יון מצולה· רבי נתן נטע הנובר
גזרה דק"ק אוסטרא ודק"ק זסלב
גְּזֵרָה דְק"ק אוֹסְטְרָא וּדְק"ק זַסְלַב
וַיְהִי אַחַר שֶׁכָּבְשׁוּ הָאוֹיְבִים לְק"ק פּוֹלְנוֹאָה וְעָשׂוּ בָהֶם כִּרְצוֹנָם, הָלְכוּ מִשָּׁם לְק"ק זַסְלַב וּבָזְזוּ כָּל שְׁלַל הַקְּהִלָּה וְהָרְגוּ שָׁם כְּמָאתַיִם נְפָשׁוֹת הַנִּשְׁאָרִים שָׁם, לְסִבַּת שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לִבְרוֹחַ מֵחֲמַת חֹלִי. וּקְצָתָם שָׂמוּ בִּטְחוֹנָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יְוָנִים אוֹהֲבִים שֶׁיַּצִּילוּם, וַיֵּחָבְאוּ בַּיְּעָרוֹת עַד כִּי יַעֲבוֹר זַעַם, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם זְמַן רַב עַד שֶׁכִּמְעַט פָּרְחָה נִשְׁמָתָם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַצָּמָא. וּבָחֲרוּ לָהֶם מָוֶת מֵחַיִּים וְאָמְרוּ: נָבוֹא הָעִיר וּמַתְנוּ שָׁם, כִּי טוֹבִים חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב. וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ אֶל הָעִיר תְּפָשׂוּם אוֹהֲבִים שֶׁלָּהֶם אַנְשֵׁי הָעִיר לַהֲרוֹג אוֹתָם, וּבִקְשׁוּ מֵהֶם שֶׁיַּהַרְגוּ אוֹתָם עַל בֵּית הַחַיִּים כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ לִקְבוּרָה, וּמִלְאוּ בַקָּשָׁתָם וְהוֹלִיכוּם עַל בֵּית הַחַיִּים וְנִכְנְסוּ הַיְּהוּדִים בַּבַּיִת שֶׁיֵּשׁ עַל בֵּית הַחַיִּים וְהָרְגוּ אוֹתָם שָׁם וְאַחַר כָּךְ שָׂרְפוּ לַבַּיִת עִם הַיְּהוּדִים בָּאֵשׁ, וְנָדוֹנוּ בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת: הֶרֶג וּשְׂרֵפָה. וְהַכְּמָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם (הכמרים הקאתוליים) בק"ק זַסְלַב – הִפְשִׁיטוּ עוֹרָם מֵעַל בְּשָׂרָם חַיִּים. וְהַדֻּכְּסִים שֶׁהָיוּ שׁוֹכְבִים שָׁם מִזְּמַן רָב הִשְׁלִיכוּ מִן קִבְרֵיהֶם כְּפֶגֶר מוּבָס וּבָתֵּי קִבְרֵיהֶם שֶׁהָיָה מִן כֶּסֶף וְזָהָב בָּזְזוּ וּבָתֵּי-כְּמָרִים הֶחֱרִיבוּ וּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּנוּ הֶחֱרִיבוּ וְעָשׂוּ לְאֻרְוַת סוּסִים. וְכֵן עָשׂוּ בק"ק אוֹסְטְרָא הַבִּירָה וַיַּהַרְגוּ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת נְפָשׁוֹת הַנִּשְׁאָרִים שָׁם כנ"ל.