אור ברסלב

יכין ביצה· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ד

פרק ג

סעיף א

המביא כדי יין ממקום למקום
בתוך התחום:

סעיף ב

לא יביאם בסל ובקופה
[פאס], לתת הרבה כלים לתוכה, דדרך חול הוא. מיהו מבית לבית בחצר א', ומכ"ש מזוית לזוית, שרי דעדיף הכי טפי, כדי למעט בהילוך [תק"י]:

סעיף ג

אבל מביא הוא
הרבה כלים:

סעיף ד

או לפניו
בידו, דאז מוכח דלצורך יו"ט הוא:

סעיף ה

אבל מביאה הוא בידו
נ"ל דלעיל נקט "לפניו" מדמיירי שהם כלים רבים, צריך לכפוף ידיו לפניו. משא"כ הכא הרי מיירי בקופה יחידית שיוכל לנשאה בידו:

סעיף ו

ומתחילין
ליקח ממנה ביו"ט תחלה, לצורך הסקה. אף שלא זימנו מערב יום טוב להסקה:

סעיף ז

בערמת התבן
מיירי בתבן דאית ביה קוצים, דלא חזי לגבלו בטיט שבבניין, להכי סתמו לבהמה קאי, וכשאצרו בערימה הוקצה רק מבהמה, ולהכי כשנסרח אח"כ באוצר דלא חזי תו לבהמה, מותר להסיקו תחלה ביו"ט, דמהסקה לא היה מוקצה לעולם. מיהו עצים שזימן לחורף הרי אקציה מהסקה דהשתא, ואסור ביו"ט [תקי"ח]:

סעיף ח

אבל לא בעצים שבמוקצה
רחבה שאחורי הבתים, דעצים דשם מוקצין לבניין:

סעיף ט

אין נוטלין עצים מן הסוכה
אפילו ביו"ט דלאו חג הסוכות, דעכ"פ סתר אהל:

סעיף י

אלא מן הסמוך לה
שהעמיד עצים סמוך לדופן כדי לעבותו אחר שנגמר. אבל בסמכן לעבותו בתחלת עשייתה, אסור לטלן. מיהו חבילות, אפילו זרקן ע"ג סכך שריין. אבל עצים יחידים שזרקן ע"ג סכך, אפילו אחר שנגמר, בטלים לסכך ואסור לטלן [שם]:

סעיף יא

מביאין עצים
תלושין:

סעיף יב

מן המכונס
שאספן שם בחול. וקיי"ל דאסורים בכה"ג, אטו מפוזרים דאסור לקוששן אפילו בר"ה משום מעמר [תק"א]:

סעיף יג

ומן הקרפף
[געהעג]. והוא מקום חוץ לעיר, שיש גדר סביבו:

סעיף יד

אפילו מן המפוזר
דבישנו בקרפף הו"ל כהזמנה. ואילה"ק מ"ש מלקמן משנה ו' דאינו רשאי לגבב. י"ל התם לא הוכן להדלקה:

סעיף טו

כל שסמוך לעיר
תוך ע' אמה וד' טפחים, ויש לדלת של הקרפף מסגר, שמשתמר ודמי לחצר, ודעתיה עלויה:

סעיף טז

רבי יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת
מסגר:

סעיף יז

ואפילו בתוך תחום שבת
אע"ג דרחוק קצת מהעיר. אבל בסמוך תוך ע' אמה וד' טפחים, לא בעי סגור. וי"א דהלכה כת"ק, וי"א כר' יוסי [שם]:

סעיף יח

לא מן הקורות
שמוקצות לבניין:

סעיף יט

ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב
אפילו היה רעוע מעיו"ט עכ"פ נולד הוא [תק"א]:

סעיף כ

ואין מבקעין
מקורה שנשברה מעיו"ט:

סעיף כא

לא בקרדום
[אקסט]:

סעיף כב

ולא במגרה
[זעגע]:

סעיף כג

ולא במגל
[זענזע]. משום דמוקצין למלאכתן:

סעיף כד

אלא בקופיץ
[פליישהאקקע], שצדו א' רחב, וצדו ב' מחודד, ולא שרי רק בצד המחודד כדי לשנות מאופן בקוע בחול. ואף דבקיעת עצים הו"ל מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט דאסור. עכ"פ בקיעת עצים אינה מלאכה רק אסור מדהו"ל עובדין דחול, ולצורך יו"ט שרי ע"י שנוי. ואנן נוהגין לאסור בקיעת עצים אפילו בחוה"מ. ורק לבקוע בסכין שרי אפילו ביו"ט [שם]:

סעיף כה

בית שהוא מלא פירות
מוכנים לאכילה:

סעיף כו

סתום
י"א דמיירי אפילו בכותל בריא. וי"א דוקא ברעוע:

סעיף כז

ונפחת
שנפל הכותל ביו"ט:

סעיף כח

נוטל ממקום הפחת
מכאן מוכח דבהוציא עכו"ם ביו"ט לפתות החפורים בארץ בחורף, שריין ביו"ט. מיהו בעשה לצורך ישראל, אסורים [תקי"ח] ועיין פ"ג סי' י"א:

סעיף כט

ר' מאיר אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל
ודוקא בהיה הכותל מאבנים סדורות זע"ז בלי טיט:

סעיף ל

אין פותחין
[אויסהעהלען]:

סעיף לא

את הנר
שיקח חתיכת טיט, ויעשה בו גומא להדליק בו [תקי"ד]:

סעיף לב

ואין עושין פחמין
[קאהלען]:

סעיף לג

ביום טוב
דהו"ל כלי לצורפי זהב. ולר"ן אסור משום מכבה [תק"ב]:

סעיף לד

ואין חותכין את הפתילה לשנים
דמתקן מנא:

סעיף לה

רבי יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות
בצריך לב' נרות, נותן הפתילה בב' מנורות, ומדליק הפתילה באמצע, דלא מוכח דמכוין לתקן מנא, רק להדלקה [תקי"ד]:

סעיף לו

ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח
כדי להניחן תחת דג מליח הנצלה ע"ג אסכלא, שלא ישרף. ואסור משום מתקן מנא:

סעיף לז

ואין גורפין תנור וכירים
אם נפל לשם מטיח הטיט, ואפשר לצלות בלי גריפה, הו"ל טלטול מוקצה בחנם. [ולרש"י הטעם משום מתקן מנא. והו"ל מתניתין דלא כהלכתא, דקיי"ל כר"י דמכשירי אוכל נפש מותר לתקנן [עי' פ"ג סי' ל"ג]:

סעיף לח

אבל מכבשין
ר"ל שכובש ומרדד ודוחק האפר שלא יגע בפת שדיבק בדופן התנור. דאף דבזה מטלטל מוקצה, עכ"פ כיון דאם לא יעשה כן יתקלקל הפת שרי. או נ"ל דלהכי שרי מדהו"ל טלטול כלאחר יד [אמנם ב"י תק"ז פירש דמיירי שמטלטל האש עם האפר שבו, דאז אינן מוקצה. וע"ש במג"א סק"כ]:

סעיף לט

ואין מקיפין
אין מקרבין:

סעיף מ

שתי חביות
חביות של חרס:

סעיף מא

לשפות עליהן את הקדרה
ר"ל להושיב קדירה עליהן ממעל לאש שבין החביות. ואסור מדדמי לבניין:

סעיף מב

ואין סומכין את הקדרה בבקעת
[שפאן]. דעצים מוקצין מלהטלטל רק להסקה:

סעיף מג

וכן בדלת
וכן הדין בדלת שאין סומכין אותה בבקעת [תק"ב]:

סעיף מד

ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב
דמחזי כמנהיגה למכרה [תקכ"ב]:

סעיף מה

רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם
[שפענכען]:

סעיף מו

משלפניו
מהמונחים לפניו, ואפילו מונחים בחצר:

סעיף מז

לחצוץ בו שניו
דעצים מוכנים נמי להא:

סעיף מח

ומגבב מן החצר
מלקט ג"כ מהמונחים כאן וכאן בחצר. דמדלקט סמוך לקדירתו, קדירתו מוכחת עליו, שאינו מעמר לצורך מחר. משא"כ לעיל במשנה ב' דמונחים בשדה שייך חשש מעמר לפיכך רק מכונס שרי:

סעיף מט

וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק
אבל בחצר לא. אבל לחצוץ שניו בכל מקום אסור דלא נתנו עצים רק להסקה אבל לגבב ולהניח, לכ"ע אסור [תק"א]:

סעיף נ

לא מן העצים
כשיחכך ב' עצים זע"ז, יצא אש מביניהן:

סעיף נא

ולא מן העפר
צפיעי בקר מתלהבים תחת העפר:

סעיף נב

ולא מן המים
שמעמיד זכוכית מים בשמש, והנעורת נדלק בו. וטעם כולהו מדהו"ל מוליד. מיהו בעבר ועשה שרי [תק"ב]:

סעיף נג

ואין מלבנין
[גליהען]:

סעיף נד

את הרעפים
[דאכציעגעל]:

סעיף נה

לצלות בהן
אפילו רעפים ישנים [ודלא כר"ב]. מדמתחזקין ע"י הלבון [תק"ח]:

סעיף נו

ועוד אמר רבי אליעזר
אמשנה ו' קא דהתם נמי תנא ר"א קולא:

סעיף נז

עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית
פירות שמונחין ליבש והוקצו ונאסרו מלאכלן בשבת כיון דדחן בידים שהניחן להתיבש, להכי צריך לעמוד ולהזמינן מע"ש אפילו לר"ש דלית ליה מוקצה. ולהכי נקט בשביעית, משום דפירות שביעית פטורים ממעשר, ולהכי סגי בשיזמינם מע"ש בפיו. אבל בשאר שנים, כיון שסתם פירות מוקצין לא נתעשרו עדיין, א"כ מה מהני הזמנה מע"ש, הרי טבל הן ואסורין לאכל:

סעיף נח

ואומר מכאן אני אוכל למחר
וא"צ לברר מה יקח למחר. ואע"ג דבפ"א מ"ג צריך לברר היום מה שיקח למחר. מוקצה דבע"ח חמיר טפי:

סעיף נט

ויאמר מכאן ועד כאן
דאין ברירה והלכה כחכמים:

תוכן העניינים

יכין ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה