יכהן פאר על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי חנוך צבי הכהן לוין
פרק א · הלכה א
מצות עשה להיות כל הקרבנות תמימין וכו'. מפי השמועה למדו שזו אזהרה למקדיש בעלי מומין וכו'. עי' תמורה ה' ע"ב הלשון המקדיש בעל מום עובר משום חמשה וכו' ובגליון הש"ס שם דמוחק הלשון משום בל תקריבו דבאמת אין לזה הבנה ובתורת כהנים אמור ליתא ולכאורה היה מקום לומר דבל תקריבו היינו על הולכה שלא להוליך קרבן בעל מום ע"ג המזבח. אך נראה דבהולכה לכו"ע ליכא חיוב דהרי בתמורה דף ה' פליגי בקבלת בעל מום אי חייב ומשמע דבהולכה לכו"ע פטור יעו"ש היטב בסוגיא. אך קשה לפי"ז דמנה חמשה לא תעשה דבל תקטירו כולו ובל תקטירו מקצתו דהוי רק לאו אחד ועי' בסמ"ג בל"ת זו ובמנחת חינוך מצוה רפ"ט. והא דלוקה על מקדיש בעל מום צ"ל משום דבדיבורא איתעביד מעשה ויש לדקדק קצת בפ"ק דתמורה דף ה' דלמה לא נקיט גם מקדיש בעל מום דלקי משום דבדיבוריה איתעביד מעשה והנה לענין בל תקטירו מקצתו לא נתפרש בגמ' כמה השיעור אבל פשוט דהשיעור כמו בשאור ודבש יעו"ש בענין אי יש הקטרה פחותה מכזית. והנה לשון הר"מ ז"ל לקמן בהל' ד' וכן המקטיר אימורי בעלי מומין לוקה שנאמר ואשה לא תתנו וכו' אלו החלבים וגו'. אבל פשוט דה"ה במקטיר אברי עולה וכהא דתמורה (דף ז') המעלה אברי בעלי מומין ע"ג המזבח וכו'.