יכין בבא בתרא· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ז
סעיף א
האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך
מקום לזרוע כור, שהוא ל' סאין, והוא רע"ד על רע"ד אמה בקירוב, וי"א דה"ה באמר בית כור סתם, וי"א דבאמר בית כור סתם, דינו כאמר בית כור קרקע, דלכ"ע אפילו כולו סלעין הגיעו:
סעיף ב
היו שם נקעים
בקעים:
סעיף ג
עמוקים עשרה טפחים
ורחבן ד' על ד' טפחים דאז הוה מקום חשוב ושניהן לאחזו [כל כך] לזריעה:
סעיף ד
אינן נמדדין עמה
מיהו כשיוכל הלוקח להעביר מחרשתו עליהן, אז אין נחשבין לו בתוך הבית כור שקנה, ואעפ"כ הן שלו, וי"א דהן של מוכר. וכשלא יוכל להעביר מחרשתו עליהן, צריך ליתן לו קרקע אחרת בלי הפסק נקעים [רי"ח]:
סעיף ה
ואם אמר לו כבית כור עפר
דמשמע לא בית כור ממש:
סעיף ו
בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל
ר"ל במדה מצומצמת:
סעיף ז
פחת כל שהוא
מבית כור:
סעיף ח
ינכה
מדמי המכר:
סעיף ט
יחזיר
המותר להמוכר, דהא דאין אונאה לקרקעות, זהו רק ביוקרא וזולא, ואפילו במטלטלין כל שטעו במדה משקל מניין, נקנה מקח ומחזיר הטעות:
סעיף י
אפילו פחת רובע
מקום לזרוע רובע הקב והוא י' אמות וחומש מרובעי' בקירוב:
סעיף יא
לסאה
כל בית סאה הוא נ' על נ' אמה ורובע הוא חלק כ"ד לסאה, [ועי' לעיל פ"ו סי' ז'] [והא דלא נקט ל' רביעיות לכור, דבכור איירי בפרקן. קמ"ל דאפילו במכר רק סאה, צריך לוותר רובע]:
סעיף יב
יותר מכאן יעשה חשבון
דאם הותיר יותר מרובע או פיחת יתר מרובע, יחשוב כמה מעות הוא שוה לפי דמי המכר ויחזיר לו לוקח למוכר או מוכר ללוקח, ובפיחת דוקא בלא פיחת כ"כ עד שאין שם בית כור עליו דאל"כ בטל מקח [רי"ח]:
סעיף יג
מה הוא מהדר לו
לוקח למוכר:
סעיף יד
ואם רצה
המוכר:
סעיף טו
שאם שייר בשרה
בבית כור שמכר לתבואה:
סעיף טז
בית תשעה קבין
הוא סאה ומחצה, שכך שיעור שדה ולפ"ז הותיר ו' רבעיי' יותר מהראוי:
סעיף יז
ובגינה בית חצי קב
הוא שיעור גינה:
סעיף יח
וכדברי רבי עקיבא
[בפ"א מ"ו]:
סעיף יט
מחזיר לו את הקרקע
הנותר על בית כור:
סעיף כ
ולא את הרובע בלבד הוא מהדר אלא את כל המותר
בש"ס מתקן לישנא דמתניתין. דה"ק, לא את המותר לבד הוא מחזיר, דהיינו *) הט' קבין' אלא כל הרבעין הנותרים על הבית כור:
סעיף כא
מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר
דהוה ב' לשונות סמוכים שסותרים זא"ז:
סעיף כב
דברי בן ננס
דתפוס לשון אחרון וקיי"ל דספיקא הוה, והמוכר מוחזק, ולהכי הולכין אחר הפחות שבלשונות [רי"ח. ועי' ב"מ פ"ח סי' מ"ט:
סעיף כג
בסימניו ובמצריו
באמר בית כור עפר אמכר לך תוך סימנים ומצרים אלו:
סעיף כד
פחות משתות הגיעו
ר"ל אם הקרקע הוא בית כור חסר פחות משתות, או פחות משתות יתר מבית כור, הגיעו, ואינו חושבו:
סעיף כה
עד שתות ינכה
אם פיחת כך, ינכה לוקח למוכר מדמיו, ובהוסיף כך יוסיף הלוקח דמים:
סעיף כו
משמנין ביניהן
דהמוכר נוטל קרקע כפי חצי דמי שדהו, בשמן ובמובחר שבשדה:
סעיף כז
ונוטל חצי שדהו
ר"ל מחצי דמי שדהו:
סעיף כח
משמנין ביניהן
שמין דמי כל השדה, ונותן להלוקח בדרומה בהכחוש שבה, כחצי כל הדמים. ואפשר דנקט דרום לרבותא, דאע"ג דדרום הוא המובחר שבשדות וכדכתיב וממגד תבואת שמש, לא אמרינן דבכה"ג לא נימא דבעין רעה מכר, קמ"ל:
סעיף כט
ונוטל חציה בדרום
ואף דקיי"ל מוכר בעין יפה מוכר [רט"ז ד']. נ"ל דהיינו בלא פרט כלל [כלעיל פ"ד מ"ב], מה שאין כן הכא מספקא לן בלשון השטר, דאפשר גילה דעתו שלא מכר בעין יפה, [ומה"ט נאמר מוכר לבר מאילני, ואית בה גופני ודיקלא לא שייר אלא גופנא, ולא אמרי' דמוכר בעין יפה מוכר, ושייר דיקלא. דשאני הכא דלשונו משמע טפי גופנא [כב"ב דה"ט ב', ועי' מ"מ פכ"ד ממכירה הכ"ב]. וכ"כ במכר בית וחצר לחבירו, וא"ל ע"מ שהדיוטא העליונה שלי, אמרי' דשייר לעצמו מקום בחצר נגד הזיזין שיוציא מדיוטא העליונה, מדאמר לישנא יתירתא, ולא אמרי' דמוכר בעין יפה מוכר, (ואע"ג דקיי"ל באמר) [והא דאמר] לישנא יתירתא לא התכוון רק לבנות עלייה ע"ג דיוטא [כב"ב ס"ג ב']. הכא שאני דדלמא מדאמר לישנא יתירתא גם לזה התכוון והממע"ה]:
סעיף ל
והוא
ר"ל הלוקח:
סעיף לא
מקבל עליו מקום הגדר
שמחוייב לתת מחלקו מקום הגדר וכו' [רי"ח כ']:
סעיף לב
ובן חריץ
דכדי שלא תדלג חיה לשדה, עושין סביב לגדר וסמוך לו, בן חריץ, שהוא עמוק ואינו רחב, ומדיכולה לדלג ממעל לו, עושין עוד חריץ עמוק ורחב חוצה לו סביב, שאם תכנס החיה לתוך החריץ החיצון הרחב, לא תוכל שוב לדלג למעלה להשדה, מדאין לה מקום לסמוך ידיה בשפת בן חריץ שלפנים:
סעיף לג
וכמה הוא חריץ ששה טפחים
כך שיעור רחבו סביב להשדה:
סעיף לד
שלשה
ובין ב' החריצים טפח: