אור ברסלב

יכין בבא קמא· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ה

פרק ד

סעיף א

שור שנגח את הפרה
מעוברת:

סעיף ב

ונמצא עוברה בצדה
שניכר שנולד מת, דאל"כ לכ"ע פטור בספק נגיחה לוולד (כספ"ג לעיל) ואע"ג דאמרינן התם בש"ס דמתני' דהתם לא אתי' כסומכוס, היינו באינך בבי, בשודאי ע"י נגיחה מת, אבל בספק אם לקה בסלע לכ"ע פטור מדהו"ל ספק מת בנגיחה וליכא דררא דממונא כלל (עי' תוס' ב"מ דף ב' סע"ב):

סעיף ג

ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה
א"כ לא מת ע"י הנגיחה:

סעיף ד

אם משנגחה ילדה
א"כ מחמת נגיחה הפילתו ומדאיירי בתם, שצריך עדים, ע"כ דמיירי דראו העדים הנגיחה ולא השגיחו אם הולד בצדה:

סעיף ה

ורביע נזק לולד
דח"נ של ולד ספק הוא, וחולקין כסומכוס מיהו אנן קיי"ל בכל ספק אם נתחייבתי, אפילו תובע טוען ברי ונתבע שמא, נשבע רק היסת שא"י ופטור, ורק בבא לצאת ידי שמים חייב (ח"מ ע"ה). ואי"ל נהווי הכא כמודה במקצת הפרה, ובנזק הולד טוען א"י, ואם כן הו"ל כטוענו ק' ומודה נ' ובנ' אחרים טוען איני יודע, דאמרינן מתוך שאינו יכול לשבע משלם, י"ל דהיינו בהוה ליה למידע, משא"כ הכא לא הו"ל לידע, ולהכי דמי טפי ליורש שטוען איני יודע, דלא אמרינן גבי' מתוך שאיל"מ מה"ט:

סעיף ו

וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה
הכא שנולד חי נקרא ולד, וכ"כ ברישא לענין תשלומין נקט ולד, מדהיה אפשר להיות ולד, ישלם כך:

סעיף ז

ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה
ועי"ז לא סייע הולד בנגיחה:

סעיף ח

משלם חצי נזק מן הפרה
אם הפרה כאן, משלם ח"נ מגופה:

סעיף ט

ורביע נזק מן הולד
אם אין הפרה כאן, משלם רביע נזק מהולד, דמדמסופק אם סייע בנגיחה חולקין כברישא. וה"ה באין בפרה בכדי לשלם ח"נ, משלם מהולד החצי מאותו מותר. (מהכא משמע דדוקא בולד שהוא בבטן הפרה אמרינן עובר ירך אמו, וכשנגחה בקרן, אמרינן היא וולדה נגחה אבל מצמרה שעומד לגזוז לא מחשב כגופה [כסנהדרין ט"ו א'] וכ"כ לענין ד' וה' אינו צריך לשלם ד' וה' רק מהבהמה בלי הצמר ודו"ק]:

סעיף י

ואם הכניס ברשות בעל חצר חייב
לרי"ף דוקא כשקבל עליו בפירוש לשמרן, ולתוס' ורא"ש כשאמר לי' עול, עול ואנטר משמע. ודוקא בהיזק ע"י בהמת בעל החצר, אבל בהיזק הבא לו מעלמא, לכ"ע פטור, עד שיקבל עליו בפירוש לשמור (שצ"ג ושצ"ח):

סעיף יא

הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור
מיהו אם נהנת משלם מה שנהנת (כלעיל פ"ב מ"ב), וקמ"ל קדירות, אע"ג דהיזק הרגל מצוי, וקמ"ל פירות אע"ג דיצרה תקפה, (כפ"א ז' ח') אפ"ה שניהן בסתמא פטור משמירתם:

סעיף יב

ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב
ודוקא שהוחלקה בהן מדהו"ל כבור ברשות ניזק ולא ידע ניזק שכרה זה שם בור (כלקמן סי' ל"א), אבל בהוזקה ע"י שאכלתן, פטור, דבמתכוון הביא על עצמו הזיקו, ואין ראוי זה שיתחייב בכך (שם):

סעיף יג

או שנשכו כלבו של בעל הבית פטור
קמ"ל דלא תימא דוקא פירות וקדירות שנוחות להתקלקל, להכי בהכניסן ברשות חייב לשמרן, אבל בהמה לא, צריכא, וקמ"ל נמי כלב, אף דרגיל לישוך כל רגל זר בחצר אפ"ה א"צ בע"ב לסלקו כשהכניס שורו שלא ברשות:

סעיף יד

נגח הוא שורו של בעל הבית חייב
תם ח"נ ומועד נ"ש כבר"ה:

סעיף טו

נפל לבורו והבאיש מימיו חייב
קמ"ל בהך בבא, אע"ג שנאנס בנפילה אפ"ה חייב, ודוקא בהבאישן בשעת נפילה דהו"ל מזיק ממש ולא דמי לבור אלא כהזיקה בגופו דרך הלוכה דהו"ל תולדת רגל כריש מכילתן, אבל בהבאישן אח"כ, הו"ל נבילת השור כבור, והמים הו"ל ככלים, והרי בבור פטור על היזק כלים (שם):

סעיף טז

היה אביו או בנו
של בעל החצר, וה"ה שאר אדם רק אורחא דמלתא נקט:

סעיף יז

לתוכו משלם את הכופר
אם היה מועד להפיל א"ע על אדם בבורות. אבל ממיתה פטור כשהרג שלא בכוונה:

סעיף יח

ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב
בנזק השור, ובהכופר:

סעיף יט

רבי אומר בכולן אינו חייב
ר"ל אין בעה"ב חייב:

סעיף כ

עד שיקבל עליו לשמור
מיהו בהזיקו הנכנס, ג"כ פטור, מדעכ"פ הכניס ברשות:

סעיף כא

שור שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות
וה"ה בהתכוון לאשה, שור פטור מדמי ולדות, ורק כופר משלם אף שלא בכוונה, זהו רק בבר קיימא ולא בולדות, רק נקט התכוון לחבירו איידי סיפא:

סעיף כב

ואדם שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות
לבעל:

סעיף כג

שמין אתהאשה כמה היא יפה עד שלא ילדה
כשעדיין מעוברת ונראת בריאת בשר:

סעיף כד

וכמה היא יפה משילדה
אם היתה יולדת כראוי, אבל מה שנפחת דמים, ע"י שהוכחש גופה ע"י הכאה, זהו נזק. דלרש"י חולקין בו הבעל והאשה (כרפ"ו דכתובות), ולדידן דוקא בקטיעת אבר חולקין, אבל הכחשת הגוף, כולו לאשה, ורק השבת בעודה בחוליה ישלם לבעל [ח"מ תכ"ג]:

סעיף כה

אמר רבן שמעון בן גמליאל אם כן
דכך שמין:

סעיף כו

משהאשה יולדת משבחת
ר"ל לפעמים משבחת, והיינו כשהיא מבכרת לפעמים מסתכנת בלידתה והאיך ישמוה למבכרת:

סעיף כז

ואם אין לה בעל נותן ליורשיו
של בעל:

סעיף כח

או גיורת
דאלו מסתמא נשואות לגר ומשוחרר דומיהון, ומת הבעל:

סעיף כט

פטור
דגר שמת בלי בנים שהורתן בקדושה, כל הקודם לזכות בנכסיו זכה:

סעיף ל

ופתחו לרשות הרבים
וכ"ש בחפרו בר"ה ופתחו בר"ה:

סעיף לא

ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחר
ר"ל רה"י אחרת ששייך לו, ואיידי דאחרינא נקט נמי הא. או דמיירי שפתחו לרה"י של אחר ולא נודע לבעל החצר דאל"כ על בעל החצר רמיא למלאותו:

סעיף לב

חייב
וכשפתחו לרה"י, מיירי שהפקיר הרשות שפה הבור לתוכו, דאל"כ מצי למימר לניזק מה בעית ברשותי, ומיירי ג"כ שלא הפקיר הבור, דהרי אין לבור בעלים, ואין לחייבו על שחפרו בתחלה כחופר בור בר"ה, דהכא ברשות חפר [ת"י]:

סעיף לג

אחד החופר בור
עגול:

סעיף לד

שיח
ארוך וקצר:

סעיף לה

ומערה
מקורה:

סעיף לו

חריצין
מרובע ואינו מקורה:

סעיף לז

ונעיצין
רחב למעלה וקצר למטה אפ"ה אית ביה הבלה, וחייב כשעמוק י"ט:

סעיף לח

מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים
דסתם בור עמוק י"ט:

סעיף לט

ואם הוזק בו חייב
משא"כ לענין מיתה, הו"ל כאונס, שאינו מצוי שימות כשאינו עמוק י"ט. ומה"ט כשעמקו אינו יותר מרחבו, שאין בו הבל, אז אפילו עמוק י"ט ומתה הבהמה, פטור, ומיהו במתה מחמת חבטה, גם בכה"ג חייב, דחיוב בור הוא בין במתה בחבטה או בהבל [שם]:

סעיף מ

בור של שני שותפין
שהיה ברשותן, והפקירו הרשות ולא הבור, כלעיל ל"ב:

סעיף מא

עבר עליו הראשון ולא כסהו והשני ולא כסהו השני חייב
מיירי שמסר הראשון להב' הכסוי לכסותו, דנעשה שני שומר עליו, דאל"כ הראשון חייב דמדהוא גילהו ולא כסהו כבר רמי חיובא עליה לבד, ולא פקע תו כשעבר עליו גם השני, וי"א דבכה"ג שניהן חייבין [שם]:

סעיף מב

השני חייב
עד שיודיע לראשון שהבור מגולה, וישהה בכדי שיכול ראשון לעשות כסוי כראוי, ואחר זמן כזה שניהן חייבין, וי"א דגם לשני נותנין זמן בכדי שיוכל לעשות כסוי כראוי, וקודם זמן זה שניהן פטורים, ויש אומרים דלשני אין נותנין זמן, מדפשע דהו"ל להושיב שם שומר עד שיביא הכסוי [שם]:

סעיף מג

כסהו כראוי
והתליע הכסוי מתוכו ועי"ז לא ידע:

סעיף מד

ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור
אפי' היה רק כסוי כראוי לשוורים ולא לגמלים, ושכיחי גמלים, לא אמרי' דהו"ל תחלתו בפשיעה לגבי גמלים, וסופו באונס, שע"י שהתליע נפל שם השור. דעכ"פ גם תחלתו בפשיעה וסופו באונס אינו חייב רק כשבא האונס מחמת הפשיעה [כלעיל פ"ד מ"ח] וי"א דגם בכה"ג דוקא באם היו עוברים הגמלים, היו נופלים עם הכסוי, דאז לא פשע כלל לגבי שוורים, דמאחר שיפול הכסוי, לא יעברו שם שוורים פקחים, אבל אם שכשיעברו גמלים, רק יתרועע הכסוי, וכשיעברו אח"כ השוורים יפלו, א"כ פשע גם לגבי שוורים [שם]:

סעיף מה

לא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב
מיירי באינו ראוי לגמלים המצויין שם רק לשוורים, ואתו גמלים וארעוהו לכסוי, ואתו שוורים ונפלו בו, דכה"ג חייב, דפושע הוא, כשלא התרועע הכסוי ע"י התלעה מתוכו, ולי"א הנ"ל גם בכה"ג חייב:

סעיף מו

נפל לפניו מקול הכרייה
שהיה בור חפור כבר, ובא אדם לתוכו להעמיקו או להרחיבו, ונבעת השור מקול הכרייה ונפל לפניו לתוכו:

סעיף מז

חייב
ולא אמרינן לא ע"י בור נפל, רק מדנבעת, וזה גרמא בעלמא הוא, עכ"פ בבור נמצא הנזק:

סעיף מח

לאחריו מקול הכרייה
שנתבהל ונפל חוץ לבור ונ"ל דה"ה בנפל ע"י הקול לבור אחר שבצד זה הבור, עכ"פ ע"י גרמא נפל לתוכה:

סעיף מט

פטור
דגרמא הוא:

סעיף נ

נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו
העול והמחרישה:

סעיף נא

חמור וכליו ונתקרעו
המרדעת והמתג:

סעיף נב

חייב על הבהמה ופטור על הכלים
דכתיב ונפל שמה שור, למעוטי אדם, או חמור, למעוטי כלים או מאכלים [כפ"ה סי' ט"ו], ור"ל מדלא כתיב ונפל שמה דבר. מיהו באדם דוקא במת פטור, אבל בנזקיו חייב, אבל *) בכלים אע"ג ששבירתן זו היא מיתתן, אפ"ה פטור אפילו בהוזקו:

סעיף נג

נפל לתוכו שור
שהוא חרש וכו':

סעיף נד

וקטן
או שהוא סומא או מהלך בלילה:

סעיף נה

חייב
אבל שור פקח וביום, פטור, דהו"ל לעיוני:

סעיף נו

בן או בת
אף דלקטנים א"א לעיוני וכ"ש בנפל לשם גדול ומת:

סעיף נז

עבד או אמה
אף דדומה לחמור:

סעיף נח

אחד שור ואחד כל בהמה
שוין לנפילת וכו':

סעיף נט

ולהפרשת הר סיני
שהיו אסורים לעלות בהר בשעת מתן תורה, [ונ"ל דנ"מ באמר הריני מקדיש מבהמתי מין שהופרש בסיני, וכדאמרינן דכוותה בש"ס (חגיגה ד"ו כ')]:

סעיף ס

ולתשלומי כפל
בגנב, או שומר שטוען בשקר שנגנב:

סעיף סא

לפריקה
כשרואה בהמת חבירו רובצת תחת משאה, והוא בקרוב לה רס"ו אמה וד' טפחים, חייב לעזור לפרוק המשא בחנם [ח"מ רע"ב]:

סעיף סב

לחסימה
לא תחסום שור בדישו:

סעיף סג

לכלאים
שלא ירביע ב' מינין יחד, ושלא יחרוש בהן יחד:

סעיף סד

ולשבת
לענין שביתת בהמתו בשבת. ותנח ושייר, נזקין, וסירוס, שאסור לסרס שום מין, מיהו בסירס זכר לוקה, ובסירס נקיבה פטור אבל אסור [אה"ע ה' סי"א], ושייר נמי טעונה, דפריקה בחנם, וטעינה בשכר [כח"מ רע"ב]:

סעיף סה

וכן חיה ועוף כיוצא בהן
וה"ה דגים, וכש"ס כאן:

סעיף סו

אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה
ר"ל ברגיל:

תוכן העניינים

יכין בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה