יכין ברכות· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ג
סעיף א
מי שמתו מוטל לפניו – ל"ד. דאפילו אינו לפניו. ואפילו אינו מוטל עליו לקברו עכ"פ מדחייב להתאבל עליו. פטור:
סעיף ב
פטור מקריאת שמע מן התפלה ומן התפילין – ה"ה דפטור מכל המצות. רק קמ"ל אפילו הנהו דיש בהן עול מלכות שמים אפ"ה פטור ובשבת חייב בכל. ונ"ל דבמדינתינו שדינא דמלכותא לבלי לקבור תוך ג' ימים מהמיתה חייב בכל מצות שבתורה בהימים שבין מיתה ליום הקבורה. ובפרט כשיש אחרים שמשתדלין בצרכי קבורה. שי"א דבכה"ג אם רוצה להחמיר רשאי [כא"ח ע"א ועי' י"ד שמ"א ס"ד. ועי' מג"א קמ"א סק"ח]: ובנב"י י"ד רי"א ראיתי דמתיר רק כשיסתמו ארונו עליו ביני ביני. וכשמתחילין להשליך עפר בקבר. ועדיין לא עבר זמנו. יקרא ויתפלל. וברכת השחר לא יאמר שבשעת חיובו פטור היה וגם ברכת ק"ש לא יאמר כשנקבר אחר שליש היום [א"ח ע"א]:
סעיף ג
נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן – כך רגילין להתחלף. מדהכל רוצים לזכות במצוה:
סעיף ד
את – ר"ל בין אותן שלפני וכו':
סעיף ה
שלפני המטה – המזומנים לנשאה כשיגיע אצלן:
סעיף ו
ואת שלאחר המטה – נ"ל דר"ל אף דעבדי תרתי הלוויה ומזומנים לנשאה:
סעיף ז
את שלמטה צורך בהן פטורין ואת שאין למטה צורך בהן חייבין – דלוי' אינה טרדה ולא עסק כ"כ דלפטר ע"י מק"ש. שא"צ כוונה רק פסוק ראשון ובקל יקראנה מהלך:
סעיף ח
אלו ואלו פטורים מן התפלה – דלאו דאו'. ולרמב"ם דס"ל דאו'. עכ"פ כוונה יתירתא בעי:
סעיף ט
קברו את המת חזרו אם יכולין להתחיל ולגמור – אפילו רק פסוק ראשון ונ"ל דמה"ט לא נקט בקיצור אם יכולין לגמור. אלא בעי לאשמעינן דהאי לגמור לאו אכולה ק"ש קאי אלא אהתחלה קאי. וה"ק אם יכולין לגמור התחלת הק"ש דהיינו פסוק א':
סעיף י
עד שלא יגיעו לשורה – שהאבל עובר ביניהם וא"ל המקום ינחמך:
סעיף יא
יתחילו – ורשאים להפסיק אחר כך מפני הכבוד לומר המקום וכו' [עמג"א]:
סעיף יב
ואם לאו לא יתחילו – דתנחומי אבלים הו"ל ג"ח דאו'. ואפילו לרמב"ם דס"ל דרבנן. נ"ל דעכ"פ גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת בשב ואל תעשה [כברכות ד"כ]. מיהו באין שהות לקרות אח"כ. חייב:
סעיף יג
העומדים בשורה הפנימים – שסמוכים לאבל וצריכים לדבר עמו:
סעיף יד
פטורים והחיצונים – שאינם מדברים עמו. והתאספו רק לכבוד האבל. שיראה רבוי עם סביבו:
סעיף טו
נשים ועבדים – ר"ל עבדים כנענים שמלו וטבלו ופטור בכל מ"ע שהזמן גרמא כאשה:
סעיף טז
וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין – אף דבכל עשה שהזמן גרמא. נשים פטורות. קמ"ל הנהו. ק"ש אף דהיא קבלת עול מלכות שמים. ותפילין אף דאתקוש למזוזה דחייבים בה. אפ"ה פטירי. ובקטן קמ"ל אף דהגיע לחנוך בשארי מילי [ודו"ק] אפ"ה פטור מק"ש. מדרגיל לישן אז. ופטור גם מתפלין עד שידע לשמרם בנקיות. מיהו אפ"ה כולם יאמרו עכ"פ פרשה ראשונה. מדהיא עיקר קבלת עול מלכות [כא"ח סי' ע']:
סעיף יז
וחייבין בתפלה – אף דקי"ל תפלה דרבנן [א"ח ק"ו] מדרחמי נינהו חייבים. אמנם אפילו למ"ד דאו'. והו"ל עשה שאין הזג"ר. עכ"פ בפ"א ביום סגי להו. ובדיעבד בבקשה א' קטנה יוצאים. דמדאו' סגי בהכי. וקטן נמי דוקא בהגיע לחנוך. מיהו מותר לאכול קודם תפלה רמג"א שם [וזמן חנוך כל חד לפום חורפי' כמג"א שמ"ג]:
סעיף יח
ובמזוזה – אף דאתקש מזוזה לת"ת אפ"ה חייבין בה מדשכרה אריכת ימים:
סעיף יט
ובברכת המזון – ס' דאו' ס' דרבנן:
סעיף כ
בעל קרי – אפילו ראה לאנסו. אסור בתורה עד שיטבול. משום פרישות:
סעיף כא
מהרהר – ק"ש ואע"ג דקי"ל הרהור לאו כדיבור דמי [כא"ח מ"ז ס"ד]. בשעת הדחק יצא בהרהור [כא"ח ס"ב ס"ד]. ומה"ט הורה ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל. דהרוצה לשתות בלילה ואין ידיו נקיות יהרהר הברכה בלבו. ונ"ל דכוונת ע"ר זצוק"ל דלא דמי לברכת ק"ש דהוא ג"כ מד"ס. ומה"ט לא התירו הרהור. י"ל דדוקא בבעל קרי גזרו בד"ס. כדי שלא יהיו רגילין אצל נשותיהן [ברכות דף כ"ב א'] משא"כ בצמא בלילה שלא פשע:
סעיף כב
בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה – אפילו בהרהור. מדהן מד"ס:
סעיף כג
ועל המזון מברך לאחריו – בהרהור:
סעיף כד
ר' יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם – בפה: וקיי"ל דחייב בכולן [כא"ח פ"ח] דמדלא נתפשטה תקנה זו. יש כח לב"ד אחרון לבטל דברי ב"ד ראשון [כע"ז דל"ו]:
סעיף כה
היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר – כל ברכה וברכה יאמר רק פתיחתה וחתימתה. וברכות ק"ש אפילו בהתחיל פוסק ובק"ש עצמה. בנזכר באמצע שהוא בעל קרי. יגמור השאר בהרהור:
סעיף כו
ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה – מדמצוה מהמובחר לקרותה אז:
סעיף כז
יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים – דוקא במים עכורים. ואם לבו למעלה מהמים. אפילו בצלולים שרי. וכ"כ בהפסיק א"ע בזרועותיו מהני אבל כסוי יד על לבו. לא מהני. וכ"כ לא מהני כשמכסה ראשו בידו. אלא צריך שיכסה ראשו במטפחת כשיאמר דברי קדושה [א"ח ע"ד]:
סעיף כח
אבל לא יתכסה לא במים הרעים – סרוחי' או מי רגלים:
סעיף כט
ולא במי המשרה – שנשרה שם פשתן שג"כ מסריחים:
סעיף ל
עד שיטיל לתוכן מים – אמי רגלים לחוד קאי. וצריך רביעית לכל הטלה והטלה של מר"ג:
סעיף לא
וכמה ירחיק מהם – ממי רגלים:
סעיף לב
ומן הצואה – צואת אדם:
סעיף לג
ארבע אמות – ממקום שכלה הריח לאדם שמריח. ואע"פ שהוא חולה ואינו מריח. ודוקא לאחוריו. ולשאר צדדיו צריך מלוא עיניו ואפי' בלילה שאינו רואה. מיהו רשויות מפסיקות. ואפילו תוך ד"א והפתח פתוח. כשאינה נראה ואין ריחה מגיע אליו שרי. ובהפסק כותל. י"א אפילו ריחה מגיע אליו. שרי [א"ח ע"ט]:
סעיף לד
זב שראה קרי – ר"ל אף דטבילת קרי אינו מטהר לזב קודם ז"נ. וכ"כ טבילת פולטת אינה מטהר לנדה:
סעיף לה
ונדה שפלטה שכבת זרע – תוך ג"י לשימושה. דדינה כרואה קרי דאסור בתורה ולקרות ק"ש ותפלה או לברך שום ברכה. ונקט הנך וה"ה טמא מת דטמא טו"ז וראה קרי: רק נקט הנך לרבותא. אף דזוב וקרי מקור משחת א' לשניהן וכ"כ באשה. ועוד דהרי איירי אפילו בשעה שהזב רר בשרו מזובו עדיין. והנדה בשעה שפי' התחתון מלא דם וסד"א דהו"ל כטובל ושרץ בידו. קמ"ל דאפ"ה מהני ליה טבילה. וכ"ש טמא מת שבשעה שטובל אינו נוגע במת:
סעיף לו
והמשמשת שראתה נדה – אף שלא פלטה. ולרבותא דר"י נקטה. דלת"ק. ק"ו מהנך דרישא הוא. דהכא חיוב טבילה רמי עליה מקודם. וה"ה בעל קרי שראה זיבה. רק אגב אורחא קמ"ל דמשמשת דינה כרואה קרי. כך נ"ל:
סעיף לז
צריכין טבילה – לתורה ולתפלה ואע"ג דנשים אינן בעסק התורה [כתו' ברכות ד"כ ע"ב ד"ה נשים] עכ"פ הרי שייכים בלימוד תורה במצות דידהו [כי"ד רמ"ו ס"ו]. והרי מה"ט ג"כ מברכין ברכת התורה [א"ח ססמ"ז] ונקט הכא דאסורות בק"ש אע"ג דבל"ז פטורות מק"ש [כמ"ג] אפ"ה קמ"ל דאם קורין צריכין טבילה:
סעיף לח
ורבי יהודה פוטר – אכולהו פליג. ואף דלר"י בל"ז בעל קרי א"צ טבילה כמ"ח. זהו דוקא לברכות אבל לתורה מודה. [כש"ס דכ"ב א']: