ידי משה על ויקרא רבה· רבי יעקב משה העלין אשכנזי
פרק ו
פסקה א
הדא רוח הקודש. קושיא היא הלא רוח הקדש מלמדת זכות בכל מקום. ופה היא לכאן ולכאן כי אל תהי עד חנם הוא חובה:
פסקה ג
בר תלמיון. פי' בר תלמיון היה איש ישר. ולא חפץ לגזול ולישבע לשקר רק היה לו שום תביעה על המפקיד וחפץ בערמתו להשיג את תביעתו. וזה סיוע לר' אסי דאמר על שקר:
פסקה ה
קופמסאות. זה פשרה בלשון רומי:
מלאך ירד. ומה דכתיב ויקח משה זה היה המלאך אשר נראה בדמות משה. וכן משה הוא ר"ת מטטרון שר הפנים אשר היה זה המלאך:
בת קול. כי בידי אדם א"א לצמצם אך כאשר חלק את הדם לחצאין יצאה בת קול ואמרה עד כאן חציו של דם:
באגנת כתיב. כיון דכתיב באגנת חסר משמע כי כולם היו כאגן אחד לא זה גדול מזה כו':
פסקה ו
שכן עמוס. פי' כי באמת היה נביא ורק מדרך עניוות אמר על עצמו לא נביא אנכי וכן הוא מה שאמר לא בן נביא אנכי הוא רק מדרך ענוה אבל באמת כיון שהוא היה נביא גם אביו היה נביא:
הלא עם אל וכו'. סוף הפסוק הזה מובא פה רק לדרש מה שלאחר זה ולא שייך על מה שלפניו: