יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף קלג.
הא למה לי קרא דבר שאין מתכוון מותר. שונה הלכות מ"ב ע"ד משנה למלך פרק יו"ד דטומאת צרעת ה"א:
רבא אמר אפילו תימא רבי שמעון. נחפה בכסף י"ו ע"ב:
ואי איכא אחר ליעבד אחר. עיין בתרומת הדשן סימן רס"ה ומקצת דבריו צריכין לי עיון. מה שכתב דאפילו פסיק רישיה מותר מן התורה לר"ש הא התוספ' לא ס"ל הכי לעיל בפרק כירה בסוגיא דמצרף וביומא. (ואפשר דלאו לסברא פשוטה נקטה אלא את"ל דהטור ס"ל כן מכל מקום דבריו לא יתיישבו) ותו קשה מאי שנא דלמסקנא אביי גופיה מודה דאין חילוק בין אב לאחר גבי קציצת בהרת וא"כ ה"ה לענין חילול שבת ואע"ג דאפשד לומר דשאני קציצת בהרת דלא בעי מלאכת מחשבת ולפיכך פסיק רישא אסור מן התורה אבל גבי חילול שבת אם מל אחר אע"ג דהוה פסיק רישיה אינו אסור אלא מדרבנן זה אינו דלגבי חילול שבת כיון דמקלקל חייב מתעסק נמי תייב(זה תורף כוונתו במ"ש מן והך סברא נמי אין ראיה עד כדאיתא בתוספות ולפי שלשונו קשה הבנה לפיכך ביארתי דבריו) ובאמת אין זה השגה על הטור דהא מבואר בתוספות במקומות הרבה ובפרט לעיל בפרק הבונה דכל דעביד בארעא דחבריה הוה מלאכה שא"צ לגופה ומלאכה שא"צ לגופה אפילו בחובל פטור כדכתבו התוספ' בהאורג ובהנחנקין. ותו דלפירוש הערוך וודאי צריך לומר דאף לפי האמת יש חילוק בין אב לאחר כמ"ש התוספות ביומא והרא"ש בהבונה ואף לפי התוס' ביומא דסברי דלפי האמת אינו מחלק היינו בבהרת שהוא משאר איסורים אבל בשבת מודו התוספות דלא הוה רק איסורא דרבנן וזה מוכח מדבריהם שם וא"כ שפיר פסק הטו"ר כיון דלגבי אחר ליכא איסורא דאורייתא למה ימול האב באופן דלולא הסתירה הראשונה שכתב בת"ה לחלק בין בהרת לשבת מהך סתירה אחרונה לא קשה כלל ואדרבה מדברי התוספות מוכח כן כמ"ש. ועיין יד אליה סימן נ"א:
וצריכה דאי אשמועינן גבי מילה. בתי כהונה בית וועד דף וי"ו: