יד מלאכי חלק ג· רבי מלאכי הכהן
כללי הנון
תמז
ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בין בגופיה בין בממוניה לא אמרי' הכי אלא להפסד ממון הצריך בשעת עשיית המצוה אבל לאחר עשיית המצוה לא תומת ישרים סי' מ"ו:
תמח
ניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוני' היינו דוקא מדעתו אבל שלא מדעתו לא מרדכי פ' אלו מציאות ועי' פר"ח א"ח סי' תל"ז ס"ג וס' בני חיי סי' כ"ה מא"ח הגהות הטור אות ב':
תמט
ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה לאו דוקא בסתם הוא דאמרי' הכי אלא אפילו צוח ואמר לא ניחא לי בהאי מצוה ולא בעינא לה אין שומעים לו דאנן קים לן דניחא ליה שו"ת הר"א מזרחי ח"א סי' נ' ועיין פר"ח א"ח סי תל"ז ס"ד דמשמע שחולק על זה:
תן
נאמן אדם על עצמו יותר ממאה עדים דוקא לקרבן אמרי' הכי אבל לא לשבועה מהריב"ל ח"א דף כ' ג':
תנא
נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם דאמרי' בכמה דוכתי היינו היכא שהחומרא היא לו לבדו אבל אם מתוך מעשיו יוצא החומרא גם לאדם אחר שהיה יושב באותו מקום שהלך זה לשם אין נותני' עליו חומרי המקום שיצא משם אם מתגלגל מזה חומרא גם לשני שיושב שם באותו מקום שהלך זה (וכגון אם ראובן שהיה מעיר שחוששין לסבלונו' שדך אשה במקום שאין חוששין לסבלונות ושלח לה סבלונות ואח"כ נתבטל אותו הזיווג אין לנו לאוסרה על כל העולם מחמת אלו הסבלונות כיון שהיא לא זזה ממקומה) מהר"א ן' יעי"ש הובאו דבריו בתשובת הרא"ם ח"א סי' י"ז:
תנב
נצוק חבור לא אמרי' אלא בהפסד מועט אבל בהפסד מרובה כגון שהוציא מהחבית לכלי שיש בו יין נסך מותר טור י"ד סי' קכ"ו בשם הר"ם מרוטנבורק ושם בש"ע וע"ש בבאר הגולה:
תנג
נדרים חלין על דבר מצוה לא קי"ל הכי אלא במצות עשה בין שיש עשה בקיומה ולא תעשה בביטולה ואין הפרש בזה בין איסור הבא מאליו לאיסור הבא על ידי עצמו אבל על מצות לא תעשה דעלמא אינו חל בין בביטולו בין בקיומו כיצד וכו' עי' בש"ע י"ד סי' רט"ו ס"ה שו"ת הרשב"א סי' תרט"ו:
תנד
נורא משאב שאיב לא אמרי' אלא בדם הבלוע אבל דם שהוא בעין אין האש מפליטו אדרבא מצמת צמית ליה ואסור הר"ן בפ' גיד הנשה בשם ר' יונה הובאו דבריו ב"י י"ד סי' ס"ח:
תנה
נותן טעם בר נ"ט דשרי לא אמרו אלא בשל היתר כבשר וחלב דכיון דטעם שני עדיין היתר הוא כיון דאיקלש כולי האי לא חשיב לאסור אבל במידי דאיסורא כל היכא דאיכא טעמא כלל אוסר עד סוף כל העולם הר"ן פ' כ"ה הביאו הש"ך בי"ד סי' צ"ד ושכן כ' הרשב"א בתשובה:
תנו
נוגע בעדות לא מקרי אלא כשיש לו הנאת ממון אבל אי לית ליה הנאת ממון אלא שדעתו קרובה לפני קהלו לא מיקרי נוגע בעדות שו"ת מהרי"ט ח"מ סי' פ' ועיין קצת חידושים על זה בכנה"ג סי' ל"ז:
תנז
ניחא ליה לאיניש דליעבד מצוה מצוה בממוני' נהי דאיהו ניחא ליה בהכי אבל אנן לא מטרחי' לי' למעבד מצוה בממוניה פר"ח א"ח סי' תל"ז ס"ג וע"ש באורך:
תנח
ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוני' לא אמרי' אלא בפסידה מועטת אבל היכא דאיכא פסידא טובא אמרי' דלא ניחא ליה שם בפר"ח:
תנט
נאמן אדם על עצמו יותר ממאה עדים היינו בדבר הנוגע לבין קונו אבל בדבר הנוגע אצל חבירו אינו נאמן כל שיש עדים מכחישין אותו רש"ך ח"ב סי' קמ"ט:
תס
נמצא אחד מהם קרוב או פסול היינו דוקא כי מסייעי אהדדי אבל כי מכחשי אהדדי לא תוספות בסנהדרין דף ל"א א' וכ' הכנה"ג ח"מ סי' ל"ז הגה"ט אות ג' שכן תפסו להלכה הרב"י בתשובותיו ח' א"ה דף כ"ב ד' ומהר"ם מפאדואה סי' ל"ב אבל הר"ם אלשקר בסי' ע"ד כ' על דברי התוס' שכל המפרשים והמחברים לא חילקו בזה ושאף התוס' לא להלכה ולא למעשה אמרו כן אלא דחיית קושיא בעלמא וע"ש וע"ע בכנה"ג שם קצת חידושים על זה:
תסא
נפיק מיניה חורבא כל מילתא דגזרו בה רבנן משום דנפיק מיניה חורבא כל מה שנראה לנו שיכול לצאת מיניה חורבא נוכל לומר שהיה בכלל הגזירה כ"מ בפר"ח י"ד סי' ה' ס"ק ח':
תסב
ניחא ליה לחבר דליעביד איסורא זוטא כי היכי דלא ליעבד עם הארץ איסורא רבה היינו דוקא כשאותו איסור בא לע"ה ע"י חבר אבל בענין אחר לא ב"י א"ח סי' ש"ו בשם רשב"א ועיין תוס' דשבת דף ד' א' ד"ה וכי:
תסג
ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה לא אמרי' אלא במצוה דאורייתא אך לא במצוה דרבנן שו"ת בית יעקב סי' נ':
תסד
נצוק חבור לא אמרי' אלא מיין ליין אבל מים ליין לא שייך כלל נצוק טור י"ד סי' קכ"ח וכ"כ הרא"ש והרשב"א שם ועיין בני יעקב סי' ה' מתשובותיו:
תסה
נדר שהותר מקצתו הותר כלו לא אמרי' אלא בהתרת חכם שעוקר הנדר מעיקרו אך לא בהפרת האב והבעל כ"מ פ' י"ב מה' נדרים בשם ר' ירוחם:
תסו
נצוק חיבור לא אמרינן אלא כשהניצוק יורד למטה משום דכל מה שלמעלה עתיד לירד למטה מאליו ולכך נחשבהו כאילו כבר ירד והוי חיבור אבל במניקת וכיוצא שמה שלמטה אינו עתיד לעלות למעלה מאליו אלא ע"י מציצה לא שייך בזה נצוק חבור לח"מ פי"ב מהל' מאכלות אסורות סד"ה מניקת בשם התו' ולדעת הרמב"ם:
תסז
ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוני' לא אמרי' כן אלא כשיכול לקיימה בגופו אלא שאינו (חפץ) להטריח כה"ג אמרי' דניחא ליה וכו' אבל בדבר שאי אפשר לקיימו בגופו ומחמת זה פטור אז אף בממונו לא אטרחוהו מהרש"ל פ"ק דפסחים:
תסח
נזיקין ספק דידהו להחמיר כאיסורים שיטה מקובצת לב"ק כ"י רפ"ק והרשב"א שם:
תסט
נקרע ונתקרע יש חילוק ביניהם דנקרע יאמר כשהוא קרע ב"ד ונתקרע כשנקרע מעצמו בתרא קס"ח ב' וכפרש"י שם והפר"ח בפירושו לא"ה דף ט"ז כ' כן מדעת עצמו שכנראה דאישתמיט מיניה שהוא מן הש"ס:
סליקו כללי הנון