אור ברסלב

יכין בבא מציעא· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ז

פרק ו

סעיף א

השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב
ששכרן סתם, ואח"כ א"ל להשכים ולהעריב יותר מהמורגל:

סעיף ב

אינו רשאי לכופן
אפילו פסק להן שכר יותר מהמורגל, לא אמרינן שהתכוון להוסיף על שכר המורגל כדי שישכימו ויעריבו, רק אמרינן שהתכוון שייפו מלאכתו:

סעיף ג

מקום שנהגו לזון
ליתן להם מזונותן:

סעיף ד

לספק במתיקה
ליתן להם לפעמים גם מיני מתיקה להשיב נפשם, כיי"ש אצלנו [של"א]:

סעיף ה

מעשה
חסורי מחסרא וה"ק, ואם פסק להם מזונות במקום שנהגו לזון גם בלי תנאו, התכוון לרבות מזונות יפה, ומעשה וכו':

סעיף ו

וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו
דהיינו קודם שירד מגדולתו בסוף ימיו [כגיטין דס"ח ב']:

סעיף ז

שהן בני אברהם יצחק ויעקב
וראויין יותר לכבוד:

סעיף ח

אלא עד שלא יתחילו במלאכה
דאז ליכא עדיין רק פסוק דברים ויכול לחזור בו:

סעיף ט

ואלו
הפועלים:

סעיף י

אוכלין מן התורה
כשעוסקין במין המאכל, ומשום דלעיל מיירי שאוכלין ע"י מנהג או ע"י פסיקתו קתני הכא דאוכלין מן התורה, אפילו בלי מנהג ופסיקה:

סעיף יא

העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה
דהיינו כשתולשין מהקרקע.

סעיף יב

ובתלוש מן הקרקע
ר"ל בעוסק בתלוש:

סעיף יג

עד שלא נגמרה מלאכתו
ר"ל דוקא כשעוסק בהמאכל קודם שנגמרה המלאכה המחייבת אותו בחיוב מצוה אחרון שבו, דהיינו אם בר מעשר הוא, למעשר, ואם בר חלה הוא, לחלה:

סעיף יד

העושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה
כחופר תחת הגפנים, או מכסה שרשי אילן מגולין, או שעוקר בצלים קטנים מבין השאר, כדי שיתעבו הנשארים:

סעיף טו

ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו
כמבדיל תמרים שכבר נגמרו מלאכתן למעשר, או עוסק בעיסה אחר שכבר נתחייב בחלה:

סעיף טז

ובדבר שאין גדולו מן הארץ
כחלב ובשר וביצים וכדומה, ואע"ג דכולהו מדיוקא דרישא ש"מ, אפ"ה קמ"ל מדסד"א מדיוק דעכ"פ אוכלין מדרבנן, מלבד דאורחא דתנא הכי ברוב דוכתי:

סעיף יז

רבי יוסי בר' יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו
בשניהן יחד [כן מוכח בש"ס, דאל"כ מה מבעייא ליה בדש בתרנגולים] כשור במלאכתו, דמלא תחסום שור יליף, וקיי"ל כת"ק:

סעיף יח

היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים
אפילו שכרו לעשות בשניהן:

סעיף יט

אבל משום השב אבדה לבעלים אמרו
ר"ל תקנו חכמים:

סעיף כ

פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן
ר"ל כשגמרו שורה והולכין להתחיל שורה אחרת:

סעיף כא

ובחזירתן מן הגת
אף דאז לא הוה שעת מלאכה, ניחא לי' לב"ב בהא, כדי שלא יתבטלו לאכל בשעת מלאכה:

סעיף כב

ובחמור כשהיא פורקת
לא קאי על הטעם של השבת אבידה, רק בבא בפ"ע היא וה"ק, דחמור אוכל עד שפורקת, ור"ל כל זמן שהיא טעונה אוכלת ממשא שעל גבה [והא דקאמר שהיא פורקת. קמ"ל נמי דדוקא כשהיא בעצמה פורקת המאכל שאוכלת מע"ג. לאפוקי שלא יאכילנה בידים [כח"מ של"ח]:

סעיף כג

קישות
בלשון רבים נקראים קישואין, ובלשון יחיד קישות:

סעיף כד

אפילו בדינר
אפילו שוה דינר:

סעיף כה

וחכמים מתירין
והכי קיי"ל [של"א]:

סעיף כו

אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו
שימנעו מלשכרו:

סעיף כז

קוצץ אדם על ידי עצמו
ר"ל בשביל עצמו, שמתנה עם הבה"ב ליטל מעות ולא יאכל [אב"י ר"ל מהכא על רמג"א [קס"ט א'] שכתב דלענין המאכל לא מהני תנאה. תרצתי לבני הרב שליט"א דכוונת רמג"א דוקא בהתנה בתחלת השנה על כל פעם שיאכל. די"ל אפשר שלבסוף פ"א יתחרט, ולא יהיה יכול לחזור בו, אבל כאן שהתנה בתחלת המלאכה הזאת. אי לאו דקים ליה בנפשיה שלא יצטער לא היה מתנה כך]:

סעיף כח

על ידי בנו ובתו הגדולים
דכששכרן יכול אביהן להתנות שיטול מעות ולא יאכלו:

סעיף כט

מפני שיש בהן דעת
למחול אכילתן:

סעיף ל

השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו
לתלוש פירות אילן בשנת ד' מנטיעתו, שנאכלין רק בירושלים או פודן ואוכל דמיהן בירושלים:

סעיף לא

הרי אלו לא יאכלו
וא"צ ב"ב לפדות ולהאכילן מדלא התנו כן בפירוש:

סעיף לב

אם לא הודיען
ששכרן לבצר כרם, ולא הודיען שהוא נטע רבעי:

סעיף לג

נתפרסו עיגוליו
שנתפרדו עגולי דבילה שלו ושכר פועלים לחזור ולחברן בעיגול:

סעיף לד

נתפתחו חביותיו
ושכר פועלים לסתמן:

סעיף לה

הרי אלו לא יאכלו
מדכבר נגמר מלאכתן, ובל"ז כבר הוקבעו למעשר והו"ל טבל:

סעיף לו

אם לא הודיען
ששכרן לדרוס בעגולין ולסתום החבית, וסברו שלא הוקבעו עדיין למעשר, ויהיו מותרים לאכול, וא"כ כשלא יאכילם הרי הטען:

סעיף לז

שומרי פירות
תלושין, דשומרי מחובר, אפילו מצד מנהג אין אוכלין:

סעיף לח

אוכלין מהלכות מדינה
כן נהגו:

סעיף לט

שומר חנם נשבע על הכל
נשבע שבאופן כך וכך נאבד בלי פשיעה [ועי' ריש פ"ג]:

סעיף מ

והשואל משלם את הכל
גניבה ואבידה ואונסין:

סעיף מא

ונושא שכר
ר"ל שומר שכר, ונ"ל דלהכי קראו בכל דוכתא נושא שכר, ולא שומר שכר או מקבל שכר, דקמ"ל דאפילו אינו שומר ולא מקבל שכר אלא אפילו סרסור, שמקבל דבר למכרו וכדי להרוויח בו, ושאם לא מכר יחזירו, נמי הוה ש"ש:

סעיף מב

ועל השבויה
כשנשבית על ידי לסטין מזויין, אפילו א':

סעיף מג

ועל המתה
וה"ה בנשרף בשריפה, ולא היה יכול להציל ע"י שום אדם. מיהו במסופק אם נשרף חייב [ש"ג]:

סעיף מד

ואת הגנבה
י"א אפילו שמר כראוי וטמנם בעומק מאה אמה תחת הקרקע, והקיפה חומת ברזל, וקפץ עליו חולי, ועי"ז נגנב, אפ"ה חייב. אמנם קיי"ל דבאונס גמור גם בגניבה פטור [ש"ך שם סק"ד. ועמ"ש רפ"ג]:

סעיף מה

זאב אחד אינו אונס
אפילו במשלחת זאבים:

סעיף מו

רבי יהודה אומר בשעת משלחת זאבים
כשהזאבים מתפרצים ומתרחבים להתקרב ליישיב [ומשלחת לשון התרחבות הוא, כמו ושלחה חצי אמה, מדות פ"ב מ"ג. אב"י ל"מ נ"ל שהוא מלשון ושן בהמות אשלח בם, דר"ל לשון גרוי והסתה, ועי' תענית [דכ"ב א'] רש"י ד"ה משלחת מן השמים, ר"ל שהקב"ה גירה אותן. וכן ת"א ושן בהמות אגרה בהון. וכ"כ רש"י בחומש שמות [ח' פי"ז] משלוח, אגרה וע"ש]:

סעיף מז

אף זאב אחד אונס
וקיי"ל כת"ק [שם]:

סעיף מח

שני כלבים אינו אונס
אפי' בבאו מב' רוחות, אבל יותר מב' אונס:

סעיף מט

הארי והדוב והנמר והברדלס
[לעאפארד] [ועי' מ"ש ב"ק פ"א סי' מ"ז]:

סעיף נ

סגפה
שעשה לה סיגופים, שהעמידה בחמה או בצינה:

סעיף נא

ומתה
אפילו לא מתה מיד:

סעיף נב

עלתה לראשי צוקין
שתקפתו ועלתה לראשי הרים תלולים:

סעיף נג

העלה לראשי צוקין
רבותא קמ"ל, אף שהוא העלה, ומסתמא מדהיה שם מרעה טוב, וכ"ש בעלתה מאליה, והיה יכול למנעה:

סעיף נד

ונפלה
אף שתקפתו ונפלה, הו"ל תחלתו בפשיעה וסופה באונס שמחמת פשיעה, וחייב:

סעיף נה

נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם
וה"ה ש"ח שהתנה שכשיפשע יפטור מלשלם. דפטור, והא דלא נקט לה תנא הכי, היינו משום דלאו אורחה להתנות כן, דאטו בשופטני עסקינן כך כ' בשיטה מקובצת, והכי קיי"ל [ש"ה]. מיהו בהגהת אשר"י מדייק באמת מהא דבפשיעה לא מהני תנאי:

סעיף נו

כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל
ובאפילו בדברים שבממון, ושומרים דברישא שאני, דמדהתנה כך, מוכח שלא רצה כלל להיות שומר שלו. וקיי"ל דבממון שיכול למחול, תנאו קיים. ומילי דרבנן כדאוריי' דמי, וי"א דבדרבנן אפי' בממון תנאו בטל. דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר מבשל תורה [אה"ע ל"ח ה']:

סעיף נז

וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו
שהקדים בדבריו המעשה לתנאי, כגון שאמר זה יהיה שלך אם תעשה דבר זה, אפילו לא עשה המעשה עד אחר שהתנה. ולרמב"ם ר"ל שעשה המעשה בפועל קודם שהתנה, ולא קיי"ל כוותיה:

סעיף נח

וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים
וכל היכא דתנאו בטל, עכ"פ המעשה קיים [ועיי' מ"ש בס"ד בדיני תנאי כפרושינו פ"ג דקדושין משנה ד']:

תוכן העניינים

יכין בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה