אור ברסלב

יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קמה.

דף קמד:

לגופן מותר למימיהן חייב חטאת. עיין לעיל ע"ג ד"ה וצריך לעצים. כתובות וי"ו ד"ה האי מסוכרייתא:

תוספות ד"ה כביצה מכוונת טהור. עיין מהרש"א ולא הבנתי דבריו מה שכתב למאן דאמר מבלע בליעי דמיד שיצא הטיפה מקבל טומאה מן האוכל ואיך אפשר לקבל טומאה הא אין באוכל כביצה שיכול לטמא המשקה כי בזה לא נחלקו מאן דאמר מפקד פקד ומאן דאמר מבלע בליעי ותו מה שכתב לקבל טומאה כבר בפחות מכביצה ומאי צריך לכך הא המשקין עם האוכל הוה כביצה ואפילו למאן דאמר משקן מפקד פקד צריך לומר דסבירא ליה משקה מצרף לאוכל לכזית כ"ש למאן ראמר מבלע בליעי ותו לסברת רש"י דאוכל גופיה מקבל טומאה לא נצרכה לזה ותו מה שכתב מהרש"א הרי הוא טמא מיד שנגע הזב בו ומאי שיאטי' דזב כאן הא ע"כ במגע טמא מת מיירי או משאר טמאים חוץ מזב כמו שכתב רש"י ומבואר במשנה אמנם הקושיא למאן דאמר מבלע בליעי מבוארת שם בפסחים דהרי משקין נטמאו עודן תוך הזב וכשיצאו לא נטהרו כדאמר שם טומאה שבהן להיכן הלכו ולהלום קושיא זו בכוונת מהרש"א אי אפשר:

תוספות ד"ה אם הגיעו. מרכבת המשנה ח"א בקונטרס אחרון דף י"ז ע"ג:

תוספות ד"ה כבשים. יש לדקדק למה לא הקשו תוספות לעיל סוף מפנין גבי שער ותיפוק ליה משום סחיטה ואפשר לומר משום דהגמרא מסיק באמת אין סחיטה בשער ואף על גב דרב אשי אמר אפילו תימא יש סחיטה יש לפרשו כפירש הרמב"ם שכתב הב"י והכסף משנה דבדרך את"ל קאמר באופן דהתוספות לא הוה מצי מקשה לעיל אלא דר"ש גופיה פירש שם אין סחיטה בשער משום דהוא קשה משמע (הוא) [נדצ"ל הא] אילו היה רך הוה שייך איסור סחיטה ולכאורא כוונת המקשה שם דפריך ותיפוק ליה משום איסור סחיטה על איסור דאורייתא קאמר דאי לאיסור דרבנן לא הוה מקשי מידי דעל כל פנים עדיף מלהוציא בכלי שהוא איסור דאורייתא ואם כן דברי רש"י גופיה סתרי אהדדי ואפשר לומר משום דבלאו הכי יש לדקדק למה לו לרש"י לחדש טעם חדש כיון דהמשקין נבלעים הא וודאי טעם התוספות נכון מאוד דחזינן דרב גופיה סבירא ליה דאין חיוב אלא על דריכת זתים וענבים בלבד וצריך לומר דהוקשה לו לרש"י קושיות הרא"ש מהך דשמן (ומשמע דסבירא ליה להרא"ש דבאמת חייב חטאת על סחיטת שער לרב אשי ולא כהרמב"ם) לכן מפרש רש"י הא דקאמר אינו חייב אלא על זתים וענבים בלבד היינו בפירות שיש להם משקים מעצמם על זה קאמר אינו חייב אלא על זתים וענבים אבל על אחרים דאין להם משקים מעצמן אלא שנבלעו בתוכם ממקומות אחרים מהא לא קמיירי רק דאיכא דחייב בהו חטאת ויש שאין חייב בהן חטאת וסבירא ליה לרש"י דיש לחלק בין דברים שבלעו משקין קמה שהוא אוכל גופיה דבלע משקין לא מחייב דכיון דאוכל הוא צריך שיהי' דומיא דזתים וענבים ומה שבלע לא מחייב אבל בדבר שאינו אוכל מחייב על מה שבלע ואם כן לא יכול רש"י לומר דהא אינו חייב אלא על זיתים וענבים דהא לגבי הנבלע לא שייך זה הכלל והוצרך רש"י ליתן טעם אחר דאפילו בדבר הנבלע פטור:

תוס' ד"ה ור' יוחנן. עיין מהרש"א שהקשה מאי הקשה בגמרא מדגים לצירו דהא בי"ט מיירי ומה שתירץ לא הבנתי דודאי היש מעמידים דברי רב ושמואל גופיה בי"ט כנראה מלשון התוספות וכן נראה מדברי הרי"ף אמנם באמת לא ידענא מאי קושיא דניהי דמחלקין בין י"ט לשבת (ומתירן) [ומתירין] בי"ט לתוך האוכל ובשבת אוסרין מנ"לן נמי לחלק תוך משקין ונאמר דבי"ט סוחט לתוך משקין מותר ובשבת אסור הא וודאי לא דמיא כלל:

תוכן העניינים

יד דוד על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה