אור ברסלב

יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קנז:

דף קנז.

עולא איקלע לבי ריש גלותא. עיין בארוכה זרע אמת בחדושים סימן י"ב:

רש"י ד"ה גיגית כו' ולפני מות המת פקקו. דברי רש"י לכאורא תמוהים ובספר עץ חיים כתב דאלו לאחר מות המת הוה מחיצה המתרת ואסור ודבריו תמוהים דזה סברת התוספות לעיל בס"פ כל הכלים אבל לרש"י שם אין חילוק בין מחיצה המתרת או לא והכל שרי והנכון כיון דנראה לעיל דר"א חולק על הך דינא וס"ל דאסור זה הכריח לרש"י לפרש דקודם שימות הוה דאי לאחר שימות הוה של מצוה ופקיקה דמצוה אפילו ר"א מתיר ודלא כתוספות ואין להקשות מנל"ן באמת להגמרא לעיל דקודם שימות הוה ור"א חולק דילמא לאחר מיתה הוה וגם ר"א מודה דאם כן למה הוצרכו לומר מדבריהם למדנו כיון שאין חולק וקרוב לזה כתב בספר בני יהודה. ועיין מהר"י הלוי ל"ד:

רש"י ד"ה בגמי ולהכי נקט בגמי דחזי למאכל בהמה. והקשה בספר דרך המלך דף ד' ע"ב דלעיל דף קי"ב לא התיר רש"י קשירה בגמי לח רק כתב שראוי לטלטל וכאן התיר קשירה ודברי רש"י סתרי אהדדי ועיין שם ולפי סברתו עדיפא מניה הוה ליה להקשות למה לא התיר רש"י הקשירה בגמי הא כאן קאמר להדיא וקשרו את המקידה בגמי שמע מינה דקשירה נמי שרי אמנם הדבר פשוט דלעיל קאמר הגמרא שקיל גמי לח וכרוך עליו וכיון דהגמרא קאמר כריכה לא הוצרך רש"י לפרש קשירה כי רש"י מפרש הוא ולא פוסק ומה שאינו מפורש בגמרא אינו פוסק והרמב"ם שפוסק הוא מפרש וקושר הגמי דאפשר בכריכה בלי קשירה אינו עומד אבל רש"י לא הוצרך לפרש כיון שבגמרא לא נזכר כלום מקשירה:

תוס' ד"ה מדידה. מרכבת המשנה חלק ג' פרק ט"ו דטומאת מת הלכה ב':

בע"ה סיימתי מסכת שבת

סוף הספר

תוכן העניינים

יד דוד על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה