יוסף אבן יחיא על אסתר· רבי יוסף אבן יחיא
פרק ט · פסוק ה
ויכו היהודים וגומר סיפר כי הכו היהודים בכל אויביהם ולא נמלט מהם איש ואפי׳ מהכאה אחת היו מתים להיותה מכת חרב הנמשכת ממנה הרג ואבדן וזאת היתה המית׳ כללית אשר היו נותנים לעם בכלל להיותם מלידה ומבטן אויבי ה׳. אמנם לאשר היו מכירים מהם מקדם קדמתא היותם משנאי ה׳ ועמו בחירו בטבעם הרע זולת האיבה הכללית הקדומה לא היו מכים מכת חרב אבל היו עושי׳ בהם כרצונם לצערם במיתות שונות ומשונות.