יד מלאכי חלק ג· רבי מלאכי הכהן
כללי הדלת
קנד
דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה לא אמרו כן רק בדבור שיכול להאמר כגון ובעשור לחדש אבל תיבה אחת שאין לה משמעות כלל בלבד וצריך לצרף אותו אל דבור שהוא עמו אין בו משום דברים שבכתב וכו' כנה"ג א"ח סי' מ"ט בשם מהר"ר ליוייא:
קנה
דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה מילתא דפשיטא הוא דאין שייך לאומרו בתרגום כנה"ג א"ח סי' רפ"ב בהגהות הטור ונלע"ד ראיה ממה שמצינו בכמה דוכתי בגמרא דא"ר יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא וכו' והיינו משום דהוה סגי נהור כמ"ש באר שבע דף ע' א' בשם ריטב"א:
קנו
דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה אבל דבר הרגול ושגור בפי הכל כגון ק"ש ופרשת התמיד וכיוצא בהם מותר מוהריק"א בש"ע א"ח סי' מ"ט:
קנז
דבר שיש לו מתירין לא מקרי אלא דבר שלאותו אדם עצמו שהוא אסור יהיה לו שעת הכושר ויותר לו אבל דבר שהוא אסור לזה ומותר לזה לא מקרי דבר שיש לו מתירין בשביל שהוא מותר לזה מוהריק"ש בערך לחם ח' י"ד סי' ק"ב ועיין שם בכנה"ג כמה כללים בזה:
קנח
דבר שיש לו מתירין לא מקרי כשאין ממשות האיסור בתערובת אלא טעמו שם:
קנט
דברים שבלב אינן דברים היינו היכא דבלב סותר מה שמוציא בפיו אבל היכא דאין סותר הויין דברים תוס' בשבועות דף כ"ג א' ועיין כנה"ג ח"מ סי' כ"ז בטור אות ל"ה וט"ל:
קס
דברים שבלב אינן דברים היינו בסתם אבל היכא דמוכחא מילתא ואנן סהדי דברים שבלב הויין דברים הרא"ש דנדרים דף כ"ח א' ושם בתוס' וכ"כ תומת ישרים מאמר כל דאי פי"ג:
קסא
דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמו לא אמרו אלא כשמת מתוך אותו חולי שצוה בו אבל כל שעמד מאותו חולי חזרו דבריו להיות דברי בריא ואינן ככתובים וכמסורים שו"ת הריב"ש סי' ר"ו:
קסב
דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה לא אמרו אלא מה שכתו' בחומש דוקא אבל מזמורים וכיוצא שפיר דמי ואף בחומש אין להקפיד אלא בדבר שמוציא אחרים ידי חובתן תוס' בתמורה דף קי"ד ב' ועיין בחוות יאיר סי' קע"ה באורך ובתוס' ישנים דיומא דף ע"ג ב' ואבודרהם דף י"ב א' ועיין מקראי קדש פי"ג מהל' תפלה שכתב דאיסור זה הוא מדרבנן:
קסג
דבר שיש לו מתירין דאפי' באלף לא בטיל נראה דאפי' בס"ס לא בטיל הרא"ש בתשו' כלל ב' סי' א' בשם הר"ם והוא ז"ל חולק עליו ואמר דהיינו דוקא כשהספק ספקא ע"י תערובת כגון ביצה שנולדה בשבת או בי"ט ונתערבה באלף כולן אסורות אף דאית ביה ס"ס אבל בשאר ס"ס שהוא בגופו של דבר אז בטל ע"י ס"ס (והפר"ח י"ד סי' ק"י ס"ק מ"ג פסק להתיר ס"ס בדשיל"מ אפילו בדאורייתא ע"ש) וכ"כ בספר אליהו רבא וזוטא דף מ"ב יעש"ב:
קסד
דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם לאו דוקא נאמר בדבר שיש בו סרך איסור אלא אף בדבר שאין בעניינו שום צד איסור לומר דגזרו הא אטו הא אמרינן כן ב"י א"ח סי' תר"ע לדעת הטור (והרב"י שם כתב דאינו מוכרח דאיכא למימר דכיון דאין בו צד איסור לית לן בה) ולזה נוטה דעת המגן דוד שם ס"ק ב':
קסה
דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם היינו דוקא בלתי התרה אבל ע"י ההרה רשאי להתירן כן מוכח בפ' בתרא דנדרים פ"ח ב' (ועיין פר"ח א"ח תצ"ו במנהגי איסור כלל א' וז') ורש"ל בתשובותיו סי' ו' כתב דאף ע"י חרטה היינו דוקא מה שנהגו מקצ' ההמון ולא כלו כי מה שנהגו בו כל ישראל א"א להתיר כמו שא"א להתיר חומרת ר' זירא וכו' ע"ש:
קסו
דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור וכו' היינו בדברים שידוע שהם מותרים אלא שנוהגים בהם איסור משום סייג אבל אם נהגו בהם איסור מפני שהיו סוברים בדעתם שהוא אסור נדר טעות הוא ומותר להתירו להם פר"ח א"ח סי' תס"ח ס"ד לפי הסכמת רוב המפרשים (וכ"כ התוס' בעירובין ק"א ב' ובפסחים נ"א רע"א) וכן תמצא בתשב"ץ ח"ב סי' מ"ו ע"ש ועיין פרי תאר סי' ט"ל דף ע"ו שהאריך הרבה מאד בכללי ופרטי דין זה וגם הר"ב מטה אשר העלה ארוכה בזה ע"ש דף ק"ל וכו':
קסז
דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין לא אמרו רק דלא עדיפי לאפוקי ממונא דאלימא חזקת המחזיק כדאיתא בדוכתי טובא הקדמת ס' מעבר יבק דף ה' ב' (נראה דרצונו לומר דדוקא לענין ממון אתמר ולא לענין איסורא וכמו שנראה שם ולי הדיוט צ"ע דהא בסנהדרין ל' א' קאמר דאם בא בעל החלום ואמר לו שמעות שהניח לו אביו של מעשר שני הם דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ומעשר מילתא דאיסורא הוא ואם תדחה ותאמר דכיון שהוא מוחזק בממון אלימא חזקת המחזיק אף לגבי מלתא דאיסורא אכתי צ"ע דבהוריות י"ג ב' בההוא עובדא דאסיקו ליה לר"מ אחרים ולר' נתן י"א על שהיו רוצים לבייש את רשב"ג ור' נתן אזל ור"מ לא אזל אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין הא קמן דאף דהוה מילתא דאיסורא דלא פתיך בהדיה דררא דממונא אפילו הכי לא אשגח ביה ר"מ) ועיין ענין נחמד בזה בתשב"ץ ח"ב סי' קכ"ז וקכ"ט ובשו"ת זקן אהרן סי' כ"א וע"ע ברכות כ"ח א' ולא היא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה:
קסח
דרשינן לשון הדיוט היינו דוקא כשידוע לנו שזה ידע שההדיוטות נהגו לכתוב כן אבל בסתם לא אמרינן דככתוב דמי ש"ך ח"מ ססי' מ"ב וסי' ס"א ס"ק י':
קסט
דברים שבלב אינן דברים לא אמרינן הכי אלא בנדרים והקדשות ותנאים וכיוצא בהם אבל לענין שום בטול גלויי דעתא הוי כאמירה בפה הרשב"א ז"ל בחדושי סוכה דף פ' ד':
קע
דם משרק שריק לא אמרי' אלא היכא שהדם מרובה. על הציר המעור' בו אבל היכא שדם מעט נבלע עם ציר הרבה אז נבלע עם הציר ולא שייך למימר משרק שריק הרא"ש פ' כל הבשר:
קעא
דברי ש"מ ככתובים וכמסורים שאא דמו הבו דלא לוסיף עלה ולא אמרינן כן אלא במה שאמר בפי' אבל אין מוסיפין וגורעין ודורשין בדבריו דאע"ג דאנן סהדי שהיה בדעתו לומר דבר א' ולא אמרה באופן מספיק אין לנו לילך אחר אומד דעתו שו"ת הרשב"א סי' שכ"ה ועיין הרמ"ע סי' נ':
קעב
דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמו היינו במקום שאינו חב לאחרים אבל במקום שחב לאחרים כמו כתובת אשה וב"ח ואין בנכסיו לפרוע הכל לאו כל כמיניה למסור בידו ולהפסיד לאחרים הרדב"ז ח"א סי' קנ"ה (הובא בכנה"ג ח"מ סי' ר"ן הגה"ט אות ט"ו) ועיין שם:
קעג
דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמו לאו דוקא כמסורים עכשיו אלא דקונה כאילו מסרם קנייה בעלמא שו"ת ר' בצלאל סימן ט"ו דף נ' ב' בשם הרשב"א וכ"כ צרור החיים דף קמ"ד ב' בשם הרשב"א:
קעד
דרכי האמורי מדברי הרשב"א סי' קס"ז מוכח דאין לאסור משום דרכי האמורי רק אותן המנויין בגמרא ותו לא ע"ש וכן מצאתי בס' יראים מצוה פ"ח:
קעה
דין ארבע מיתות לא בטלו וכו' פירש באותם שנטפלו דינם בעולם הזה כי ודאי יש רוצחים ובעלי עבירות שמתים בשלוה ובהשקט ונידונים בעולם הבא הריטב"א בפ"ג דכתובות דף כ"א ג':
סליקו כללי הדלת.