אור ברסלב

יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קמד.

דף קמג:

מחמיר אני בחלב מבדם. עיין נידה י"ט ד"ה כתיב הכא:

סלי זתים וענבים. עיין מנחות ל"א ד"ה אימא רבי שמעון:

ושלא לרצון בסתמא. פנים מאירות ח"א ק"ח:

תוס' ד"ה מחמיר אני כו' דא"כ יש לדקדק בדבריהם דהא גבי בהמה רבנן נמי מודה דילפינן מנאד החלב כמו שכתבו התוספות לעיל ד"ה לרצון וא"כ מאי הוצרך ר"ע להביא ראיה על זה והי' נראה לי לומר דהתוס' מפרשים המקיז לרפואה על אדם קאי ולא על בהמה כמו שפירש הרמב"ם סוף מכשירין. ועיין שם בתי"ט ולפי זה שפיר הקשה ר"ע לדידכו דאמריתא טעמא גבי אשה משום דם נעכר ולא משום נאד החלב אם כן גבי אשה למה חולב לרפואה טמא דהא הקיז לרפואה טהור אלא בוודאי צריך לומר דגם גבי אשה ילפינן מנאד החלב ואפ"ה מטמאין שלא לרצון א"כ אין לחלק בין בהמה לאשה דלסברת רבנן דאשה ילפי מדם ובהמה מנאד החלב בוודאי שפיר יש לחלק בין אשה לבהמה גבי שלא לרצון אבל אי תרווייהו חד טעמא בוודאי אין לחלק אלא שעדיין לא ניחא לי במה שכתבו אח"כ שהקשה ר' דלקשי להו מבהמה גופיה ומאי קושיא כמ"ש בתחילה ואפשר דכוונתם כיון דאף לרבנן צריכים ללמד מנאד החלב א"כ מהיכי תיתי לחלק בין רצון לשלא לרצון בשלמא אם הי' דם בהמה לרצון טמא והי' אפשר ללמד רצון דבהמה מדם שפיר י"ל דשלא לרצון טהור אבל מנאד החלב אין לחלק אבל באמת לא ידענא מאי קושיא דהא סתם חלב בהמה וודאי לרצון חולבין ואיך שייך שיחשוב שלא לרצון ובוודאי הך קרא דנאד החלב היו חולבין כדי לשתות וא"כ מנ"ל דשלא לרצון נמי יהי' משקה ותו לפי מה שכתבו עדיפא מיניה השיב ראי' מוכרחת לסתור סברת רבנן כיון דאשה נמי אי אפשר ללמד מדם ואפ"ה מודו רבנן דמטמא שלא לרצון אם כן ה"ה בהמה. וצ"ע:

תוס' ד"ה תותים ורימונים. עיין במהרש"א וכוונתו בתירוצו דשמואל גופיה הא דקאמר דמודה רבי יהודא בזיתים וענבים היינו במשך דוקא אבל בלא משך אפילו בזיתים וענבים לא מודי רבי יהודא אלא דקשה לי לפי זה הא דקאמר נמי מודים חכמים בשאר פירות נמי אפילו במשך מיירי ומנל"ן הוא דאי מברייתא דסוחט אדם פגיעין וודאי לשיטת הרי"ף ושאר פוסקים דסברו דמותר לסחוט לכתחלה אם כן וודאי משך נמי שרי מה שאינו כן לשיטת התוס' ורש"י לקמן דס"ל דדוקא למתק מותר ניהי דילפינן מזה דיצא מעצמן נמי מותרין כיון דאין שום אדם עושה מהן משקה (עיין ברשב"א). מ"מ לסחוט אסור כיון דאחשבינהו א"כ פשוטא דאם משך הוא עצמו נמי אחשבינהו מאם אח"כ יצאו מעצמן נמי אסורין:

תוס' ד"ה לא לרצון כו' וכיון דחשוב כמעיין גם בפי התינוק יהי' חשוב משקה. כוונתם אף על גב דחלב מעיין הוא היינו לענין זב שיש לו מעיינות אבל לגבי מגע טמא מת דמיירי התם אין שייך מעיינות אלא כיון דגבי זב מעיין הוא. ע"כ מוכח דמשקה הוא לענין שאר דברים דאלו הוי אוכל לא שייך לומר גבי זב מעיין:

שם והשתא פריך שפיר עיקר כוונתם מה שבא לתרץ דלא תקשה הא גם לרב נחמן קשה דהא לא אמר אלא לפי התינוק הוה אוכל כמו שפירשו התוספות בתחילה אבל לתוך התנור וודאי משקה הוה לזה פירשו כיון דאזיל לאיבוד לרב נחמן נמי אוכל הוא:

תוכן העניינים

יד דוד על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה