אור ברסלב

יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קיז.

דף קטז:

היא גופה מנלן כו' אדהכי והכי נפלה דליקה. באר יעקב י"ב ע"ב:

והא [כו'] מודה רבי שמעון בפסיק רישי' וכו'. והקשה בספר בני יהודה דאכתי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא ותירץ כיון דבוודאי ניחא ליה מלאכה הצריכה לגופה מקרי כמו תולש ומיפה הקרקע בשדה דידיה כמו שכתבו לעיל התוספות בסוגיא דצירוף וקשה לי לפי זה לתירוץ ר"י דרבנן אליבא דרבי יהודה בנו של ר"י ב"ב קאמרי אבל לדידהו אפילו בלא ברזא למה כיון שמלאכה הצריכה לגופה היא אלא וודאי התוספו' סוברי' דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה ולכן לרבנן מותר לגמרי ובזה נסתר גם מה שתירץ התוי"ט בפסחי' ובלחם משנה: (ע"ש כי נעלם ממנו דברי התוספות דהכא) דהרמב"ם סבר כהך תירוצא דר"י דהא הרמב"ם פסק כרבי יהודה במלאכה שאינה צריכה לגופה ולקושיות הרב בני יהודה יש לומר כיון דרבנן הקשו לר"י בנו של ר"י ב"ב דאפי' לשיטתו דלא הוה צרכי גבוה לישתרי כיון דלא בעי לעור ודבר שאין מתכוון מותר לגמרי ועל זה הקשה הגמרא שפיר דהא פסיק רישא הוא ואי משום דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה על כל פנים אסור מדרבנן ולר"י בנו של ר"י ב"ב דלא הוה צרכי גבוה אפילו שבות לא שרינן. ולכן הוצרך לתרץ דשקיל בברזי דלא הוה אפילו שבות אמנם לרבנן דהוה צרכי גבוה מתירין אפילו בלא ברזי דלא הוה אלא משום שבות כיון דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה ולכן מתירן בצרכי גבוה אבל על הרמב"ם קשה ואפשר לומר לדעת הרמב"ם דלרבנן הוי צרכי גבוה ממש ואפילו מלאכה דאורייתא שרינן והא דאמר לעיל כל פעל ה' למענהו היינו לשיטת ר"י בנו של ר"י ב"ב דהכי אקשי ליה כיון דסבר כל פעל משום נימין הכי נמי נימא לענין הפשטה אבל לרבנן גופיה לא צריך לזה אלא הוה צרכי גבוה ממש ולכן שרינן אפילו מלאכה דאורייתא. ועוד נראה לי לקושית הרב בני יהודא דוודאי דוחק הוא לאוקמי דוקא כרבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה והגמרא רוצה לאוקמי רבנן דרבי ישמעאל אפילו לרבי יהודא אלא שנראה שהרב בני יהודא מפרש דתירוצא דלא קבעי לעור הוא דוקא לרבי שמעון דלר' יהודה דבר שאינו מתכוון אסור וליתא דאפילו לרבי יהודא אינו אלא מדרבנן ולהכי מותר גבי מקדש וזה דעת רשי' לקמן גבי הריגת המזיקין והגמרא הקשה והא מודה ר' שמעון בפסיק רישא וחייב חטאת א"כ הוה מלאכה דאורייתא ובאמת היה הגמרא יכול לתרץ דכר' שמעון אתיא ומשום דהוה מלאכה שאינו צריכה לגופה ולפיכך לא אסר אלא מדרבנן אלא דניחא ליה לאוקמיה אפילו כרבי יהודא ובברזא:

עיין בריב"ש סימן שצ"ד שהקשה מסוגיא זו להערוך. וקושיתו אינו אלא לפירוש רשי' דהוי שבות ואיכא איסורא דרבנן ומתירין משום צורך גבוה אבל לפירוש התוספות אפילו שבות לא הוי ומותר לגמרי ואם כן אדמקשה הריב"ש על הערוך מפירוש רש"י לסייע מפירוש התוספות:

ועיין בערוך ערך ברזא שפירש שלא היה בעיר רק נקבים ולא קשה קושיות התוספות מפסחים כיון דלא היה בו רק נקבים שפיר היה (יוכל) [נדצ"ל יכול] ליטלו על ידי העור:

תוס' ד"ה דשקיל ליה בברזא. מלכי בקודש מ"ו ע"ד. שער המלך ח"ד בהשמטות מ"ט ע"ג. בני דוד ס"ד ע"ד. עיין שאגת אריה סימן נ"א. עיין יומא ל"ד תוספות ד"ה הני מילי:

תוכן העניינים

יד דוד על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה