אור ברסלב

יכין אבות· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ב

פרק א

סעיף א

רבי אומר
הוא רבינו יהודה הנשיא דור הז' מהלל:

סעיף ב

ותפארת לו מן האדם
ג' דרכים הם שראוי האדם להשלים א"ע בהן בעולמו, והן: (א) דרך חיוביו [פפליכטען] לה' ולאדם, והן המצות המפורשים בתורה. (ב) דרך המדות [טוגענדען], שלא נזכרו בתורה בפירוש, אבל משתמעין מתוך דבריה, מה שראוי מהן לאדם שיעשה אותן וממה ימנע א"ע, כגאוה וענוה, כעס וסבלנות, קמצנית וותרנית וכדומה. והן כמו אמצעיים בין חיובי האדם לחבירו ולעצמו. (ג) דרך ארץ [זיטטען], שאינן כהמדות שמזיק בהן לחבירו, רק יבזו נפשו. כגון כשאינו נקי בגופו ובמלבושיו [סוף סוטה]. ושאינו צנוע בעשיית צרכיו ובתשמיש [ברכות ס"ב א' ונדה די"ז א'], או שהוא רעבתן [פסחים מ"ט א'], או שכור [נזיר כ"ג א'], או להוט במשגל [ברכות כ"ב א'], או עצל [פסחים ד"נ ע"ב], או מבוהל [ברכות מ"ג ב'], או אוכל בשוק [קידושין ד"מ ע"ב], או שחקן [אבות פ"ג מי"ג], או עצבן [שבת ד"ל ע"ב], או לשנות ממנהג המקום שהוא שם בענייניו [פסחים ד"נ ע"ב], וכדומה הרבה מאלו. ועל כולן אמר רבי שיבור האדם לעשות כל הג' דרכים באופן נאה ומתקבל בעיני העושה כשיראה אותה באחרית, דהיינו שהמעשה בעצמה נאה, וגם בעיני הרואין כשיראוה בו, דהיינו שהיא נאות ג"כ לפי מדרגות האדם העושה. א"נ ר"ל שיהיה מחשבתו טובה, ועי"ז היא תפארת לעושיה, דהיינו אדם העושה את המצוה, ותפארת לו מהאדם דהיינו המעשה בעצמה טוב שאותה יראו הבנ"א. דאע"ג דגדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, אף שרק המחשבה ולא המעשה לתפארת. אין זה שוה לכל, רק לאדם גדול שיודע לשקול היטב העבירה נגד המצוה, תדע דאל"כ נגנוב ונרמה כדי ליתן צדקה וכדומה. א"נ נ"ל דיבור ר"ל לזקק, דכל מצוה שהיא תפארת בעיני הקב"ה וגם בעיני האדם, כטלית נאה ואתרוג נאה, צריך לזקק מחשבותיו שיהיו לשם שמים לבד, דבקל יטה אשוריו. והוה זהיר במצוה קלה זו לטהר ולקדש מחשבתך בעת עשיית המצוה וכו', דהיינו לעשותן במתינות ונעימות, ולא בקול המולה והתלהבות זר. ויזכיר כי כל הג' דרכים הנ"ל הם משתנים לפעמים, משום שתלוים תמיד, בפועל, ובזמן, ובמקום, ובמאורע, אשר לפיהן פעולה משובחת תתהפך לפעמים להיות גרוע, וגרוע תשוב להיות משובחת [ויש לדבר בזה הרבה. והארכתי בהן בפירושי ראשי אבות באריכות בס"ד]:

סעיף ג

קלה כבחמורה
כמו שהזהרתיך לעשות כל מצוה באופן נאה ומתקבל, כ"כ אזהירך שכל מצוה שהיא קלה לעשות בלי טורח וחסרון כיס, או ששכרה או ענשה קל, תהיה זהיר לעשותה בשמחה כאילו היתה חמורה מאד ושכרה רב:

סעיף ד

שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות
דהחילוק בין שכר ועונש שבין מצוה למצוה, אינו ברבוי ומיעוט לבד, כ"א יש עוד חילוק ביניהן באיכות דכל מצוה תתן השלמה אחרת לנפש. דצרכי הנפש הם כצרכי הגוף, דהיין והזהב חשובים יותר, והלחם והברזל נצרכים יותר. כ"כ יש מצות ששכרן רם ונישא. ויש שאינן מנושאין ורמים כל כך, אבל נצרכים יותר למעלות תחתוניות של הנפש. ולכן העלים הקב"ה מלהודיע שכרן, כדי שירדוף אחר כולן, שכולן צריכים לו:

סעיף ה

והוי מחשב הפסד מצוה
ההפסד שיתגלגל לך בעולם עובר ע"י עשיית המצוה:

סעיף ו

כנגד שכרה
בעולם הנצחי:

סעיף ז

כנגד הפסדה
הרווחת ממון או עונג שיתגלגל לך כשתעשה העבירה:

סעיף ח

דע מה למעלה ממך
למעלה מהשגתך:

סעיף ט

עין רואה
לעומק לבבך אשר שם תארוג מחשבות חטא שלך:

סעיף י

ואוזן שומעת
דברי חטא שתדבר:

סעיף יא

וכל מעשיך בספר נכתבין
מעשה חטא שלך, כל הג' רשומים לנצח לפניו ית', ואם שישתקו לך בשמים ולא תענש עליהם כרגע, לפניו ית' אינם שכוחים. [וענין ספר שנזכר כאן ובשאר דוכתא בתנ"ך ובש"ס כבר פירשתים באריכות ובראיות בדרושותי לר"ה. ובפירושי ראשי אבות הארוך שזכרנו. וכאן נאמר בקיצור, שמרמז על שילובי הסבות האחדיות שבעולם שכולן קשורין זב"ז, וכן כל הגופות וכל מעשיהן תלויין בהן, והן בהן וכולן בעולם הרוחני באופן נפלא מאד, למעלה הרבה מהשגת האדם. וכל האחדיות הנ"ל תלויין זב"ז כאותיות ומלות ופרקים שבספר. והוא הוא ספר הבריאה. והיינו דקאמר הכא וכל מעשיך בספר הבריאה הזה נכתבים, ושם עשו רושם שקלקלת עליו מעשה בראשית ועי' לקמן פ"ג סי' ק"ו]:

סעיף יב

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא
היינו רבי שבמשנה א' [כשבת ל"ב ב' וקידושין ס"ג א']. רק שבחייו קראוהו רבי סתם, ואח"כ נקרא רבי יהודה הנשיא:

סעיף יג

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ
ר"ל לימוד התורה הוא יפה רק כשיש עמה מוסר וענווה:

סעיף יד

שיגיעת שניהם משכחת עון
דרק ע"י יגיעתך בשתיהן, ישתכח ממך כל אפשריות לחטוא:

סעיף טו

וכל תורה שאין עמה מלאכה
אף שגם הנהגתך ישרה:

סעיף טז

סופה בטלה
מטרדת תמידי לבקש הצטרכתיך כל שעה:

סעיף יז

וגוררת עון
שע"י העניות יוגרם לחטוא.

סעיף יח

וכל העמלים עם הצבור
ר"ל בצרכי ציבור, ועי"ז מתבטלין ממלאכתן, והרי גם מלימוד התורה רשאין להתבטל כשאי אפשר לעשות ע"י אחרים [כמ"ק ד"ט א']:

סעיף יט

יהיו עמלים עמהם לשם שמים
ולא להתפאר, וכ"ש שלא להשתרר על הצבור בשביל זה:

סעיף כ

שזכות אבותם
של צבור:

סעיף כא

מסייעתן
להמתעסקין, שישיגו פרנסתן בלי יגיעה [ונ"ל דמה"ט קאמר אבותם במ"ס, ומסייעתן בנו"ן, לגלויי דאמאי דקאי האי לא קאי האי. או דנון מסיעתן הוא כמדברים בעדן בלשון ארמית]:

סעיף כב

וצדקתם עומדת לעד
אף שע"י עסקן עם הצבור מתבטלין מתורה ומעסק בפרנסה. והרי רק ע"י יגיעת שניהן משכחת עון, אפ"ה צדקתם זאת עומדת להם בכל דבר:

סעיף כג

ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם
שיעלה עליכם הקב"ה שכר הלימוד והעסק במצות שנתבטלתם מהן ע"י עסק הצבור, תשתלמו כאילו עשיתם אותן:

סעיף כד

הוו זהירין ברשות
אתם העוסקים בצרכי ציבור כשתצטרכו להתוודע עם אדוני הארץ שהרשות וכח בידם להטיב לציבור [כרש"י שבת קנ"א ב']. הוו זהירין לבלי לבטוח בהבטחתם, לפזר להם ממון הצבור במתנות יותר מדי. גם לא תבטחו באהבתם לגלות להם עניינים, שאפשר שיזיקו לצבור עי"ז:

סעיף כה

נראין כאוהבין בשעת הנאתן
בשעה שיקבלו המתנות:

סעיף כו

הוא היה אומר
מדקאמר לעיל [מ"ב] שצריך לעסוק בתורה ובמלאכה אמר כאן עשה וכו':

סעיף כז

עשה רצונו כרצונך
כשתעסוק בתורה שהוא רצון שמים, עסוק בזריזות ובשמחה בלי פיזור מחשבות בדברים אחרים, כמו שתתעסק בעניין פרנסתך שתייחד כל מחשבותיך לעסקך:

סעיף כח

כדי שיעשה רצונך כרצונו
שיבוא לך פרנסתך בזריזות ובלי טרחא, דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית ע"י אחרים [ברכות ל"ה ב']:

סעיף כט

בטל רצונך מפני רצונו
כשתאותיך לארציות ילחמו בך נגד חיוביך לשמוע בקול ה':

סעיף ל

כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך
רצון המתנגדים לך והרוצים להריע לך, יבטל למען הטיבך ולהצליחך. ואפי' רצון עצמו כ"י [היינו סידור הטבע הפשוטי] יבטל למען טובתך [כמ"ק דט"ז ב]:

סעיף לא

הלל אומר
מדקאמר ר"ג [במ"ב] האיך יתנהגו עם הצבור, הזכיר נמי הכא דברי זקינו הלל בעסק הממונה למנהיג לציבור:

סעיף לב

אל תפרוש מן הצבור
כלל בזה ה' עניינים (א) שלא יפרוש ממנהגי הצבור, וכמ"ש חז"ל אזל לקרתא אזל לנמוסוא [ב"מ דפ"ו ע"ב]: (ב) כשמתכנסין לקבוע שיעור לימוד, או להתפלל, או להתיעץ בעסק מצוה או בצרכי צבור, לא יאמר יחליטו הם מה שירצו ואני מתרצה בכך או בכך, רק צריך ליעץ לטובת הצבור ולסייע בכל דבר לעבודת ד'. (ג) כשהצבור ולא הוא שרויים בצער, ירגיש צרתם כאילו הוא עצמו ג"כ שרוי עמם בצער [כתענית י"א א]. (ד) כשמתפלל על עצמו, ישתתף א"ע בתפלתו עמהן, לכלול א"ע בכלל כל הנצרכין בזאת. (ה) אמנם כל עוד, כשנתמנת למנהיג הצבור, אף שאז אינך רשאי להתערב עמהן ממש, שלא ידמו שאתה כאחד מהן ושוה להן, אפ"ה לא תפרוש מהן לגמרי, כאילו אתה האדון שאין כבודו להתערב בין עבדיו, שעי"ז תאבד אהבתם שיחשבוך לזר המתגאה עליהם. וזהו שאמר החכם היודע לרקח הסלסול והענווה במשקל נאות שוה בשוה, לפי הזמן, והמקום, והאדם, הוא האיש המוצלח, אשר יהיה אהוב, ומכובד לכל. [ושמור אלה הדברים המועטים, כי הם סוד יקר, אשר יכשלו בו רוב בני אדם במדת הן חסר והן יתיר]:

סעיף לג

ואל תאמן בעצמך עד יום מותך
אל תבטח בעוצם חזקת הצלחתך ובעוצם חזקת צדקתך. דאשרי אדם מפחד תמיד. דשלמה נפל מכסאו בסוף ימיו [כגיטין דס"ח ב]. ויוחנן כה"ג זקן בן פ' שנים נעשה צדוקי [כברכות כ"ט א], והי' דבר היוצא מהכלל, דהרי אמרו [יומא ל"ח ב] דכיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא, שוב אינו חוטא, דאין למדין מהכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ [כעירובין כ"ז א]. לכן אל תפרוש מהצבור ברברבותא, כדי שיהיו לך אוהבים לעמוד לך בעת צרתך, וגם הם יטו לבך בעצתם לילך בדרך ה':

סעיף לד

ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו
כשאתה מנהיג הצבור ותדון אדם שעבר עון אשר חטא, שפוט אותו בחמלה, אל תבזהו, אבל תצטער על רפיונו שלא היה יכול לעמוד בנסיונו. דעדיין לא הגעת למקומו ועמדת בנסיון. כמ"ש שהמע"ה (משלי ו׳:ל״א) אל יבוזו לגנב וגו' ונמצא ישלם שבעתים:

סעיף לה

ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע
תוכחה למנהיג לצמצם ולדקדק מאוד בכל מלה שידבר כמוציא מעות. דאם כל אדם ראוי שידע מה שידברו לא ידבר מה שידע, מכ"ש המנהיג שמחוייב כן. דלפי משקל העניינים שתחת ידו. כן יגדל הנזק כשישמט סוד מסודותיו לחוץ:

סעיף לו

שסופו להשמע
דאזנים לכותל, ועוף השמים יוליך את הקול: [ולהגרסא שאי אפשר לשמוע, י"ל שהוא תוכחה לרב שמלמד לתלמידיו [ומכ"ש למחבר ספר] שלא יאמר דבריו דרך חידה, שא"א להבינו רק בסוף אחר עיון גדול [ומזה נמי שלא לכתוב בספר הרבה ראשי תיבות שאינן מורגלין שעי"ז יבולה זמן הלומד בו]:

סעיף לז

שמא לא תפנה
גם זה אזהרה למנהיג הטרוד הרבה, וכמו כן לכל אדם הטרוד בעסקיו, שכשיהיה לו פנאי קצת באמצע טרדותיו לא יאמר מה אוכל ללמוד בזמן מועט כזה, אלא כשיהיה לי פנאי הרבה מעסקי אשנה ואלמוד, שמא לא תפנה, והרביעית שעה הפנוייה שאבדת, הוא חלק קטן מחייך שמחובר כולו מחלקים קטנים כאלה, וע"י התרשלותך לא ישוב עבודתך זאת לך לעולם:

סעיף לח

הוא היה אומר אין בור ירא חטא
בור הוא אדם בער וריק, והוא כשדה בור, שלא נזרע בלבו גם תורה גם ד"א, מוסר, ודרך ישרה. והוא גרוע יותר מע"ה שיש בו עכ"פ דרך ארץ [כסוטה דכ"ב א]. ואדם בור כזה, אפשר שיהיה ירא אלהים ושלא יחטא, אבל כל עבודתו בצדקת ויושר, אינו רק מיראת עונש, וכל חיוביו לאלהים ואדם, הם כנימוסים מוכרחים בעיניו. והוא אינו עושה אותן משום שירא מהחטא עצמו שיהיה לתועבה בעיני ה', כי לא התעוררו בנפשו אהבה וחיוב הראוי לאלהים ואדם:

סעיף לט

ולא עם הארץ חסיד
הרבה מיני ע"ה יש [כרא"ש ס"פ אלו עוברין]. והכא מיירי באדם המוני, שהדריכו אותו במדות ישרות, רק שלא למד תורה ולא הורגל לפני חכמים לראות מעשיהם והנהגותיהן. לכן אי אפשר שיהיה חסיד, לילך לפנים משורת הדין, דלדבר זה צריך הרגל לראות עשיית מעשים כאלו, שיקנו רושם בנפשו:

סעיף מ

ולא הביישן למד
דהחושש שיפגום כבודו כשישאל על דבר עמום או תמוה שיראה בספר או שישמע ולא יבין, מפני שירא שיחזיקוהו כחסר דעת, הוא נשאר חסר דעת תמיד:

סעיף מא

ולא הקפדן מלמד
מי שהוא קפדן וכעסן, אינו ראוי ומסוגל להיות מלמד לתלמידים או מורה לעדה, דמלבד שע"י הכעס יסתלק חכמת המלמד באותו שעה להסביר דבריו יפה [כפסחים ס"ו ב], ויתבלבלו דעת משמיע ושומע. בל"ז איך ישגיח התלמיד על דברי שונאו, הוא הרב או המורה שהוא ככבשן אש היורה זיקים חצים ומות סביבו בזעף ובחימה. ואולם דברי חכמים בנחת נשמעים. [ומ"ש חז"ל [כתובות ק"ג ב] זרוק מרה בתלמידים היינו כשמתעצלים מלהשגיח יפה. וגם אז לא יעיר הרב כל חמתו. וכ"ש הדורש טוב לעמו, לא יהיה רק כזורק מרה. שכשיגיע אל השומע כבר נפסק הכעס מהמשמיע, שחובת הרב לרחם על הבלתי יודעים ועל התועים שבתלמידיו, בחיקו ישא עלות הנלאים, ובדברי חן ואהבה יקרבם תחת כנפי השכינה. למען יכירו כי אוהבם אמיתי הוא, המיעצם רק לטובתם]:

סעיף מב

ולא כל המרבה בסחורה מחכים
דכשמסובב בטרדות, אפי' בסחורה דצריך נמי השכלה, אפ"ה לא ראי זה כראי זה, ובא זה ואיבד את זה, שע"י שמחשבותיו מפוזרים, לא יחכים א"ע או אחרים. וכמ"ש חז"ל [עירובין נ"ה א] לא מעבר לים היא, לא תמצא ד"ת בסוחרים הפורשים לים:

סעיף מג

השתדל להיות איש
כשיראה הדור פרוץ מרובה על העומד בפרץ, ומרגיש בנפשו כי רוח ה' נוססה בו ויחל לפעמו. יתחזק בה' ויבטח בעזרתו לעמוד בראש ולהתאמץ בדבר ה', לכוף התועים ללכת בדרך ישרה. וי"א דה"פ אפי' במקום שאין אנשים ואתה הבינוני עומד בין הננסין, שיתדמו כאילו אתה באמת ענק נגדם, השתדל להיות איש, ולא תסתפק במעט חכמתך כי רבה היא בעיני העניים האלו. וי"א לעניין צניעות קאמר, דהצנע לכת עם אלהיך [כברכות כ"ח ב]:

סעיף מד

אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים
והתפעל על בזיון הגוף שלא נקבר:

סעיף מה

אמר לה על דאטפת אטפוך
ר"ל בלתי ספק גם אתה בזית אחרים שזרקת גלגלתם למים, או עשית מעשה אחרת לבזותן, ונשתלמת מדה כנגד מדה, שלא בטלה [כסנהדרין צ"ו]:

סעיף מו

וסוף מטיפיך יטופון
שיתבזו גם הם בזו או בדומה לה. וקמ"ל רישא דלא חשיד קוב"ה ח"ו למעבד דינא בלא דינא [כברכות ד"ה ב]. ועוד דאדם משתלם מדה כנגד מדה. וקמ"ל סיפא, דאפי' נגזר עונש לחוטא אפ"ה אותו שנעשה שבט אפו של הקב"ה, יקבל עונשו, מדעכ"פ הוא לא התכוון לקיים גזירת ה' [כיהוא בהכריתו זרע אחאב], רק בעבור לבו הרע. והראיה ברורה על זה פרעה במצרים:

סעיף מז

הוא היה אומר
ה' מיני תאוות יש שיקיצו באדם מנעוריו כסדר זא"ז. תחלה מיד כשנולד ישתוקק רק אכילה ושתיה. ואח"כ גם לממון. ואח"כ יתעורר בו גם חוש המשוש במשגל וכדומה. ואח"כ בא באנשים וירצה שיכבדוהו. ואח"כ כשיתחיל להזקין יבקש משרתים ועוזרים לו. ובכולן ברדיפתו אחריהן ישיג הפוכן:

סעיף מח

מרבה בשר
ר"ל תאוה א' שרודף אחר תענוגים להרבות בשרו ולהשמינו:

סעיף מט

מרבה רמה
לא לבד אחר מותו תתרבה בו הרמה עי"ז, ונפשו עליו תאבל על בזיון הגוף, דקשה רמה למת כמחט בבשר החי [כשבת קנ"ב א] וכצועק על ביתו שנפל. אבל גם בחייו ענוגו הוא סבת השחתתו, דכבר אמרו הרופאים שכשיש מכה מהלכת ח"ו או דבר ל"ע, תאחז בפרטות רק הבריאים והחזקים האוכלים למעדנים, ותחוס על האומללים והחלשים:

סעיף נ

מרבה נכסים
תאוה ב שמתאווה להרבות ממון:

סעיף נא

מרבה דאגה
כי ביום ובלילה לא ינוח מדאגת הפסד, שיפחד שיוזל סחורתו או שיפסיד. או שלא ישלמו לו בע"ח, גם יסבוהו מקניטיו סביב ומקנאיו יעופפו סביבו כעדת דבורים לכוורת דבש, ולא ימצא קורת רוח בעולמו:

סעיף נב

מרבה נשים
תאוה ג' שאחזתו בולמס המשגל, ולבעבור שבאחת רגיל וקץ בה [כנדה ל"א ב], לא יסתפק באחת מתת אלהים להרחיב דעתו [כברכות דנ"ז ב], אלא רוצה לשתות בכל כוס שיראה:

סעיף נג

מרבה כשפים
ישיג הפוכו, כי תקצר נ פ ש ו ודעתו, כידוע לטבעיים שע"י רבוי המשגל יוחלש כח הגוף, והשכל, והזכרון, ויתעוהו מחשבותיו בסכלותו לדרוש באובות ומכשפים שישתדלו שתאהבו אשה שראה וחומדה:

סעיף נד

מרבה שפחות
תאוה ד' שרודף אחר כבוד, ולכן מרבה נערות יפות בביתו, לשמש אותו ונשיו להרבות כבודו:

סעיף נה

מרבה זמה
שהשפחות שעסקו עמהן שהן בני תרבות רעה, ימשכוהו לזנות ויתבזה כבודו בפרסום:

סעיף נו

מרבה עבדים
תאוה ה' שמבקש עבדים, להתחזק עמו להרבות ממונו:

סעיף נז

מרבה גזל
ישיג הפוכו, דהן עצמן כרובם יעשו כן קנוניא, להונותו לגזלו ולרששו. ועתה נגד ה' מיני עמל הנ"ל שמשיג האדם הפך המבוקש. חושב עתה התנא ה' דברים אחרים שיתדמו כאילו הן לרעת האדם, וישיב על ידן טובות גדולות. וגם אלה נקטן תנא כסדר. דמתחלה לומד האדם ואוסף שמועות הרבה בתורה. ואח"כ הולך לישיבת חכמים ללמוד חדוד השכל, כדי להציץ גם תעלומות התורה [וכמ"ש חז"ל ברישא לגמור והדר לסבור [שבת פ"ג א]. ואח"כ כשכבר הגיע להוראה, מתיעץ בכל דבר חמור עם חביריו, כי היכא דלמטייא שיבא מכשורא [כהוריות ד"ג ב]. ואח"כ כשיתחזק על כסא ה'. עושה משפט וצדקה לכל עמו. ואח"כ על ידי כל הנ"ל קונה לו שם טוב. אח"כ זוכה לעה"ב:

סעיף נח

מרבה חיים
אף שהשגתה רק בעמל רב, עד שיקיא החלב שינק משדי אמו, ורק בעמל כזה היא נקנת [כברכות ס"ג ב], וגם נקראת תושיה, שמתשת כחו של אדם [כסנהדרין כ"ו ב]. אפ"ה תמחץ וידיה תרפאינה, שאף שתחליש הגוף עכ"פ תחזק כח החיות שבו, כי לזה נתנה הקב"ה להחיות הגוף והנשמה, כמ"ש כי היא חייך ואורך ימיך [דברים ל"ב פמ"ו], ואומר רפאות תהי לשריך ושקוי לעצמותיך [משלי ג' ח']. והעמיד תנא בבא זו נגד התאוה הא' הנ"ל, דהתם מכלה גופו, והכא יחזק גופו:

סעיף נט

מרבה ישיבה
ששוקד ומתמיד ומעיין ומדקדק היטב בדברי תורה, ויושב לפני חכמים ללמוד דרך המעמיקים, איך ע"י החדוד יבקש האמת ע"י שידון מהמפורש על הסתום:

סעיף ס

מרבה חכמה
אף שע"י התמדתו בתורה, יהיה שכלו כמו זר בענייני העולם ובמו"מ שלהן, אפ"ה אני חכמה שכנתי ערמה תאמר תה"ק [כמשלי ח' פי"ב], וידע גם חכמה במילי דעלמא כאחד מהם, כשיצטרך לו לפרנסתו בלי דאגה. הרי בבא זו נגד מרבה נכסים מרבה דאגה הנ"ל:

סעיף סא

מרבה עצה
כשישב בראש, יתיעץ בכל דבר קשה עם רבותיו וחביריו:

סעיף סב

מרבה תבונה
דע"י ההתיעצות והפלפולים, יפתחו עליו ארובות השמים, ויבקעו עליו מאורי אור חדשים בחכמה. הרי בבא זו נגד בבת מרבה נשים שיבלבלו ויחלישו שכלו:

סעיף סג

מרבה צדקה
כשהתפרסם שמו והוחזקו ידיו לעשות משפט וצדקה לכל מבקש עזרתו:

סעיף סד

מרבה שלום
שעי"ז יהיה לו שלום עם כל, ויאהבוהו ויכבדוהו הכל. והרי זה עומד נגד מרבה שפחות שיבזו כבודו:

סעיף סה

קנה שם טוב
ע"י ד' הנ"ל:

סעיף סו

קנה לעצמו
וא"צ לירא שיחטפוהו ממנו. והר"ז נגד הבבא מרבה גזל. ועתה נקט בבא יתירתא, מה שאין בה' מיני עמל הראשונים. קנה לו וכו':

סעיף סז

רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי
ונ"ל דמשום דכשסידר רבי המשניות לא רצה להפסיק סדר היחוס מהלל הזקן עד ימיו, להכי הזכיר דברי ריב"ז לבסוף. רק כדי שלא נטעה לומר שהיה אחר רבי, להכי תני גביה ריב"ז קבל מהלל:

סעיף סח

הדא היה אומר
מדהיה ריב"ז גדול בתורה ובכל החכמות מאד [כסוכה כ"ח א'], להכי אמר על עצמו אם למדת וכו':

סעיף סט

אל תחזיק טובה לעצמך
לומר כח ידי עשתה לי החיל הזה:

סעיף ע

כי לכך נוצרת
שיצירתך בזכרון וחדוד השכל יותר מחביריך, גרמה לך שגדלת חכמה, ולא עמלך, ואפשר שחביריך לפי שיעור מיעוט הכנתם, עמלו והשיגו לפי שיעור, יותר ממך, ושכרם גדול משכרך:

סעיף עא

חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי
חשב רק היותר גדולים שבתלמידיו:

סעיף עב

ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס
הוא סתם ר"א שבמשנה, בעל אמא שלם אחותו של רבן גמליאל [כלעיל סי' ס"ז]:

סעיף עג

ורבי יהושע בן חנניה
הוא סתם רבי יהושע שבמשנה בעל פלוגתא דר"א בן הורקנס. והיה מקורב בבית הקיסר [כתענית ד"ז ב' וחולין נ"ט ב'], והיה לוי ומשורר בביהמ"ק [כערכין י"א ב'], וחי עד אחר החורבן [כגיטין דנ"ו א' וברכות כ"ז ב']:

סעיף עד

ורבי שמעון בן נתנאל
הוא בעל בת בתו של ר"ג הזקן [תוספתא פ"ג דע"ז]:

סעיף עה

ורבי אלעזר בן ערך
הוא ר' נהוראי. וי"א שהוא ר' נחמיה [שבת קמ"ז]. וי"א דהוא ר"מ [עירובין די"ג]:

סעיף עו

הוא היה מונה שבחן
ר"ל אמר מדה משובחת שהיה כל א' מופלג בה ביותר:

סעיף עז

רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה
כבור מסוייד שלפני הגת, שלא נאבד בו טפה מהיין שיזוב לתוכו. כך התורה שנמשלה ליין [כתענית ד"ז א'], מה שלמד ממנה מרבותיו למד בתשוקה רבה, עד שלא שכח שום דבר מלימודו [כסוכה כ"ח א']:

סעיף עח

רבי יהושע אשרי יולדתו
שאמו הדריכתו לתורה ולמדות ישרות. וכבר כשהיתה מעוברת ממנו, חזרה בבתי מדרשות ובקשה שיתפללו שיהיה העובר זה ת"ח וצדיק כך כתב רש"י בספר מדרש שמואל על אבות. ואני מצאתי בירושלמי [יבמות ד"ה א'] שאמו הוליכה עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה:

סעיף עט

רבי יוסי חסיד
שעשה הכל לפנים משורת הדין. ולא נמצא כתב ידו ביד עכו"ם לעולם, מחשש שיוליכנו עכו"ם בשבת [שבת די"ט א']:

סעיף פ

תוכן העניינים

יכין אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה