יש דברים נשגבים מבינתנו
האם האדם מסוגל להבין את בוראו?
כשהיה משה רבינו על הר סיני וביקש מהקב"ה "הראני נא את כבודך", ענה לו הקב"ה שלאדם אין יכולת לראות ולהבין את בורא עולם, ורק במקרים מסויימים יכול אדם להבין את תוצאות פעולותיו והנהגותיו, בלשון ארמית דבר זה נקרא "לית מחשבה תפיסא בך כלל", ומי שבכל זאת מנסה להבין מה שאי אפשרי עבורו, עלול להגיע אך ורק להבנות לא נכונות.
אדם המנסה להבין ולהמחיש לעצמו מה הוא בורא עולם או כל דבר הקשור אליו, כיוון שאין בשכלו יכולת לכך, אפילו כשרוצה רק לשבח, הוא יכול רק להגשים (להפוך לגשמי) את בורא עולם ובכך הוא ממעט מערכו. כיוון שהאדם הוא נברא והוא גשמי ויש לו התחלה ויש לו סוף, אין לו את הכלים להבין את בורא עולם, שהוא נצחי שאין לו התחלה ואין לו סוף, ולכן אפילו הרבנים גדולי הדורות המבינים כראוי את פנימיות התורה נמנעים מלנסות להבין ומלדבר על עצמותו של בורא עולם אפילו בדברי שבח, וכל דיבור כזה הרי הוא כפירה בגדולתו של הקב"ה כיוון שבזה הוא רק ממעט את כבודו.
למה הדבר דומה, ילד קטן שצופה בניתוח לב פתוח שנעשה על ידי פרופסור בעל שם עולמי, והילד מתלהב ומספר איזה מומחה גדול הוא כי ... הוא חתך יפה בסכינו, הרי ברור שתאור זה מגוכך ורק ממעט מערכו של המומחה הגדול. ילד קטן שלא מבין בניתוחי לב לא יכול להעריך נכון, ובוודאי שלא לתת ציונים לדיאגנוסטיקה ושיקול הדעת המדוקדקים של המומחה העולמי.
על בורא עולם נאמר "אין לו גוף ואין לו דמות הגוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף", אי אפשר להבין אותו כלל, וגם מה שנאמר בתורה בלשון בני אדם כגון "ויחר (ויכעס) אף ה' " ובעוד פסוקים אחרים, אין הכוונה שמידת הכעס שהיא מידה מגונה קיימת בהקב"ה כמו בבני אדם, אלא התורה דברה בלשון בני אדם כדי להמחיש לנו את חומרתם של מעשים מסויימים, וכן בתורה מופיעים פסוקים נוספים שמדברים על הקב"ה בלשון בני אדם והכוונה באלו ללמד אותנו כל מיני הנהגות ואין פירושם כפשוטם, ולכן אנו לא מנסים להבין ולא לשבח או לתאר את בורא עולם.
לפעמים נמצא בחז"ל שמתארים את בורא עולם באופן כזה שאומרים שלא נמצאים בו חסרונות כגון הכינוי שמכנים אותו "אין סוף ברוך הוא" הכוונה שאין לו סוף, לא אמרנו מה הוא כן, אלא אנו שוללים את האפשרות שיש לו סוף היינו שהוא מוגבל (דרך ה'), אבל אנו הקטנים מדעתנו לא מדברים עליו כלל לא לשבח ובטח שלא לגנות חס ושלום, ומה שמשבחים אותו בתפילות שתקנו לנו רבותינו להתפלל, זה לא אותו, אלא את המידות והדרכים בהם הוא מנהיג את העולם, שמקצתם גלויים לנו, וגם כאן אסור לנו להוסיף שבחים שלא תקנו חז"ל.
נמצא בלשון רבותינו בכמה מקומות את הביטוי "כך גזרה חוכמתו יתברך" במילים אחרות רבותינו מודים בפה מלא ובהתבטלות גמורה: אין לנו את יכולת ואנחנו גם לא מנסים להבין למה בורא עולם החליט כך ולא אחרת.
מסיבות אלו היהדות לא עוסקת כלל בהקב"ה אלא רק במידותיו ודרכי הנהגתו כי את זה אנו מצווים ללמוד, על מנת שנתנהג גם אנחנו במידותיו (כמוהו), וכן בכל מה שיש לו השלכות מעשיות לגבי קיום המצוות שלנו, ולא מעבר לכך, כמו שאומר הפסוק "דע את אלהי אביך ועבדהו".
זה שאדם לא מבין ואין לו כל יכולת להבין את דרכי פעולתו של הבורא יתברך לא צריך להפריע לו כלל לקבל עליו באהבה את אלהותו ולקיים את מצוותיו, הוא צריך לשמוח בכך שהקב"ה גדול ויודע בדיוק מה שהוא עושה, ולבטוח בו.
גם אדם שאינו יודע כיצד פועלת מכונית – יכול להשתמש בה ולהנות ממנה, ומי שאינו משתמש כי אינו יודע איך זה פועל – לא יקרא חכם.
אדם הרוצה להבין את בורא עולם כדי שיוכל להתבטל ולהכנע למרותו, רצונו נובע מהמחשבה המוטעית שהוא מסוגל להבין הכל, ואדרבה, אם היה בכוח בני אדם להבין את בורא עולם, ודאי שלא היה לו יתרון עליהם, ולא היה לו כח לברוא עולם כזה (עולם מלשון נעלם) גמרא קידושין עא. , ובוודאי שלא היה ראוי להקרא אלהים.