יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
נזיר · דף סא:
[תוס' ד"ה ואימא] ת"ל ואימא בני ישראל מדירין בניהן בנזיר ואין העובדי כוכבים מדירין ביניהן בנזיר יכול לא יהו נזירים ת"ל איש הא איתמר עלה א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר א"כ הלכה לא נשנית אלא לגבי ישראל ואין סברא דליתי מיעוטא [למעוטי דבר שאינו אלא הלכה למשה מסיני] עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' זבחים (ה' ב') תוס' ד"ה ניתק אין וצע"ק עכ"ל והוא דשם א"ר הונא אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר מ"ט אמר קרא הוא בהוייתו יהא ופירשו התוס' בד"ה ניתק וז"ל ובא לפרש טעם למה הוא שר כיון דגמירי דבאשם רועה ומפרש משום דכתיב הוא דמשמע בהווייתו יהא פירוש בהווייתו מה שסופו להיות דהיינו עולה שסופו עומד לכך כשיסתאב ויפלו דמיו לנדבה ואין לחוש אי קאי קרא אהילכתא דכה"ג אשכחן בפ' הלוקח עובר פרתו דאיצטריך קרא ואיצטריך הלכתא עכ"ל הרי להדיא דקאי קרא אהלכתא. אך אולי נאמר בזה דבבכורות שם (ט"ז א') איתא מניין לחמש חטאות מתות ת"ל ממפריסי הפרסה טמא ואף דהילכתא גמירי לה למיתה אמרו שם דאיצטריך קרא ואיצטריך הלכתא דאי מקרא ה"א לרעייה קמשמע לן הלכתא למיתה ואי מהלכתא ה"א דאי אכל מהני חמש חטאות איסורא איכא לאו ליכא קמ"ל דאיכא לאו ואם כן בתכלית הדבר לא קאי האי קרא אהלכתא ורק דרחמנא מלמדנו דינו של חמש חטאות דאיכא לאו בהו. ואיצטריך לן גם ההילכתא וכמו כן ההם בזבחים מלמדנו קרא דאשם הוא בהווייתו יהא דאם שחטו לדבר שסופו עומד לכך כשר ובלאו ההלכתא יש מקום לדרשא דקרא משא"כ הכא שנאמר דקרא דבני ישראל אתא למעוטי דאין העובד כוכבים מדירין בניהם דעיקר הדרת האב לבנו ליהא כלל בקרא וא"כ אין שום מקום לדרשא זו רק על ההלכתא בזה שפיר אמרו דאין סברא דליתי מיעוטא למעוטי דבר שאינו אלא הלכה למשה מסיני ועי':