יכהן פאר על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי חנוך צבי הכהן לוין
פרק ד
הלכה ד
מאימתי תיפסל הבהמה או העוף משום מוקצה משיעשו בהן הכומרים מעשה. ובהשגת הראב"ד ז"ל יש נוסחא אחרינא אין מוקצה אסור אלא עד שעה שיגזזו או שיעבדו דמשעה שיגוזו אותו בטלה הקצאתו וחללוהו. ויש לעיין בשיטת הראב"ד ז"ל מהא דמבואר בתוספתא פ"ד דתמורה אמר שור זה לעכו"ם בית זה לעכו"ם לא אמר כלום שאין הקדש לע"ז יעו"ש. הרי להדיא כשיטת הרמב"ם ז"ל דבלא מעשה אינו נאסר. ויקשה מכאן על שיטת הראב"ד ורש"י ז"ל בתמורה שם והרמב"ן ז"ל ב"ב בפ' יש נוחלין דא"צ מעשה שיחול עליו שם ע"ז. ועי' בתמורה (כ"ח) אין מוקצה אלא לז' שנים ועי' בפירוש רש"י שם שני פירושים ועי' בחי' הרמב"ן ז"ל לב"ב דף קכ"ח וחידוש על הרמב"ם ז"ל שהשמיט דין ולא הביאו כלל בהלכותיו.