יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף צו:
מכדי זריקה תולדה דהוצאה כו'. מקשים למה לא מקשה בלאו הכי הוצאה היכא כתיבה אפילו אי זריקה לא תולדה דהוצאה ונראה לי דהרשב"א כתב בריש המסכת דהכנסה נמי אב ולהכי תני המוצי' מרשות לרשות שכולל גם הכנסה כדאמר רב פפא שם וכן דעת הרמב"ם אמנם ר"ת סובר דהכנסה תולדה והא דהוצרך לכלול הכנסה בהמוציא מרשות לרשות משום דהוה אמינא כיון דהוצאה מלאכה גרוע היא אין לה תולדה והקשה הרשב"א לשיטת ר"ת כיון דשניהם הוה במשכן למה הוצאה אב והכנסה תולדה ותירץ דויכלא משמע הוצאה ואם כן יש לומר דהמקשן הוה סבר כהרשב"א דאף על גב דהוצאה מלאכה גרוע היא אין צריך קרא כיון דהוה במשכן והכנסה נמי אב הוא ולא קשה מידי דהוה סבר דתולדת אין להם אמנם השתא דזריקה תולדה דהוצאה מקשה שפיר הוצאה היכא כתיבה דאי לא כתיבי מהיכא (תיתא) [נדצ"ל תיתי] ליתן לה תולדה כיון שמלאכה גרוע היא ובזה אפשר לתרץ קושיות התוספות דמאי מקשה ודילמא בחול הוה (הוא) [הא] על כל פנים מלאכה היא דלפי זה שפיר מקשה דהמקשן גם כן הוה ידע דמלאכה היא אלא כל כמה דלא מצינו קרא לאסור ניהו דהיא מלאכה אין לה תולדה אם כן שפיר מקשה אם הפסוק בחול מיירי אין ליתן לה תולדה והא דמקשה אשכחן הוצאה הכנסה מנלן הכי פרושו לפי סברת המקשן שהי' סובר דהכנסה נמי אב כמו הוצאה ואף על פי ששניהם מלאכה גרוע חייב בלא שום קרא וקאמר השתא דאמרת דיש להוצאה קרא מעתה דילמא לא מחייבין כלל אמלאכה אי לית לן קרא ואם כן הכנסה מנלן ותירץ סברא הוא מה לי אפוקי כו' מיהו הוצאה אב דלכאורא הך מיהו מיותר אבל לפי מה שכתבתי אתי שפיר כיון דהמקשן הוה סבר עד הנה דהכנסה נמי אב קאמר באמת סברה הוא אבל אף על פי כן אינו כמו שאתה סובר שהכנסה אב אלא הוצאה אב והכנסה תולדה ומתורץ נמי קושית התוספות דמאי מקשה הכנסה מנלן כיון דהוה במשכן ולפי מה שכתבתי אתי שפיר. שוב מצאתי מעין מה שכתבתי בבני חייא דף קפ"א ע"א. ועיין שאר יוסף ל"א. סם חיים בדרשות ל' ע"ג זרע יצחק דף רע"ז. מרכבת המשנה ח"א פי"ב דשבת ה"ח:
בש"ס דפוס פ"פ כתבו על הגיליון גירסת רב האי הוצאה מנלן והוא מדברי הרב המגיד והקשה בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי דמנלן להרב המגיד הא דרב האי לא גריס זה דלא מצינו לרב האי אלא דלא גריס בסמוך ומנלן דבשבת קאי כמו שכתב התוספות אבל דאינו גורס כאן היכא כתיבה לא מצינו לו ונראה לי דהא בהא תלי' דאי גרסינן היכא כתיבה אם כן המקשה ידע שפיר דהוה במשכן אלא שסבר דמלאכה גרוע היא ולא נקראת מלאכה לאסור בשבת אם כן שפיר יש לגרוס לקמן מנלן דבשבת קאי דאי בחול קאי אף על פי שנקראת מלאכה זה לא מהני מידי כי גרוע היא כל כמה דלא מצינו בפירוש שאסורה בשבת אבל אי גרסינן כאן מנלן דהמקשה לא הוה ידע כלל דמלאכה היא ואי מצינו דמלאכה היא אתי שפיר אם כן אין לגרוס בסמוך מנלן דבשבת הוה דאפילו יהי' בחול על כל פנים נקראת מלאכה:
דאמר קרא (ויצא) [ויצו] משה. עיין פסחים פ"ה ד"ה הוצא:
משה היכא הוה יתיב. יצחק ירנן נ"ז ע"ב:
וממאי דבשבת קאי. מקשים להך גירסא מאי מתרץ דניהי דידעינן דבשבת הוה מכח גזירה שוה דהעברה אבל הטעם אינו משום איסור שבת רק משום דשלימא עבידתא ועיין פני יהושע ונראה לי דלא קשה מידי דבאמת הכי מקשה הגמרא מנלן דדוקא בשבת היה ומשום איסור דילמא אפילו בחול הוה ומשום דשלימא עבידתא כי באמת אי אמרינן הטעם משום דשלמא עבידתא אין נפקא מינה אם הי' בחול או בשבת ומתרץ מדאפקיה קרא בלשון העברה וראיתי בבני חייא שתירץ דאי בשבת קאי אי אפשר לומר דקאי על שאר מלאכות שכבר נאסרו ואם כן בע"כ על הוצאה קאי ואף דהטעם משום דשליחמא עבידתא על כל פנים הוצאה נקרא מלאכה אבל אי בחול קאי יש לומר דקאי על שאר מלאכות דשלימא (עבידתיהו) [עבידתייהו] ולעניות דעתי אין התירוץ מספיק דלעולם אף על פי דבשבת הוה קאי אשאר מלאכות ואף על פי שכבר נאסרו הלא לא לאותו יום לבד הוכרז אלא מכאן ולהבא לא צריכין עוד למלאכה ושפיר יש לומר דמיירי משאר מלאכות. ועיין יצחק ירנן נ"ו ע"ג:
גמר העברה העברה. עיין יראים מ"ה ע"ח:
סברא הוא [כו'] מה לי אפוקי מה לי עיולי. עיין שבועות ב' ד"ה יציאות:
ולר"א דמחייב אתולדה במקום אב. מגילת ספר לאוין י"ח ע"ב. זרע יצחק:
בוכיאר ביריעה. עיין לקמן ק"ב ד"ה והוציאן:
כל ארבע אמות ברשות הרבים (הלכתא) [גמרא] גמירה לה. חוות יאיר סימן קל"ב:
מקושש [כו'] תולש הוה. מקום שמואל שער התירוצים:
פשיטא דמעביר חייב. חוות יאיר סי' קל"ב:
מקושש זה צלפחד. משכנות יעקב קס"ח ב"ב קי"ט ד"ה אפילו קטנה: