אור ברסלב
יד יצחק - א יד יצחק דרוש ראשון

יד יצחק - א· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

יד יצחק דרוש ראשון

בדרוש הזה ידובר בענין בריאת העולם ועל מה עמודיה יתקיימו ומדוע מאנו המלאכים בבריאת האדם ומחלוקת החכמים אם נוח לאדם שנברא. וענין תפיסת היצה"ר המובא ביומא (ס"ט) שנפיק כגוריא דנורא. ומה הוא דלעתיד ידומה היצה"ר לצדיקים כהר ולרשעים כחוט השערה המובא בסוכה (נ"ב). וישוב למה שהתעוררו המפרשים דבטעם מניעת המבול כתיב משום דיצר לב האדם רע מנעוריו והלא מטעם זה עצמו הובא המבול כמפורש. ועוד כמה ביאורי מקראות ומדרשי חז"ל:

מדרש (בראשית רבה פ"ח) אמר ר' סימון בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כתים כתים וחבורות חבורות מהם אומרים אל יברא ומהם אומרים יברא הה"ד חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו: חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות ושלום אומר אל יברא שכולו קטטה מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ שנאמר ותשלך אמת ארצה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה אתה מבזה תכסי' שלך אמר הקב"ה תעלה אמת מן הארץ הה"ד אמת מארץ תצמח ע"כ [והובא בהמבארי']:

אם נשאל מדוע נמצאו אנו הכתות להגיד דעתם בראש הלא כמה כתים יש לפני המקום ב"ה וכאשר נראה ג"כ קצת מדברי רבותינו בעצמם שאמרו כתות כתות וחבורות חבורות נאמר בפשיטות דהלא ידוע מאמר שמעון הצדיק שאמר ריש מס' אבות על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. הכוונה שעליהם הוסד תחלת הבריאה ורשב"ג אמר שם סוף פ"ק דאבות על שלשה דברים העולם קיים על האמת ועל הדין ועל השלום והוא הקיום אחר שנברא [ועיין ב"י בטור חוה"מ סימן א' ועיין ג"כ לקמן בדרוש הרביעי] ולכן כיון דאמת נעדרת והקטטה מצוי' אין קיום לעולם ע"כ התעוררו האמת והשלום שהן המקיימי העולם ורצו לבטל הבריאה בטענותיהן הנ"ל. ולעומתן החסד והצדק המה ממעמידי העולם יביעו אמרתם שטוב ויפה הבריאה. אך את זה מוטל להבין ולהשכיל הלא אמת קושטא קאמר ואין דרכו לשקר ומה חטאו דישולם תשלומו בארץ והלא חותמו של הקב"ה אמת ומעבדו אמת ולמה ישליכו עבור אמרי אמת אשר בפיו גם כאשר שאלו אח"כ מלאכי השרת רבש"ע מה אתה מבזה וכו' מה השיבם הקב"ה תעלה אמת א"כ מעיקרא מאי קסבר:

נעתיק לדבר בתחילה קצת בגודל השלשה העמודים הללו שיש להם כח לעמוד בהיכלי מלך ולחבק זרועות עולם. גודל וחוזק האמת אמרו ביומא ובעוד איזו מקומות חותמו של הקב"ה אמת ומקרא מלא וה' אלהים אמת ואמר דוד מלך ישראל ה' מי יגור באהליך מי ישכון בהר קדשך גו' ודובר אמת בלבבו ואמר שלמה בחכמתו אמת קנה ואל תמכור. וגודלו הוא כי אם יעמיד על האמת ויעמיק עצמו בזה יודה על אלהותו יתברך שהוא אלהים אמת וכן בנבואת אדון הנביאים ובזאת התורה שניתן לנו מאלהי האלהים ויאמין בהשגחתו יתברך ובשכר ועונש וכולם גדר האמת.

אבל אם ינטה זיז כ"ש מקו האמת הלא כן דרכו של המסית היום מקיל לו באמירת שפתים שפה שקר ואח"כ אומר לו להטיל ספק באחד מעניני עבודתו יתברך ומי כמוהו יודע לכלכל דברים להטות לב האדם לרע לו חלילה עד שידיחנו מאחד העיקרים. ובזה פשוט א"כ מאמרם ז"ל סנהד' (צ"ב) כל המשנה בדיבורו כאילו עובד עבודה כוכבי' ומזלות כתיב הכא והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם הבל המה מעשה תעתועים. והוא כדברינו כיון דנוטה קצת מדרך האמת קרוב הדבר שיכשל בשקר גדול וקרוב לעבודת כוכבים ומזנות ובעמדנו בזה נבין הגדה התמוה ביומא (ס"ט ב') ויצעקו בקול גדול אל ה' אלהים [בנחמי' ט'] מאי אמור אמר רב ואיתימא ר' יוחנן בייא בייא היינו האי דאחרביה למקדשא וקליה להיכלא וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון ועדיין מרקד בינן כלום יהבתיה לן לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן נפל להו פיתקא מרקיעא דהוי כתיב בה אמת אמר רב חנינא ש"מ חותמו של הקב"ה אמת אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתה מסרוה ניהלייהו נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים אמר להו נביא לישראל היינו יצרא דעבודת כוכבים שנאמר זאת הרשעה בהדי דתפסיה לי' אשתמיט ביניתא ממזייא ורמא קלא ואזיל קלי' ארבע מאה פרסי אמרו היכי נעביד דילמא חס ושלום מרחמי עלי' מן שמיא אמר להו נביא שדיוהו בדודא דאברא וחפיוהו לפומיה באברא דאברא משאב שאיב לקלא וכו' אמרו הואיל ועת רצון היא נבעי רחמי על יצרא דעבירה בעו רחמי ואמסר בידייהו אמר להו חזו דאי קטליתא לי' לההוא כליא עלמא חבשוהו תלתא יומי ובעי ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח וכו' ע"כ. ואף דתחילת בקשתם מבואר דכיון דהתגבר למאוד יצרא דע"ג על בני האדם עד דלא יכלי לי' כולי עלמא מהראוי לבטל כחו. דאף דתכלית הבריאה הי' ע"ז דיהי' נטיה בלבו של האדם לרע והאדם יעמוד כנגדו וילחם בו בעד נפשו. עכ"ז הלא ידוע מאמר חז"ל בקדושין (מ') ובסוכה (נ"ב) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו הלא א"כ יש סיוע מהקב"ה וכיון דגדל כחו עד דקטלינהו לכולהו צדיקי ואתרבי' למקדשא מהראוי שיוחלש בעזר האל ואף דאין באפשרות לבטלו לכולי' אף ממצוה אחת דהלא כמה אזהרות כתיבי בפרטות עבודת כוכבים ואם אין בחירה למה להעיקר הזה בתורה וכידוע מאמרם ז"ל בשבת (פ"ח) שבזה נצח משה רבינו אדון הנביאים למלאכי השרת נגד ויכוחם שרצו שתנתן התורה על השמים וכמפורסם ועכ"ז לא קיבל משאלותם אבינו שבשמים משום דאין יצר שולט בם וא"כ איך אפשר לבטל בשלימות היצר אף בפרט אחד על זה נאמר דבקשתם הי' שלא לבטלו בשלימות מהסיתן לעבודת כוכבים רק להיות ישעם ועזרם בתשועת ה' שיוחלש כחו של המדיח דגדול כחו יותר מאפשרות האדם לעמוד נגדו כמעט. עד שאמרו חז"ל בסנהדרין בחלק בשעה שבא מנשה לרב אשי בחלום ואמר לו אלמלא היית שמה הוות נקיטי בשיפולי גלימא ורהיטת. ולכן הסכימו בשמים לשאלתם ונפל להו מן שמי' הוא הסכמה על בקשתם אבל לפלא ולמופת ענין הלזה דנפק ואזיל כגוריא דנורא מבית קודש הקודשים [ואף דודאי לוטים בזה סודות עמוקים אך אנחנו במה שהורשנו נתבונן]. ומה הן הנה הפלאי פלאות דאשתמיט ביניתא ממזייא ואזיל קליה ארבע מאות פרסי וענין העצה שניתן לנו מנביא ה' להשליכו בדודא דאברא אתמהה:

ונאמר דידוע ומודעת זאת שענין עבודת כוכבים של דורות הראשונים היה טעותם שאמרו שהשם יתברך שמו בגבהותו וברוממותו איננו משגיח בעצמו על העולם רק השפע יורד ע"י המזלות לכן יעבדו להמזלות ולהברואים שתחת המזלות ובזה יקבלו השפע מהמזל ששולט עליו והלא ידוע ומפורסם דכח היותר גדול שבכל הברואים נרמז בארי וכדכתיב כאריה ישאג וכמוהו הרבה. ואמרו בחגיגה (י"ג) מלך שבבהמות שור מלך שבחיות ארי ולכן שפעת כחות של המזלות נרמזי' כאן בארי וזהו אמרם על דרך מליצה דנפיק ואזיל כי גורי' דנורא מבית קודש הקדשים ששם משכן כבודו יתברך והיו אומרים שהשפעות כחות הללו מקבלים השפע מאלהינו ית' ועתה יצא משם כלומ' דנתבטל הדעת הכוזבת הלזה בכח תפלתם ונתוודע להם שאינם מקבלים השפע הטוב מאדונינו הוא ה' אלהינו רק הוא לבדו המשפיע טוב ומשגיח בעצמו מקרני ראמים. וכאשר התחילו לבטל הדעת הלזה והוקל מעליהם הטעות והכזב אף כי דעדיין לא כלה לגמרי עכ"ז מיד נתנו ללבבם איך ההבילו כל ימיהם בשקר וכזב כהחטא הגדול הלזה ובמה יבואו וישובו לפני אדון כל. וזהו אמרם עוד בהדי דתפסוה אישתמיט ביניתא ממזיא רמא קלא ואזל קליה ארבע מאה פרסי והן הנה בהמליצה קולות החוטאים ההמה בנפשותיהם דאזיל בכל א"י שהוא ארבע מאה פרסי כידוע וזה היה תיכף כאשר נשקוט מעט גבה יצרם ונרמז באשתמיט ביניתא ממזיא כמובן ומה שאמרו עוד שם היכי נעביד דילמא חס ושלום מרחמי עלי' מו שמיא הכוונה כדברינו הנ"ל דאין באפשרות לבטל ליצר דעבודת כוכבים לתכליתו דאיך נעשה במצות הרבים המדברים במניעת העבודת כוכבים וחששו דכיון דבני האדם נותנים ללבבם כ"כ והנראה א"כ דיבטל היצר מכל וכל לתכליתו וזהו א"א ולכן באולי מחמת הקולות הנשמעי' יבוטל מה שהוסכם לבטלו. ע"כ אמר להו נביא לישראל דאופן ביטולו לא יהיה דלא יזכר כלל דזה אי אפשר רק שדיוהו בדודא דאברא וכו'. כוונת דבריה' דידוע דאברא הוא דבר הכבד מאוד וכן יהי' אופן הסתתו לאיש הישראלי לעבודת כוכבים בכבדות מאוד דומיא דמונח בדודא דאברא דקשה לכפות הדוד ולעלות ממנו. וכן הצועקים הנ"ל חפיוהו ג"כ לכומייהו באברא והיינו שלא יתעוררו כ"כ עד שירא' שיבטל היצה"ר לתכליתו רק יוסתם פיהם מעט וימצא בהם כבדות שבלתי יראה שכלה ובטל יצרא דעבודת כוכבים ועל דרך רמז ומשל ידברו חכמינו כן דרכם בקודש [ולדברינו יוכל להתפרש קצת דחפיוהו לפומי' לא על הדוד לבד ידבר]. וכבר ידוע שאם יזכור האדם סופו ויתפס זאת בשכלו אזי כל תענוגי העולם להבל ותהו יחשבו לו וכל שמחה לאבל יהפך עליו. אך דהרצון והחשק שניתן בכח היצה"ר הוא מסמא עיני האדם ומשכח ממנו את כל הדבוק בסופו והכליון וההפסד אשר ימצאהו ולכן כיון דנחבש אתם יצה"ר ונגלה אל פני האדם את כל אשר ימצאהו אז נמנע כח התמדה והרצון. אבל זה אין באפשרות שיהיה תמיד דא"כ לא תחמוד ולא תתאוה למה לי וכמוהו לא תגנוב ולא תגזול ועוד אזהרו' וצווים ואם אין צורך לתורה הלא דגם אין צורך לעולם דהעולם יסודה על התורה כידוע בשביל התורה שנקרא וכו'. ומקרא מפורש אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ולכן אמר להו חזי דאי קטליתא ליה לההוא כליא עלמא ומה שאמרו דבעי ביעתא. דרך משל נקטי היינו תענוג כל שהוא דשויה ביעתא:

ובעמדנו בזה נבאר ילקוט תמוה [תהלים תרל"ח] הנה יחבל און וגו' אמר ר' לוי בשעה שאמר הקב"ה לנח שיכניס שנים מכל מין אל התיבה ובאו כולם ונכנסו לתיבה שנאמר שנים שנים באו אל נח אתא שיקרא בעי למיעל א"ל נח אין את יכול למיעל אלא א"כ נסבית לך זוג. אזל פגע בפחתא א"ל פחתא מן הן את אתי א"ל מנח דאזני למיעל לתיבותא ולא שבקי לי ואמר לי אי אית לך זוג תיעול ואי לא לא תיעול אם את בעי תהא בר זוגי. אמר ומה את יהיב לי א"ל אנא מתקן עמך דכל מה דאנא מסגל את נסבית אתקינון ביניהון דכל מה דשקרא מכניס תהא פחתא נסבא ועלו תרוויהון לתיבותא. כיון דנפקן הוה שיקרא אזיל ומכניס ופחתא נסבא דקדמי קדמי אתא שיקרא א"ל הן אינון כל מה דסגילית א"ל לא את אתקנת עמי דכל מה שאת מכניס אנא נסבא ליה. לא הוי ליה פ"פ הוי כל מה דשקרא מכניס פחתא נסיב זהו הרה עמל וילד שקר ע"כ [והובא בהמבארים והנה תמוה]. והנראה לומר כוונת דבריהם הקדושים דכאשר חטאו דור המבול מצד רוע יצרם ועיקר חטאם היה מצד השקר כדכתיב אז הוחל לקרוא בשם ה' וזהו שקר גמור דכחשו בבורא עולם ואמרו לא הוא ומשום זה פרצו בעריות ובגזל וחמס וראשיתו של היצר הוא השקר שמשים אור לחושך וחושך לאור ומסמא עיני האדם להטות לבבו כחפץ המשחית. וכאשר ניצל נח בא עוד השקר הנ"ל למיעל לתיבותא ולהחטיא עוד דורות הבאים כי כן דרכו אשר שטף מים רבים אליו לא יגיעו להבדל משקרו ורק עובר דרך ימים ומדברות וזהו מליצתם אתא שיקרא בעי למיעל. וענה לו נח בחכמתו אם אתה ההי' לבדך מי יקום נגדך הלא לא מבול אחד יבוא עוד על ברואי תבל מכחך הרע להשטיף עולמות רבים בשקרך ורק אם יהי' מי אתך לבטל מה משקרך וינגדתך ויגלה ערותך אז תבוא אל התיבה. וזהו ע"ד מליצה כמו שאמרו חז"ל (יבמות ס"ג) על אעשה לו עזר כנגדו זכה עוזרו לא זכה מנגדתו. והלא אין לך לא זכה יותר מהשקר וצריך לו זוג לנגדתו ולברר קצת שיקרו כדי שלא יאבד מהרה עוד ברואי תבל. וזהו אמרם א"ל נח אין את יכול למיעל אלא א"כ נסבית לך בן זוג:

והלך ופגע בפחתא וכו' הכוונה דאם יתיישב האדם קצת ימצא דהשקר והמה כלל התאוות וההנאות העולם הכל הולך לאבדון ולפחת וזהו מושג להאדם במעט התבוננות ואין לך שלא יתעורר סוף עתו ושסוף הכל הבל ורעות רוח. [אבל לא כן אנשי דור המבול דלא התעוררו כלל וכלל מצד סמיות היצר]. ותכלית כוונת רבותינו לעורר להאדם ולהשכילו שיתן ללבבו שמהשקר נעשה פחת ואבדון ולכן יראה נא להנצל מהשקר כצבי מיד אך באריכות דבריהם עוד ששאל השקר הן אינון כל מה דסגילית כו' הוא השכלה ולהדריך האדם עוד במדה נאותה דאף אם לפעמים יוסר ויגיע לאדם איזה צרה רבה ר"ל או עניות פתאומית וכדומה אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים לאמר מדוע השיגוהו הצרה והמצוקה הלזה. שידע דהפחתא הוא שותף להשיקרא ומהשקר שבראשונה שהקדימתו בא הפחתא. וזהו מליצתם כיון דנפקין וכו' אתא שיקרא אמר לו הן אינון כל מה דסגילת אמר לו לאו את אתקנת עמי דכל מה שאת מכניס אנא נסבא לי' כמובן ובזה שהתבאר שהכליון כרוך ודבוק בעקבי השקר ולכן אם אין שקר אין צורך לכליון פשוט קצת טעם הדבר דבקושטא לא מת אינש קודם זמנו המובא (בסנהדרין צ"ז). דכיון דאין שקר אין כליון. וכמאמר החכם במשלי שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר היינו שכרוך עמו האבדון ולכן אמר ירמי' הנביא בשם ה' [ירמי' ה'] בקשו ברחובות ירושלים אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה דגדול האמת שהוא ממקיימי העולם. וכן משפט כמתניתין הנ"ל וכאשר יבואר קצת להלן ובמעט התבוננות יש להבין בעמדנו בזה מליצת חז"ל בסנהדרין (דף צ"ז) על פסוק ותהי האמת נעדרת ודרשו מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכות לה וזהו דאחר שישמעו דברי הנביא בשם ה' יתקבצו ויתחברו אגודות אגודות לדבר על דבר דברי הנביא וזהו מלמד שנעשית עדרים עדרים. ועכ"ז לא נשאר אתם דבוק כלל מהאמת והצדק שהודיע הנביא ורק הולכות לה אבל אם ישאר ויתדבק בנו האמת שאנו רואים ושומעים אז יגיענו שכר האמת שאמר החכם מכל אדם בספר [משלי י"א] רשע עושה פעולת שקר וזורע צדקה שכר אמת כוונתו לדרכנו מעשה הרשע הוא קיומו רק כפעולת שקר שביאר כבר בדבריו ועד ארגיעה לשון שקר וכנ"ל אבל זורע צדקה שכר אמת וא"כ שכר אמת גדול מעושי צדקה כיון דנתלה באמת וזה כאמרו שפת אמת תכון לעד ואנחנו נדע ג"כ גודל שכר האמת מעושי צדקה שכתב [במשלי כ"א] רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד ונאמר עוד שם מתן בסתר יכפה אף וצדקה תציל ממות ואמר דוד המע"ת [תהלים קי"ב] פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד וכאשר יבואר עוד גודל הצדקה בדרוש וא"ו וגדול מהם שכר האמת דמי נתלה במי:

ועמוד השני הוא עמוד הדין וכדכתיב צדק ומשפט מכון כסאך [תהלים פ"ה] ואולי לכן אמרו (שבת י') כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית והביאו התם גזירה שוה בקר בקר כיון דהוא ממקיימי העולם שלא תחרב כמובן ואמרו עוד (סנה' ז') כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל שנאמר אלהים נצב בעדת אל וכמתני' דאבות הנ"ל שהעולם מתקיים על הדין ואפשר דאין כוונת מתניתין דוקא לדיין שדן דין דהלא אמרו סתמא על הדין ומצינו [במגילה ט"ו ב') אמר ר"א א"ר חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו למי שמשים עצמו כשריים ולרוח משפט זה הדן את יצרו [ופירש רש"י כופהו שוב בתשובה] וליושב על המשפט זה הדיין שדן דין אמת לאמיתו וכו'. הרי דגם זה שעושה תשובה מצינו שנקרא די וכ"כ מצינו מאמר זה בחלק (קי"א) עי"ש וע"ד זה אמרו (בפסחים נ"ד) דתשובה נבראת קודם שנברא העולם שנא' בטרם סרים יולדו וגו' ותאמר שובו בני אדם יען כי קיום העולם תלוי בזה וזה הוא בכלל הדן את יצרו וכרש"י הנ"ל וכן מצינו דנמנו וגמרו נוח לאדם שלא נברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו (עירובין י"ג). דזהו יסוד קיום העולם. אך יש להבין ענין מחלקותם דהללו אומרים שנוח לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לאדם שנברא ואח"כ נמנו וגמרו שנוח לאדם שלא נברא יותר משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו ע"כ בתלמודן שם דלכאורה נעלם ענין מחלקותם והאם עול בחוקו יתברך לדעה האומר דנוח לאדם שלא נברא וכפי שנמנו וגמרו ונאמר בדרך זה דמפורסם הדבר שתכלית הבריאה הי' מטובו ית' להיטיב להאדם מבחר היצורים לכן נפח באפיו חלק אלוה ממעל שיבחור בכחה בהטוב ויעזוב הרע שבעבור זה יגיעו שכר נצחי עדי עד ולא ימיש ליהנות מזיו כבודו יתברך:

[ואולי בזה נאמר על דרך מליצה דברי חז"ל בברכות (ח' א') גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים דאילו גבי ירא שמים כתיב אשרי איש ירא את ה' ואלו הנהנה מיגיע כפו כתיב אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא וזהו דידוע דגם קודם שניתנה הנשמה באדם מעולם היה חלקה בחיים עם ה' אלהיה. אך היתה מגודרת אז בגדר ירא שמים כצבא השמים והמלאכים ושרפים ואופנים שגם המה נהנים מזיו כבודו אבל בודאי אין כאן יגיע כפים כיון שאין להם בחירה ורצון כלל רק כפי שניתן בכחם וששים ושמחים לעשות רצון קונם משא"כ הנשמה אחר רדתה בגוף האדם אזי בבחירתה תבחר בטוב ותמאס ותרחיק הרע ונקראת ומגודרת אז בשם וגדר נהנה מגיע כפיה ואז וטוב לך לעולם הבא אבל כל עת הנייתה בגדר ירא שמים הנ"ל ואינה ניזונית ממעשה ידיה ויגיע כפיה אזי אינה בגדר וטוב לך ורק תואר אשרי הוא לה כמובן]. וכבר אמרו חז"ל (בקידושין ל' וסוכה י"ב) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש המיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו ובשבת (צ"ג) לענין מלאכת שבת מצינו דזה יכול וזה אינו יכול ד"ה זה שיכול חייב דאי זה שאינו יכול מאי קעביד א"ל רב המנונא והא קמסייע בהדי' א"ל מסייע אין בו ממש והביאו הרבה ראיות שם [והא דבאמת מצינו לרב אשי במכו' (כ' ב') גבי אחד הניקף ואחד המקיף לוקה ואוקי רב אשי במסייע ניקף להמקיף. וא"כ סבר בהדיא דמסייע יש בו ממש והתם בשבת הביא בעצמו ראי' דמסייע אין בו ממש עיין בדברינו לעיל מה שדברנו בחידושנו לספר שופטים מספר היד]. ולכן נאמר באולי ע"ד זה פלוגתתם הנ"ל דדעת הראשונה שנוח לאדם שלא נברא כיון דבידו של הקב"ה לבטל להיצר הרע וכמו שאמרו בברכו' (ל"ב) א"ר חמא בר חנינ' אלמלא שלש מקראות אלו [ופירש"י ז"ל אלמלא שלש מקראו' וכו' שמעידין שיש ביד הקב"ה לתקן יצרנו ולהסיר יצה"ר ממנו] נתמוטטו רגליהם של ישראל חלילה. דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר וכיון דבידו יתברך להסיר השאור שבעיסה א"כ הוא הוא היכול והאדם אינו יכול דהלא אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו וא"כ האדם אינו רק בגדר אינו יכול ומסייע הוא ואין בו ממש ולכן אמרו שנוח לאדם שלא נברא יותר משנברא דהלא עדיין אינו מתואר בגדר נהנה מיגיע כפו דסוף סוף הקב"ה הוא היכול. והאמרי לה דנוח לאדם שנברא סברי דאף דבאמת הכל יכול בוראנו בכחו הבלתי ב"ת גם לבטל להיצה"ר עכ"ז כיון שגזר ברצונו הפשוט שבעוה"ז לא יתבט' היצה"ר עד ימו' המשיח ועוה"ב וכדאר"ח כל בידי שמים חוץ מיראת שמים וניתן הבחירה בידי האדם להטות לאיזה צד שיהי' רצונו כדכתיב [בדברים ל'] ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' ובחרת בחיים וכראיית ר' חנינא המובא באיזו מקומות בש"ס מדכתיב מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכדומה לרוב. א"כ אדרבה בוראנו יתברך הוא המסייע והאדם העושה נקרא ואף דבאמת האדם אינו יכול לעמוד נגד היצר עכ"ז בזה לא יקרא אינו יכול כיון דניתן בגודש כחות הרע עד שבלתי סיוע אינו יכול להנצל והלא האדם מלא כל מה שבכחו והוציא לאור כל חפץ ורצון יוצרו יתברך ובעמדנו בדברי ר' חנינא הנ"ל נבארהו קצת דזה לשון תלמודן ברכות ל"ג ב') א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אטו יראה מלתא זוטרתי היא והא"ר חנינא משו' ר' שמעון בן יוחאי אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד שנאמר יראת ה' היא אוצרו אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא דא"ר חנינא משל לאדם שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן:

קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול ע"כ ולבד מה שמדקדקים דהלא משה עם ישראל ידבר ואצלם הלא כלי גדול הוא ולמה אמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך וגו' דקדקנו עוד דקושיא זו גם בלתי ר' חנינא על קרא הנ"ל לבדו יקשה [ואח"ז מצאנו דקדוק זה לרש"א ע"ש]. ובודאי לדוחק יחשב אם נאמר דאין הכי נמי דעל הקרא יסוב קושיתו ולא על ר' חנינא דווקא ועוד דגם מתלמודן (שבת ל"א) מוכח משם דרק על ר' חנינא לבדו קושיתם דגם שם הובא קרא הלזה דאיתא התם א"ר יוחנן משום ר' אלעזר בר"ש כצ"ל] אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' ולא פריך תלמודן כלל ובמגילה שהביא תלמודן עוד הפעם דברי ר' חנינא פריך שם ג"כ הרי ברור דרק על ר' חנינא יסוב קושיתו ולא על הקרא וצע"ק ואולי יש לומר בזה דבתלמודן (יומא ל"ט) תנו רבנן והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה וכן אמר ר"ל שם מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן הבא לטמא פותחין לו לטהר מסייעין אותו וכו'. וא"כ מצינו תרי יראה אחת התעוררות האדם עצמו ואחת שמסייעין אותו מן השמים והסיוע מן השמים נמצא על כמה דרכים לפניו יתברך כמובן. ומהם אם ינתן להאדם מחשבה ורעיון נכון להתבונן בגדולת בוראנו יתברך שהאציל מעצם כבודו יתברך עולמו' רבות אין מספר וחקר אלף אלפים ורבי רבבות אז יפול יראת ה' על פניו או ימלא יראת ה' אם ידקדק בחשבונו נגד בוראנו יתברך ויראה כמה המריד נגד כבודו ועכ"ז ירחם בוראנו יתברך על חוטא כמוהו וכולם המה בכלל סיוע מלמעלה ליראה את ה' ולכן בדברי משה בחיר הנביאים היינו מפרשים דכאשר ביאר קצת מענין נתינת התורה ומענין העגל שעשו וחס בוראנו יתברך עליהם והרבה לבאר השגחת ה' והנהגתו עמהם בתחילה אח"ז אמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה הלא דבר נקל הוא היראה כיון דיש לך במה להתעורר אבל ר' חנינא דסמיך על האי קרא שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וא"כ על היראה הבאה מהתעוררות האדם ידבר לכן הקשו עליו מהא שאמר משמי' דרשב"י אין להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד וכיון שיעצור באוצר בודאי דבר יקר הוא. ותירץ אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא הכוונה קצת דבאמת יראת הקרא ביראה דמסייעין אותו מן השמים ידבר ולכן מה היא אבל ממילא ר' חנינא יוצא מזה שאינו בידי שמים דאל"כ אין שייך כלל לומר מה ה' אלהיך שואל טעמך כמובן. ורק קצת ישוב הוא:

אך הא דלסוף נמנו וגמרו דנוח לאדם שלא נבר' והתעוררנו על מה ולמה יעשה בוראנו ככה להאדם מבחר הברואים לבוראו ולעשותו במה שנוח לו מניעת העשי'. ע"ז נאמר דודאי יש ויש צדיקים גמורים שאינם צריכים סיוע מהקב"ה כדמצינו באברהם אבינו שאמר ה' אשר התהלכתי לפניו ודלא כלגבי נח דאמור בי' את האלהים התהלך נח. ודרשו ז"ל נח הי' צריך לסיוע אברהם לא הוצרך לסיוע וא"כ לגבי צדיקים כאברהם אבינו כדאי והגון מאוד ומאוד הבריאה ובואו לעולם ואשריו וטוב לו והיא היא הצלחה היותר גדולה לו ותכלית כוונת הבריאה הי' לצדיקים כהמה המתגברים בעצמם נגד היצה"ר ואין צריכי' לסיוע האל. ולכן אין עול בחוקו יתברך חלילה:

והא שהתעוררו כאשר נמנו וגמרו שטוב לאדם שלא נברא נאמר דאולי על דרך רמז ידברו חז"ל והוא דבמתניתין דסוף עוקצין איתא עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלשה מאות ועשרה עולמות וסך זה כבר ביארו המבארים משום דשש מאות ועשרים מצות נמסרו לנו בכללם והמה תרי"ג מצות דאורייתא ושבעה דרבנן ועבור כל מצוה מגיע להאדם עולם שלם [ואולי הוא תענוג נצחי בלתי ישוער]. אך לפי שהאדם בלתי סיוע האל לא יוכל לעמוד נגד יצה"ר וכמאמרם דקדושין הנ"ל לכן לא ניתן להאדם רק מחצית מששה מאות ועשרים כיון דהקב"ה הוא העוזר להאדם. וכאשר השיגו ב"ש וב"ה שכר זה ומניינו וראו שלא ניתן להאדם רק מחצית מהר"ך. וא"כ נראה בעליל דבוראנו יתברך לא נחשב למסייע ואין בו ממש דא"כ הי' להגיע להאדם ששה מאות ועשרים עולמות ורק דעושה מעשה רבה הוא לכן נמנו וגמרו שנוח לאדם שלא נברא כיון דרוב בני האדם אינם מגיעים למדריגת אברהם אבינו להלוך ולהתגבר בלי סיוע. [וכעין רמז הדברי']. ואולי זהו כוונת חז"ל שדרשו על דברי קהלת אדם אחד מאלף מצאתי שזה אברהם היינו שתכלית הבריאה הי' בשביל האדם וכאמרם בשביל ישראל שנקראו ראשית אבל בשביל איזה אדם הוא מי שאינו צריך סיוע. וזה הוא אברהם דבו מצינו אשר התהלכתי לפניו ואמרו עוד דעכשיו שנברא יפשפש במעשיו [תמיד ואולי יבוא מעשיו למעשה אבותינו דבאפשרות הוא וכאמרם לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב ואמרי לה ימשמש במעשיו ופלוגתתם באולי דלמאן דאמר דיפשפש במעשיו וכפירש"י והערוך דהוא במעשה דלשעבר סבר דבעל תשובה עדיף והאמרי לה דימשמש סבר דצדיק מעיקרא עדיף דהוא על להבא ופלוגתא זו נמצא בכמה מקומות בש"ס (ומהם ברכות ל"ד ב'): ובדרך זה יפורש גם כן קצת כוונת תלמודן (סוכה נ"ב) דרש ר' יהודה לע"ל מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכין ואומרים איך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה והרשעים בוכין ואומרים איך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה וכו' ע"כ ולכאורה אינו מובן בכיית הצדיקים הלא לשמחה יחשב להם וגם להרשעים מדוע יבקש הדן יחידי תחבולות כאלו להדאיבם שיבכו הלא ערוך מאתמול תפתה ושמה יבכו ויבושו ויכלמו אך אולי נאמר דזה לא בתחבול' יעשה רק דבאמת עם הצדיקים הקב"ה מדקדק כחוט השערה כדכתיב וסביביו נשערה מאוד וכתלמודן (ב"ק מ"ט) ולכן לצדיקים נדמה להם כהר גבוה דבאמת כיון דמדקדק עמהם ועם כל זה התגברו על היצר הלא הר גבוה נצחו. אך הבכי' הוא דבאמת איך יכלו לכבוש הר גבוה עם כל הדקדוקים הוא בעזר אלהים בודאי ולכן בוכין דלא הוציאו כוונת ה' בשלימות אבל להרשעים דעמהם אין מדקדקי' וא"כ מעונות הגדולים הלא בנקל להמלט ולכן נדמה להם כחוט השערה:

ועדיין נשאר לדבר מיסוד השלישי הוא השלום דהוא הוא כלי המחזיק ברכה לישראל כמתניתין דעוקצין ובו שלם ברכת כהנים ואמרו אם אין שלום אין כלום. וגדר השלום דיבר מהרי"ע דאינו אחר הקטטה דאיך יבוא ענין גדול ונעלה כזה אחר הרעה המגונה כמדת המחלוקת אלא הוא לאהוב את חבירו ולדרוש שיהי' על השלימות הן בעניני עוה"ז והן בעניני יראת שמים וכדומה וכאמרם ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה ובש"ס דשבת גבי הגר שרצה שהלל ילמדנו כל התורה על רגל אחד למד לו ואהבת לרעך כמוך ואידך פירושא ובמדת השלום יכולנו לקיים כל התורה ולהגיע לשכר של הש"י עולמות הנ"ל. דאף כי יש כמה וכמה מצות שתלוין בכהונה ובלויה עכ"ז כאשר אנחנו מקושרים זה בזה הלא כל ישראל כאיש אחד ומעשה המצות של זה לזה יחשב וכאמרם סוף פ"ק דקידושי (מ' ב') ר"א בר' שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות עשה עבירה אחת וכו' ודרשו חבור אפרים עצבים הנח לו היינו אם מחובר אפרים בשלום זה לזה אף כי עובד עצבים הנח לו [ובקרא בהושע כתיב חבור עצבים וגו'] והכוונה לדברינו בפשיטות כיון דמחוברים הנה אז צדיקים שבדור יגינו על הרשעים דכולם כאיש אחד יחשבו ויש לדבר הרבה בזה והמביאים לשלום ראשון לשלום הוא מדת הענוה דנראה ומוחש בחוש דאם הוא בענוה יתנהג אזי הוא אהוב לחבירו ויוכל להתדבק עמו ומקרא מפורש הוא וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. ועוד מצינו בתלמודן סנה' (צ"ט) אר"א כל העוסק בתורה לשמה עושה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר או מי יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי והכוונה כי יסתם פי המקטרגים עלינו למעלה וממילא נוכל להתדבק שלום למטה ועוד דבלימוד התורה יבין וישכיל גודל השלום דהלא כל התורה הוא פירושא דואהבת לרעך כמוך והלא גדר השלום הוא דלא יעשה רעה ושום הפסד לחבירו וישתדל רק לטובתו וכנ"ל וזה הוא בנין רוב תורתנו. ועוד לנו כאשר נפרש קצת דברי הילקוט דאמר ארבעה רוב שלימות הם יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום:

וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך ונאמ' באוני דכוונת הילקוט לפרש המביאין שלום וחשב הראשון הוא המלך המשיח וכדמצינו במדרש והובא בתוי"ט סוף עוקצין דביום השלישי יאמר בא שלום עי"ש והשני הוא אוהב התורה היינו האי הנחשב לעיל והוא הלומד תורה לשמה אף אם אינו ת"ח וכדאר"א כל הלומד תורה לשמה והשלישי בקודש הוא העניו והביא קרא דוענוים יירשו ארץ וכו' והאחרון חביב הוא ת"ח וכדאר"א המובא באיזו מקומות ומהם סוף ברכות דת"ח מרבים שלום ומהאי קרא אמר לי' שנא' וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך [ואף דת"ח לא גרע ממי שאיננו ת"ח והוא עוסק בתורה ולמה לן תרתי כתובים ע"ז. היינו שלום רב לאוהבי תורתך וכל בניך. נראה לומר בפשיטות האיש פשוטי עושה שלום רק בפרטי האישים וכן מורה לשון הכתוב שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול היינו להם ולהדבוק אליהם. אבל תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם בכללו והיינו דכתיב ורב שלום בניך ולא נכתב לבניך כדכתיב לאוהבי תורתך וכמובן] והא דנקטי רובי שלומות היינו התאמצות שלום ורוב נקרא. אך לפנינו לא נשאר לדבר כמעט רק בגדר הענוה שהוא יביאנו לשלום דידוע דדין ת"ח אינו אתנו כי יתמי דיתמי אנחנו ואם המצא ימצא יחידי סגולה יראי ה' באמת ות"ח הלא נגד הכלל ידובר. וכ"כ עסיקת התורה לשמה באמת ג"כ אינו מצוי אתנו כ"כ דרוב אנשי עם ה' המה טרודים בעסקיהם אך גדר הענוה קל לנו כי באמת שפלים ונבזים אנו ואם הראשוני' כבני אדם אנו וכו' וא"כ במה נתגאה והלא אין לנו כמעט שום סותר למדת הענוה ובזה נקל לנו לבוא אל השלום לולא דהשקר לנגדנו המרחיקנו מהשלום אם לא סיוע אלהינו וכאשר הוקדם דיצרו של אדם מתגבר להרחיקו מהשלום והאמת. ואלהינו בטובו וחסדו ידו נטוי' עלינו להצילנו מהאכזרי אשר תמיד בכל יום פורש רשת ללכדנו:

ובזה נבוא לבאר קצת המדרש שהקדמנו דבשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם הראשון נעשו מלאכי השרת כתים כתים צדק אמר יברא שהוא עושה צדקות וחסד ג"כ אמר יברא שהוא גומל חסדים אמת אמר אל יברא שכולו שקרים ושלום אמר אל יברא דכולו קטטה וביארנו בראשית דברינו טעם דההעוררו בזה חסד וצדק משום דהמה שעליהם העולם עומד ושלום ואמת משום דהם שני עמודים שעליהם העולם מתקיים מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ ונאמר בהתמי' הרבה שהתעוררנו בתחילת דברינו דמדוע ישליכו להאמת עבור אמיתותו ועוד תמוה מעיקרא מאי קסבר בוראנו יתעלה עיי"ש. דהכוונה דהאמת בלתי סיועת אלהינו אין ביכולת האדם לעמוד כנגד יצה"ר. וזה היה טענת המדות דהלא תכלית הבריאה הוא לתת שכר טוב על טוב בחירתו וכיון דהיצה"ר קשה עד שאין באפשרות האדם לעמוד נגדו [בלתי יחידי סגולה כאברהם אבינו. והם על כלל העולם ידברו] ולמה ייצר ויברא האדם מה עשה הקב"ה השליך אמת לארץ הכוונה דהוריד משמיא התעוררות וסיוע לאדם שיעמוד על האמת וממילא יבוא לשלום כאשר הקדמנו אשר אם יעמוד על האמת ויבין קוטנו ושפלותו בודאי יתרחק מהקטטה וידבק בהשלום. ולזה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס שלך. הכוונה לדרכנו טענתם היה כיון דכל תכלית הבריאה הוא להציל להנשמה מנהמא דכסופא וכנ"ל וא"כ כיון דעד כאן אתה הוא המסייע לה וא"כ נשארת היא בבזיונה ודי לה חד בזיון ולמה נוסיף לה בירידתה להגוף. דהלא גם זה נחשב לה רב בזיון כמובן [ולפי דברינו התכסיס לא על האמת ידבר ורק על הנשמה]. והשיב להם הקב"ה תעלה אמת מן הארץ הה"ד אמת מארץ הצמח הכוונה דהנה באמת אמרו ביומא (ל"ט) דרק הבא לטהר מסייעין אותו לטמא פותחין לו וא"כ הא דאמרינן (קדושין ל' וסוכה נ"ב) אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו הוא רק אם האדם בא לטהר במחשבתו הטוב' וזהו אמרו של הקב"ה תעלה אמת מן הארץ רצונו דאף שאני מוריד אמת מן השמים עכ"ז תחילת האמת היא מן הארץ היינו כשהאדם בא לטהר ואח"ז אני מסייעו.

ולכן כדאי הבריאה כמובן ואולי היא כוונה נכונה בעזה"ש:

ובזה יש לומר קצת ישוב למה שהתעוררו המפרשים במה דכתיב קודם המבול וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ כל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ וגו' ויאמר ה' אמחה את האדם וגו' ולאחר המבול כתיב ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו וגו'. ולכאורה יפלא הלא בשביל זה הובא המבול ואיך בעבור טעם זה בעצמו ימנע המבול וכאשר הוקדם.

ולדברינו נאמר דבזה חלוק דור המבול מדורות שלאחר המבול דראה עין ה' שהכל גלוי לפניו [אף דהרשות נתונה כאבות פ"ג ועיין ברמב"ם שם בפירוש המשנה ובהבאים אחריו] דדור המבול התגרו יצה"ר בנפשייהו וכל מחשבותם לרע מגדולם ועד קטנם ולזה נאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. היינו משכלו ורצונו לא מתגבורת היצר ורק מחפצו. דאדם איתקרי עדיין היינו דשכלם ודעתם אתם וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום היינו דגם כל מחשבותם לרע ומטוב לא ידעו. לכן וינחם ה' וגו' ויאמר ה' אמחה וגו' משא"כ דורות שלאחר המבול רוב העולם והדורות לא יחטאו רק בעבור דרוע יצרם רבה וחזקה עליהם ולזה נאמר לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם ולא כתיב רעת האדם דהרעה אינו מהאדם רק מהיצר וכמו שהתבאר. כי יצר לב האדם רע מנעוריו היינו מתחילתו היצר מתגבר ולא כתיב כי יצר מחשבות לב האדם כבדור המבול והא דכתיב כי יצר לב האדם היינו משום דמשכן היצר בלב וכאמרם ז"ל יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחות הלב ולכן לא יבטל כלל הבריאה בשביל זה רק כל אחד חטאו ישא (ואף דיש רשעים גמורים עכ"ז הלא לא בשביל מיעוט השוטים הרשעים יאבד את עולמו] ובאופן זה יתבאר ג"כ דברי תלמודן בחגיגה (ט"ז א') דריש ר' יהודא בר נחמני מתורגמני' דר"ל מאי דכתיב אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף אם יאמר לך יצר הרע חטוא והקב"ה מוחל לך אל תשמע לו שנאמר אל תאמינו ברע ואין רע אלא יצר הרע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואין אלוף אלא הקב"ה שנאמר אלוף נעורי אתה והתעוררו המבארים דאיך יבוא להבטיח להאדם בדברי שוא ותפל כהמה. ועוד דלמה לא הביא מקרא דפ' בראשי' המוקדם הנ"ל. ולפי דברינו יתבאר קצת דאין בדעת היצה"ר להסיתו דיחטא ברצון ממש דע"ז לא יאבה האדם לשמוע אליו כי ודאי לא יכפר ה'. רק דבא להנצל מרגזותו של יצר טוב דא"ר לוי בר לחמא אמר ר"ל בברכו' (ה') לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' לכן ידבר באזני האדם הסר נא מעט כל עסקך ממני ואם יראת אתה אולי תלכד במצודתי בודאי הקב"ה מוחל לך כי בין כך ובין כך צריך שמירתו כי אלולא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו וכיון דאין כוונתך למרות עיני כבודו אין בך עון אשר חטא כ"כ. ולכן הביא ראיה מדכתיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא מקרא דבראשי'. והלא א"כ ראי' מפורשת שאין הקב"ה מקפיד כ"כ על מה שאין העשיה למרות נגדו דהלא הקב"ה העיד דהוא רע וא"כ בודאי צריך שמירתו ולכן ישמרך אף אם אתה לא תרגיז תמיד. [ולשון חטא הוא מלשון קולע אל השערה ולא יחטיא דבלאו הכי קשה קצת לשון חטא הכא דכיון דבדעת יעשה לא נופל כ"כ לשון חטא ואף כי איננו מוכרח כמובן] לזה אמר דאיננו כן דהקב"ה עוזר רק הבא לטהר מסייעין אותו כיומא (ל"ח ב') וגם שמה הוא מימרא דר"ל בעצמו והיינו דמגרה יצר טוב על יצה"ר וזהו אלוף נעורי ונעורי יפורש כלשון התנערי מעפר. והיינו דאם ההתעוררות ממך אז הוא אלוף שלך. ואלוף הוא לשון מלמדך ומדריכך עיין (שבת ק"ד) או מלשון אוהב וכוונתו רק אם אתה בא לטהר אז מסייעין אותך ואז ייטיב לך כל הימים:

תוכן העניינים

יד יצחק - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה