יכהן פאר על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי חנוך צבי הכהן לוין
פרק א · הלכה ה
השוחט את הפסח בזמנו והיה לו כזית חמץ ברשותו לוקה. הכ"מ לא הראה מקור לזה דרק בכזית לוקה אבל כן מבואר בירושלמי בפ"ה דפסחים ה"ד דלוקה רק בשהיה לו כזית ברשותו. ועיי"ש בירושלמי דנסתפק לבית שמאי דשאור בכזית וחמץ בככותבת לביעורו ולאכילתו זה וזה בכזית. ונסתפק בירושלמי לענין שוחט על החמץ אחר מי אתה מהלך אחר אכילתו או אחר בעורו יעו"ש. והרמב"ם ז"ל לא נקיט ספק זה דהיא רק לב"ש אבל לדידן דקיי"ל כבית הלל אין נפק"מ כלל בספק זה וראיתי שם בציון ירושלים שהקשה על הרמב"ם ז"ל דנקט בסתמא כזית. ודבריו תמוהין דהרי לדידן דקיי"ל כב"ה אין נפק"מ כלל בין שאור לחמץ ויש לעי' בהיה לו חצי זית חמץ ברשותו אם איכא בזה איסור משום חצי שיעור דבזה לא שייך כל כך לומר דחזי לאצטרופי: