידון
בדיני נפשות אפילו בדיני ערכאות:
סעיף כו
והיוצא ליהרג
אפילו בדיני ישראל [רמב"ם פ"ט מתרומות]:
סעיף כז
בת ישראל לכהן
לא תאכל דחשבינן ליה כמת:
סעיף כח
ובת כהן לישראל
דחשבינן ליה כחי ובגט של א' מהם ביד שליח ונתנו לה, ספיקא הוה [קמ"א סס"ט]:
סעיף כט
המביא גט בארץ ישראל
שא"צ לומר בפ"נ:
סעיף ל
הרי זה משלחו ביר אחר
ודוקא בחלה, שנאנס. דאל"כ חיישינן דקפיד בעל:
סעיף לא
ואם אמר לו
בעל לשליח:
סעיף לב
טול לי הימנה חפץ פלוני
קודם שתתן לה הגט:
סעיף לג
שאין רצונו שיהא פקדונו ביר אחר
מיהו בדיעבד, אם החזירה החפץ לשליח ב' קודם שקבלה הגט, מגורשת. ואם לא החזירה עד אח"כ, אפילו נתנה החפץ לשליח א', אינה מגורשת [קמ"א ל"ח ונ"א]:
סעיף לד
המביא גט ממדינת הים
שצ"ל בפ"נ:
סעיף לה
וחלה
ה"ה אונס אחר שאירע לו קודם שהגיע למקום האשה:
סעיף לו
עושה בית דין
בהא אף לדידן שליח מצטרף לב"ד אם כשר לדין:
סעיף לז
ומשלחו ואומר לפניהם
השליח א' קודם שיתנו לשליח ב' אומר וכו':
סעיף לח
ואין שליח אחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם
כשנתנו להאשה:
סעיף לט
אלא אומר שליח בית דין אני
ומסתמא ב"ד עשו כהכשרו וה"ה בעשה שליח ב' שוב שליח ג', ואפילו עד ק' שלוחין, כ"א אומר קודם שנתנו לשליח אחר, לפני הב"ד, שליח ב"ד אני [קמ"ב ס"ט].
סעיף מ
המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן
ר"ל על מנת שכשיגיע הקציר, יפריש התרומה וימכרנה כדי לקבל הדמים שהלוה להכהן. ואח"כ יפריש מעשר ראשון ומעשר עני, ויטלם בחובו שהלוה ללוי ולעני, רק שיפריש תחלה מהמעשר תרומת מעשר לכהן, דהרי זה אסור לו לאכלו. מיהו באינו רגיל ליתן לו מתנותיו, צריך לזכות להם תחילה המתנות ע"י אחר, קודם שיטלם בחובו:
סעיף מא
מתו צריך ליטול רשות מן היורשין
שמא ירצו טפי במתנותיהן, וישלמו החוב מדבר אחר שירשו [דהאידנא מטלטלי דיתמי משתעבדי לבע"ח]:
סעיף מב
אם הלוון בפני בית דין
על מנת שיטול אחר כך מתנותיהן:
סעיף מג
המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות
שכשירצה לאכול טבליו, אומר שתרומתן יהיה בפירות הללו. ומיירי באומר כן בע"ש, דאז מדטרוד א"צ להפריש מן המוקף:
סעיף מד
אם אבדו
אחר שעשאן תרומה, מצאן שאבדו:
סעיף מה
הרי זה חושש מעת לעת
משעה שמצאן שאבדו חושש מעת לעת למפרע שמא אז כבר אבדו, וכל טבל שתיקן מהאי שעתא על דעת הנך פירות, אם עדיין קיים הוא צריך לתקנו מחדש.
סעיף מו
רבי יהודה אומר בשלשה פרקים בודקין את היין
שמניחו להפריש עליו והולך:
סעיף מז
בקדים של מוצאי החג
ר"ל כשמישב רוח קדים במוצאי סוכות:
סעיף מח
ובהוצאת סמדר
כשיפול פרח הגפנים, ונראין ענבים באשכולת:
סעיף מט
ובשעת כניסת מים בבוסר
כששרף בא לענבים שגדלו כבר כפול הלבן. וי"א דר"ל באותו זמן ששופכים מים על בוסר כתושים שיתהוו לחומץ. בג' זמנים הללו רגיל כל יין להחמיץ, ולפיכך צריך לבדקו: