אור ברסלב

יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קמו.

דף קמה:

שובר אדם את החבית. קהלת יעקב ל"ב עד ל"ג. קרית מלך רב ח"א ב' ע"ב. יצחק ירנן נ"ה ע"א. עיין לעיל מ"ח ד"ה וכי מה:

אין נוקבין מגופה. קרית מלך רב ח"א ב' ע"ב. לעיל מ"ח ד"ה וכי מה:

מאי אירי' דתני גרוגרת. [תוספת על פי לוח הטעות: ב"ב כ' ד"ה חביות.] יצחק ירנן ס"ג ע"א:

אפילו תרווד אפילו טלית. עיין לעיל ל"ו ד"ה הא ר"נ מה ששייך לסוגיין:

מהו למיברז חביתא בבורטיא. עיין ערובין ל"ד ד"ה ואמאי:

אמר רבה דבר תורה. צריך להבין דברי רבה למאן אמרה אי לרב הא כתבו התוספות לעיל בפרק הבונה דלא צריך פתח להכניס ולהוציא ואפילו בפחות מזה חייב משום בונה כמו עייל שופתא בקופינא דמרא והקודח וחר חורתא בבנינא ואי לשמואל הא סבר דנקב בלול של תרנגולים לא מחייב משום בונה משום דלא חשיב להכניס ולהוציא וכך כתבו התוספות לעיל בפ' הבונה להדיא והי' נראה לומר דרבה אליבא דשמואל אמרה ומיהו שמואל דמחייב משום גמר מלאכה נמי דוקא בפתח העשוי להכניס ולהוציא הוא דמחייב משום גמר מלאכה דניהי דלא חשיב ליה פתח ממש לחייב משום בונה מכל מקום חשיב פתח העשוי להכניס ולהוציא לחייב משום גמר מלאכה הא פחות מלול של תרנגולים אפילו משום גמר מלאכה נמי לא מחייב דאין זה גמר מלאכה כיון שעדיין צריך להרחיב הנקב כדי להכניס בו ואם כן לא גמר מלאכה הוא וכן נראה מדברי רש"י כאן שהחיוב משום גמר מלאכה שכן כתב בד"ה אוסופי נמי שמרחיבו ויש כאן משום גמר מלאכה ורש"י לשיטתו דסבירא ליה אין בנין בכלים וליכא לחייבו בחביות רק משום גמר מלאכה ולשיטת התוספות נמי יש לומר הא דמחייב רב אפילו בפתח קטן היינו בפתח שאין צריך להכניס ולהוציא בו כמו חר חורתא בבנינא ועייל שופתא בקופינא דמרא שנקבים כאלו אין צורך בהם להכניס ולהוציא בו ובמה שיש לו צורך כבר עשה אם כן נגמר הפתח מה שאינו כן בחביות שעשויים להכניס ולהוציא צריך שיהי' הפתח עשוי' כדי שיכול להכניס ולהוציא דאם לא כן כיון שיש צורך לפתח כזה והוא עשהו פחות מזה לא מקרי פתח. ועיין מ"ש לעיל בפרק הבונה:

כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא. עיין לעיל ג' ד"ה ומפיס מורסא:

תוס' ד"ה שובר כו' ואי לא מוקמינן במוסתקי איכא למפרך. משמע דהוכחתם הוא מדקאמר בגמרא שם ר"א דמחייב חטאת הכא פטור אבל אסור רבנן דאמרו פטור אבל סור הכא שרי לכתחילה ומשמע מזה מדדייק טעמא דרבנן דאמרו פטור אבל אסור הא אלו הוי סברו כר"א דחייב חטאת הוה מודו רבנן דכאן פטור אבל אסור אבל בחידושי הרשב"א מבואר דההוכחה מרבנן הוא מפטור אבל אסור גופיה למה פטור אבל אסור הא כאן לכתחילה מותר ובאמת על זה יש להשיב דילמא דוקא כאן שהוא לאכילה שרינן אבל התם דלחצות שיניו הוא אסור ואף על גב דלסברת התוספות נמי יש להקשות דהתם הוי רק להריח צריך לומר דלא שני להו לתוספות בין אכילה לריח והתוספות משוי ריח כמו אכילה אבל בין אכילה לחצות שיניו בוודאי יש לחלק טובא:

תוס' ד"ה מתיר כו' מההיא דערובין יש ללמוד כו'. היינו לפי שיטתם בדיבור הקודם דהתם במגדול של כלי מיירי ואפילו הכי לא שרי אלא במיתרא אמנם כפי תירוצם הראשון שם בערובין וכן דעת רש"י שם דהתם במגדול גדול מיירי דהוה כאוהל והוה כחותמות שבקרקע ולפיכך דוקא שרי במיתרא וכן כתב רש"י להדיא בערובין ובזה אתי שפיר דבריהם לעיל בפרק הבונה שכתבו והא דפריך דלכאורא דבריהם מגומגמים ועיין מ"ש לעיל אבל כוונתם דבשלמא אם נאמר דבמגדול גדול מיירי שפיר פריך המקשן הוא ועירובו במקו' אחד דמגדול גדול הוה כחותמו' שבקרקע ואפילו על ידי מיתרא אסור אבל לפי מה שכתבו דבמגדול של כלי מיירי גם לפי סברת המקשן אם כן הוה חותמות שבכלים ושרי לחתוך ולהפקיע המיתרא ותירצו דצריך לומר דהמקשן הוה סבר דליכא מיתרא רק שצריך לעשות סתירה גמורה וזה אסור אפילו בכלים:

תוכן העניינים

יד דוד על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה