אור ברסלב

יד הלוי - מסכת בבא מציעא

דף כ"ט

דף כ"ח

גמ': "אלא כשנשתמש בהן אבל לא נשתמש בהן אם אבדו פטור".

ברש"י משמע בעצם זה שמותר לו להשתמש. ויעוין בר' פרץ שיש שפי' בפועל שהשתמש שרק אז ר"ט סובר שחייב באחריותן, אבל כשלא נשתמש לכו"ע לא, אך דחה אותם.

בטעם של רב יוסף שאמר אבידה כשומר שכר יעוין בגמ' ב"ק דף נ"ו. שני טעמים או משום שיש לו הנאה שנפטר מלתת פרוטה לעני מדין עוסק במצוה (וטעם זה הובא ברש"י כאן ד"ה אלא ובתוס' כאן ד"ה והוי. ולטעם זה הסבירו התוס' את טעם רבה שחלק שסבר שלא שכיח פרוטה דר"י) ושיטת התוס' כאן, ושם וכ"כ הרא"ש, שדווקא כשממש מתעסק (שוטחה, מאכילה ומשקה וכו'), אך הפנ"י לומד כאן שכל זמן שהיא בביתו פטור ואף שלא ממש מתעסק בה. וראייתו מקושית הגמ' כאן לימא תיהוי תיובתא דר"י, הלא כאן כבר מכר אותה ונשאר אצלו הדמים בתו לא שייך שום טירחא והתעסקות. כמבואר לקמן ע"ב להדיא, ועוד הרבה ראיות. יעו"ש. ורצה לתלות דבריו במחלוקת פוסקים קדמונים. צ"ע מה עם ראיות התוס' בב"ק דאל"כ מי שמניח תפילין וציצית וכי יפטר מהמצוות. וטעם שני בגמ' שם דרחמנא שיעבדיה בע"כ, והיינו שנוטל שכר מהמקום בעשיית המצוה.

דף כ"ט:

משנה: "מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללן אבל לא ילמוד בהן בתחלה ולא יקרא אחר עמו".

יעוין ברמב"ם פי"ג הלי"א שהמקור לחייב לטפל באבידה נלמד מ"והשבותו לו" ראה היאך תשיבנו לו (כמבואר במשנה קודם), ויעוין בשפתי חכמים עה"פ איך לומדים זאת. ומה שבתחילה יקרא ורק כשאינו יודע גוללן כ' בהג' מרדכי משום מצוה או כבוד התורה שלא יפתחוה סתם.

אבל לא ילמוד בהן בתחילה – יעוין ברש"ש דקריאה בעלמא מותר ורק בעיון אסור, ושני בנ"א בכ"ג לא.

גמ': "דאמר ר''ש בן לקיש כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר ס''ת איצטריכא ליה מהו דתימא ניחא ליה לאיניש דתיעביד מצוה בממוניה קמ''ל".

יש להסתפק בחפץ שמיועד להשאלה ושכירות (גמ"ח) אם יש ליזהר בזה דהלא מיועד לזה. ואם זהו דבר שיש עליו ביטוח רק למשתמש ואחרים לא לכאורה פשיטא שאסור.

יעוין באו"ח תל"ז ס"ג. ובמג"א ומחצית השקל. אך בסימן י"ד כתב השו"ע שמותר ליטול טלית חבירו ותפילין אך בתנאי שמחזירן למקומם מיד בגמר השימוש, ושם ברמ"א שספרים לא כיון שנחסר מזה, ואנן סהדי שלא מסכים. ויעו"ש במ"ב פרטי הדין בזה.

א"ר יוחנן כסא דחרשין ולא כסא דפושרין ולא אמרן אלא בכלי מתכות... – יעוין בפרי חדש ואחרונים שנחלקו אם מדובר ששותה מהמתכות או אף שחומם במתכות וכעת שותה מחרס וכדו' יש לחוש לסכנה.

ובמש"כ בגמ' צויץ פירש"י רותח, משמע שכעת זה רותח. אך יעוין רש"י בחולין דף פ"ד: שפירש הרתיח שמשמע שכעת אינו רותח אלא עבר רתיחה. והכי מסתברא שאל"כ איך ישתהו אם כעת רותח. וכן דייק הבה"ח יוסף מהלא נ"י מהגמ' אבל דצויץ לית לן בה דאם פירושו אבל רותח, פשיטא, שהלא אין זה 'ולא כסא דפושרין'. אע"כ דצויץ היינו שעבר רתיחה. ובשו"ע הרב כתב הלכה זו וצוין בסוגריים שני דיבורים אלו וכנראה אין ולאו ורפיא בידיה כיצד להכריע בביאור דברי רש"י (ולפי מה ששמע הרב שיש מגיהים וגורסים אחרת ברש"י כאן ונקטו כהרש"י בחולין יישב את כוונת רש"י כאן 'רותח' דהיינו מיירי על הכוס שהורתח ונקט שם דבר שהיה במים אלו. וצ"ע).

תוכן העניינים

יד הלוי - מסכת בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה