ידי משה על קהלת רבה· רבי יעקב משה העלין אשכנזי
פרשה א · פרק ד
אלא שאני מעמיד אותם במומן וכו'. שמעתי בשם גאון אחד שזה הוא כוונת המשנה סוף פאה כל מי שאינו חיגר וסומא ועושה עצמו כאחד מהם אינו יוצא מן העולם עד שנעשה כאחד מהש וקשה למה כך ונראה שאם הוא אינו חיגר ועושה עצמו כחיגר א"כ לעתיד כשיעמוד בתחית המתים אז לא יהיה חיגר וא"כ יאמרו אחרים המית ואחרים החיה על כן מן ההכרח שאינו יוצא מעולמו עד שנעשה חיגר ואז לעתיד יעמוד במומו כדי שיאמרו שהוא זה ע"כ דפח"ח:
פגם הכתוב בכבודו של צדיק וכו'. פי' ע"ד דאיתא בערכין בפרק המוכר שדהו שיהושע נענש שחיסר הקב"ה אות משמו בשביל שהיה לו זכות א"י ולא התפלל על יצה"ר ונ"ל למה נחסר לו אות ה' לפי דאיתא שאמרו ישראל נעשה ונשמע נעקר יצה"ר מלבם ולומדים ולא היו שוכחים וכו' ואיתא ביוסף שלמדו גבריאל ע' לשון ולא קאמר עד שהוסיף לו אות ה' שלא יהיה שוכח וא"כ הואיל ולא התפלל יהושע שיעקר יצה"ר וגרם שכחה לכך נגרע ממנו ה' שיהיה שוכח וק"ל: