יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
סוטה · דף טז:
ת"ר הקדים עפר למים פסול ור"ש מכשיר מ"ט דר"ש גמר מפרה אדומה מה התם הקדים אפר למים כשר אף בסוטה כן. והתם גופא מנלן תרי קראי כתיבי כתיב עליו אלמא אפר ברישא וכתיב מים חיים אל כלי אלמא מים ברישא הא כיצד רצה זה נותן רצה זה נותן [ורבנן אל כלי] דוקא עליו לערבן ופריך ואימא עליו דוקא אל כלי שתהא חיותן בכלי ומשני מה מצינו בכל מקום מכשיר למעלה אף כאן מכשיר למעלה וכתב מרן וז"ל עי' רש"י פסחים (דף ל"ה א') ד"ה מעלה וצ"ע עכ"ל אם כוונתו דשם איתא אמר רבא אף אנן נמי תנינא ונתן עליו מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי (באותו כלי שהוא מקדש מי חטאת באפרן צריך למלאותן מן המעיין ולא ימלאם בכלי אחר ויערב לתוך זה) וכתיב ונתן (דמשמע תלושין דמותר למלאותן בכלי אחר ויערם לתוך זה). והא מחוברין נינהו אלא מעלה ופרש"י מעלה בעלמא הוא מדרבנן שתהא חיותו בכלי ואסמכוה רבנן אקרא עכ"ל ולכאורה תקשי דכיון דמקרא דונתן מוכיח תלמודן שם דחיותן בכלי רק מדרבנן הוא א"כ הכא דף ריך ואימא עליו דוקא אל כלי שתהא חיותן בכלי היה ליה להשיב הא כתיב ונתן וא"א לן לומר שתהא חיותן בכלי. אולי נאמר בזה דהתם נחית רש"י ז"ל לפרש כן דף שיט להו מונתן דלא בעינן חיותן בכלי משום דברייתא דשם מסתמא קיימא כרבנן דהכא דאם הקדים עפר למים פסול דבעינן מים למטה דוקא וא"כ אי אמרת דבעינן שתהא חיותן בכלי דבאותו כלי צריך למלאותן מן המעיין איך יקויים בידינו קרא דונתן דעל מה יתן. אל ע"כ דלא בעינן מדאורייתא שתהא חיותן בכלי ואז ניחא ליה האי ונתן וכמו שמפורש שם להדיא וכתיב ונתן אלמא תלושין נינהו וכמש"ל. וע"כ דחיותן בכלי הוא מדרבנן וכפרש"י התם. משא"כ הכא דף ריך ואימא עליו דוקא והיינו שיהא האפר למטה. אל כלי שתהא חיותן בכלי אין לדחות דרשא זו שתהא חיותן בכלי מונתן. דהא עדיין יש מקום לונתן דאף שהוא באותה כלי ששאב ואינו שופך מכלי אל כלי אחר עכ"ז שייך לכתוב ונתן כיון שבשאיבה זו נותן המים על האפר דלמטה ועי':