אור ברסלב

יכהן פאר על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי חנוך צבי הכהן לוין

פרק ב · הלכה טז

הלכה יב

יש בדבר ספק אם למפרע היא בעלת מום קבוע וכו' לפיכך הפודה אותה קודם שנתייאשו מרפואתה ונהנה באותו הפדיון אחר שנתייאשו מרפואתה הר"ז ספק מועל ואינו מביא קרבן מעילה. והקשה בני הר"ר יצחק מאיר שיחי' דלמה נקיט דוקא אחר שנתייאשו ולמה לא באם נהנה מקודם דהיא ג"כ ספק מעילה. אולם י"ל דהנה מעילה רק בשגגה. וא"כ הוי כמו כל השוגגין דהשב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו אבל בלא שב מידיעתו אינו מביא קרבן. וא"כ הא תינח באם נהנה באותו הפדיון אחר שנתייאשו מרפואתה דידעינן השתא שהיא מום קבוע ואם נימא דהוי מום למפרע שפיר הוי שב מידיעתו וממילא כאשר יש ספק הוי ספק מועל אבל באם נהנה מקודם דלא ידעינן כלל אי היה מום קבוע לא הוי שב מידיעתו כלל דגם אם היה מזיד לא הוי ידע אם הוא מום קבוע או מום עובר שוב לא שייך לומר דהוי ספק מועל דלא הוי שב מידיעתו וכנ"ל. ועי' בריש הוריות ובירושלמי פ"ז דתרומות ה"ג בענין לא שב מידיעתו מחמת ספק אבל רש"י ז"ל בכורות ל"ט פירש האיבעיא זו דמיירי בנהנה קודם כלות הזמן יום יעו"ש. ולכאורה הא לא הוי שב מידיעתו דגם אם היה מזיד הלא יש ספק שמא הוי רק מום עובר ולא חייל הפדיון. והנראה לענ"ד בזה דהרמב"ם ז"ל לשיטתו ורש"י ז"ל לשיטתייהו אזלי. דהנה דעת הרמב"ם ז"ל דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא. ושיטת רש"י ז"ל דספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא וכמ"ש הר"ן ז"ל ועיין במלא הרועים שכתב דכולם מסכימים כי שיטת רש"י ז"ל דמן התורה לחומרא. ולפי"ז י"ל דלהר"מ ז"ל מוכרח לומר דמיירי בנהנה אחר שנתייאשו מרפואתה דמקודם לא שייך כלל לחייבו קרבן מעילה דהרי לא הוי שב מידיעתו דגם במזיד היה מותר לו מן התורה להנות דהוי ספק שמא לא חל הפדיון וליכא איסור מעילה וא"כ מן התורה לקולא ומותר להנות ולא הוי שב מידיעתו. אבל לרש"י ז"ל לשיטתו דספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא שפיר גם מקודם מועל אי נימא דלמפרע הוי מומא משום דהוי שב מידיעתו דבמזיד היה אסור לו להנות מן התורה מחמת ספק שמא הוי מומא ושפיר גם בכה"ג יש מקום לחייב קרבן מעילה בשוגג ואתי שפיר ונכון.

תוכן העניינים

יכהן פאר על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה