ידי משה על שיר השירים רבה· רבי יעקב משה העלין אשכנזי
פרשה ד · פרק ד
אחד מלבישו עטרה ואחד אוסרו זוני. פי' לפי שחירות הוא ממלכיות לכך הלבישו עטרה להורות שהם בני מלכים ע"ד בי מלכים ימלוכו שע"י התורה הם בני חורין מן המלכיות ואסרו זוני פי' כמו דאיתא בש"ר שהלבישם כלי זיין ושם המפורש חקוק עליו פי' שיהיה להם חירות ממ"ה וק"ל:
ועשה לו כתונת פסים. טעות דמוכח וצ"ל כתונת שש מעשה אורג ופסוק הוא בפרשת פקודי ודרשו אורג לשון כלאים:
על ג"ע. פי' במזיד ולא אתרי ביה וא"ת והלא בר נגעים הוא ומשני היפ"ת דלאו על החוטא קאמר רק על הציבור בשביל ערבות ואף לר"נ דס"ל שלא נענשו על הנסתרות לעולם מ"מ מפני חומר החטא של ג"ע נענשו על ערבות:
על העוקמנין. פי' על הרהור הלב לפי שהיה חוגר אותו כנגד אצילי ידיו והיינו כנגד הלב:
המד"א ואין אפוד ותרפים. פי' לפי שהיו עובדים עבודת כוכבים באפוד וע"כ היה אפוד של כה"ג מכפר על אפוד של עבודת כוכבים:
לא היה להם כפרה. פי' לפי שורת הדין אינו ראוי להיות להם כפרה דלה"ר חמור כעבודת כוכבים וש"ד יחדו והא דאמרינן בפ"ק דשבועות על כל עברות שעיר יוה"כ מכפר י"ל דהכא מיירי קודם יוה"כ שלא יענש:
אורה לעולם. פי' שהס"ת היה מונחת שם ותורה נקראת אור כמד"א כי נר מצוה ותורה אור: