יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף קז.
מפיס מורסא. עיין זבחים צ"ב ד"ה במלאכה. כתובות וי"ו ד"ה האי מסוכריית':
מגיסי הרב מהו' זעליג אויערבך זצ"ל
דף ק"ו מדאיצטריך קרא להתיר מילה בשבת כו' וכפי שיטת התוספות ר"א ור' יוחנן פליגי אליבא דר"ש. דר"א סבירא ליה דרבי שמעון מחייב בחובל ומבעיר אף על פי שאין בו צורך כלל ע"ש. וקשיא לי טובא למאי דכתב (הגהת מיימני) [הגהות מיימוניות] פ' כ"א דהמניח בשבת רטיה על המכה והיא מושכת דם חייב משום מפרק ולקמן דף קל"ג מבואר דמציצה גבי מילה דוחה שבת דדם חבורי מחבר עי"ש ולפי זה כיון דדם חבורי מחבר. כשהוא מוצץ הדם עובר משום מפרק. ועוד דבריש פ' חביות גבי אין סוחטין את הפירות פירש רש"י דהוה ליה מפרק תולדה דדישה הרי כשמוצץ וסוחט המשקה מהפרי הוה ליה מפרק ה"ה כשמוצץ הדם מבשר הוה ליה גם כן מפרק ולפי זה מנא לן דחובל חייב דילמא הוא כשאר מקלקל דפטור ומילה הוצרכה התורה להתירה דהרי כשמל צריך (למוצץ) [נדצ"ל למצוץ] ואם כן עובר משום מפרק. ואפילו לדעת הפוסקים והביאם המגן אברהם בסימן ש"ך ס"ק כ"ג דסוחט משקין הוא תולדה דדש ואינו אסור אלא כשהמשקה אינו יוצא לאיבוד. נמי קשה מנל"ן לומר מדאיצטריך מילה שמע מינה דחובל חייב דילמא מדאיצטריך מילה שמע מינה דמפרק חייב אף על גב דהמשקה יוצא לאיבוד. ומנל"ן דחובל חייב:
ובזה יש מקום ליישב שיטת הרמב"ם בפ' ז' מהלכות שבת דכ' דהחובל חייב משום תולדה דמפרק ורש"י ותוספות חולקים עליו בריש פ' ח' שרצים וסברו דחיייב משום נטילת נשמה והכסף משנה האריך עיי"ש. ולפי מה שכתבתי ניחא דאי אמרת מדאיצטריך מילה שמע מיניה דמפרק חייב אם כן הרי ממילא חובל חייב דהוא תולדה דמפרק. אבל לשיטת רש"י ותוספות קשה ואין לומר דלא סבירא להו דזה הוה מפרק דהא בכתובות דף ס' מבואר דחולב מבהמה בשבת הוה ליה מפרק. וכתב רש"י מפרק הנותק דבר ממקום שגדל בו ולא מן המחובר אלא מן התלוש עי"ש. וכן בשבת דף צ"ה חולב חייב משום מפרק ובוודאי כשמוצץ דם עד שיצא הדם ממקומות רחוקים כדאיתא בש"ע י"ד סימן רס"ו הוה ליה יותר מפרק מחולב ואין לומר דפשטא דקרא ביום השמיני ימול לא קאי רק על גוף המילה דהרי ר"א דריש ליה לקמן על מכשירין מכ"ש שיש לדרשו על המציצה:
(א"ה עיין בר"ן ר"פ ר"א דמילה לענין אם נשפכו חמין דבת' מילה קודם מילה דשרי למול אע"ג דוודאי יחללו שבת דפקוח נפש הוא דשרי. וזה וודאי מסברא ולא צריך קרא א"כ י"ל ה"נ למוצץ א"צ קרא דמילה שרי והמציצה אח"כ פקוח נפש הוא. אמנם ודאי שאר הפוסקי' לא ס"ל כהרמב"ם דחובל מפרק הוא ועיין כתובות ה' בתוס' ד"ה דם מפקד פקיד ומ"ש שם:)
עוד קשיא לי למאי דאמר עולא לקמן דף קל"ב הא דמילה דוחה שבת הלכה למשה מסיני וא"כ לשיטתו הא דאמר ר' שמעון חובל חייב מדאיצטריך מילה לאו דוקא מדאיצטריך קרא אלא הלכה למשה מסיני וא"כ יש להתיר בי"ט חובל דמלאכת י"ט ילפינן בבנין אב מן לא תעשה כל מלאכה האמור בשבת ולהכי כתב הב"י דלאו דמחמר מותר בי"ט כיון דאינו בכלל ל"ט מלאכות ע"ש. ומעתה כיון דחובל גופו אינו אסור בשבת רק ילפינן מהלכה וזה ידוע דלא ילפינן בנין אב ומה מצינו מהלכה. וא"כ יהי' מותר חובל בי"ט אם לא דנימא כיון דגלי לן ההלכה דחובל אסור בשבת הוא גילוי מילתא דפסוק לא תעשה כל מלאכה קאי נמי על חובל וא"כ ילפינן שפיר וסברא זו כתב הר"ן בפרק כלל גדול על מעביר ד' אמות ברשות הרבים ע"ש:
פרק ארבע עשר
שמנה שרצים. קהלת יעקב ט"ו ע"ג:
רשי' והחובל בהן כו' (לא) [ל"א] כו'. התו' בכתובות ה' ד"ה דם מיפקד פקיד הקשה על רשי' להך לישנא דהא לעיל אמרינן דאף לרב חייב משום נטילת נשמה• ואפשר לומר דהא התוספות הוצרכו לדחוק הרבה מאי נטילת נשמה שייך בחובל לבד בלא הריגה וסבר רשי' דע"כ לא פליגי לעיל אלא בשוחט דשייך נטילת נשמה גם כן. אבל בחובל בלבד בלא הריגה לכ"ע לא מחייב רק משום צובע דלא שייך נטילת נשמה כיון שאינו הורגו ועיין בשו"ת הר"ן בסוף הספר. ועוד נראה לי לפי מה שכתב רשי' לקמן גבי נצרר הדם דיש דם בעור וחבורה בעור אינה חוזרת ולהכי כיון שנצרר הדם אף על פי שלא יצא חייב בהני דיש להם עור אבל בהני דאין להם עור החבורה היא בבשר וחוזר. אמנם מדברי התו' לעיל והרא"ש והרשב"א כאן נראה שהם סוברים דאין דם בעור רק הדם מבשר הוא בא והנך דיש להם עור העור מעכבו מלצאת. אבל בהנך דאין להם עור אין דבר מעכב כן נראין פשוטן של דברים ועיין בי"ד סימן כ"ג שנחלקו האחרונים אם יש דם בעור ועיין בשו"ת שבות יעקב. קהלת יעקב י"א ע"ב:
תוס' ד"ה עד כאן לא פליגי. זרע יצחק: