ידי משה על שיר השירים רבה· רבי יעקב משה העלין אשכנזי
פרשה ב · פרק ג
חמשים יום. הכוונה שהיו ישראל כדוגמת זבה גדולה שהיו סופרים נ' יום שיטהרו מטומאת מצרים להיות טהורים בקבלת התורה שהיא כדוגמת נשואי אשה לבעלה ועיין מזה בזוהר וזהו כוון המדרש שמדמה ישראל לתפוח ומה שמסיים ואימתי קבלו בחדש השלישי הכוונה ג"כ ע"ד דאיתא בספרי טעם קדש הג' משום הבחנה להבחין בין זרע קדושה ע"ד דתנינן אין מקדשין ואין מארסין את הגיורת פחות מג' חדשים משום הבחנה:
שנאמר מה טובו וגו'. הא דקחשיב דוקא ברכות הללו ולא שאר ברכות וי"ל לפי שכל ברכות של בלעם נהפכו פעם א' לקללה משא"כ ברכת מה טובו נשאר לעולם לברכה ושאר ברכות דקחשיב הכא לפי שהם נאים לעוה"ב ואז נשארו ברכות לעולם וק"ל: