יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף קנד.
ה"ק (כל) [צ"ל: דבר] שחייבין על שגגתו חטאת. עיין לעיל וי"ו ד"ה הא קמ"ל:
אבוה דרב מרי בר רחל. עיין ב"מ ע"ג ד"ה רב מרי:
המחמר אחר בהמתו בשבת. רמב"ן ומגילת אםתר שורש י"ד דף נ"ג לב שמח דף צ"א צ"ב:
דהוקשה כל התורה כולה לע"ז. כבר כתבתי לעיל דף ס"ט כי שמעתי מקשים הא ר' יוחנן סבירא ליה כמונבז ולית ליה דהוקשה כל התורה לע"ז כמ"ש התו' לעיל אמנם באמת קושיא מעיקרא ליתא דהא דקאמר רבי יוחנן הוקשה כל התורה לע"ז אין הכוונה על ההיקש שאמר לעיל בפרק כלל גדול היקשא דריב"ל אלא הא דקאמר כאן הוקשה כל התורה היינו היקשא דרבא בדף הקודם חדא דכתיב תורה אחת יהיו לכם ופירש רשי' עד דעביד מעשה כדכתיב לעושה בשגגה. ולפי פשוטו לכאורה דברי רש"י תמוהין דמאי צריך לעושה בשגגה הא מהיקשא דע"ז נלמד ואפילו לא יהי' כתיב לעושה שפיר ילפינן מהקישא אלא ודאי כוונת רש"י להורות דאין כוונת הגמרא על ההיקש הפשוט דנלמד מע"ז שיהיה בו מעשה דזה מחלוקת תנאים באיזה אופן הוא ההיקש ועיין בתוספות דמכות דף י"ד ע"א כי שם כתבו התוספות כי יש שני דרשות בת"כ אלא כוונת התלמוד דוודאי גוף הפרשה בע"ז מדבר אמנם התורה אמרה תורה אחת יהיה לעושה בשגגה שכל השוגגין יהי' דינם כע"ז ואם כן כיון דהתורה ריבתה שאר השוגגין בפירוש (וכתב) [צ"ל וכתבה] לעושה לא (שוותה) [נדצ"ל השוותה] התורה שאר השוגגין לע"ז שיהיה חייב אלא העושה מעשה אבל דבר שאינו עושה מעשה לא אתרבי כלל בהך פרשה ועל היקש זה אין חולק כלל שאינו כשאר היקשים שהרי התורה אמרה בפירוש היקש זה והא דקאמר לעיל מה ע"ז אין הכוונה שצריך שיהי' דוקא כע"ז דהא מן לעושה נלמד וכמו שכתב רש"י להדיא אלא כדי שלא נאמר דאף דכתיב לעושה אין צריך עשיה ממש לכך קאמר דומיא דע"ז דשם כתיב ועשה ובעי עשייה ממש נלמד גם לעושה הוא עשייה ממש וכן הרמב"ם ריש פ"א דהלכות שגגות כתב דבעי מעשה מדכתיב לעושה בשגגה הרי דלא יליף מהקישא אלא מלעוש' אמנם היקש דריב"ל היקש גמור שלא נלמד מגוף המלות אלא מסמיכו' העניינים ובזה נחלקו התנאים דמונבז ס"ל דלא מקשינן לע"ז שיהי' דומה לו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דזה נלמד כבר מעליה כדכתבו התוספות ולהכי יליף היקש דסמיכות לשוגג למזיד ורבנן דלא ילפי מעליה ילפי ההיקש דסמיכות דבעי דומיא דע"ז לדבר זה שבעי זדונה כרת אבל שוגג למזיד לא (נקש) [נדצ"ל נתקש] וזה ברור:
לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד. דברי אמת קונטרסים מ"ט ע"ב. רמב"ן שורש י"ד דף נ"ג. חקרי לב קצ"ז ר'. מכות י"ג ד"ה ברשעה:
תוס' ד"ה בלאו. מרכבת המשנה ח"א פ"כ דשבת ה"א. חקרי לב קצ"ה קצ"ו קצ"ט ר':